קראו לכהן ואין שם לוי, מעלים את אותו כהן שוב לעלייה השנייה במקום הלוי. ועליו לברך שוב לפני הקריאה ואחריה, כי הברכות הן על הקריאה, ועל כל קריאה צריכים לברך. ולא יקראו לכהן אחר, שמא יעורר הדבר חשד על הכהן הראשון שהוא פגום, ולכן העלו במקומו כהן כשר (שו”ע קלה, ח).[9]
כאשר אין שם כהן, אף שיש לוי, מעלים לעלייה הראשונה והשנייה ישראלים. ואם ירצו, יוכלו להעלות לעלייה הראשונה לוי, אך לא יעלו לוי לעלייה השנייה, כדי שלא יטעו לחשוב שהראשון היה כהן (שו”ע קלה, ו; מ”ב כד).
מניין שכולו כהנים, קוראים כהן אחר כהן, ואם יש שם ישראל או לוי אחד, הוא עולה ראשון מפני דרכי שלום (שו”ע קלה, יב; מ”ב מה). ואם יש גם לוי אחד וגם ישראל אחד, עולים תחילה: כהן, לוי וישראל כתקנת חכמים, והשאר כהנים (מ”ב מג. ועי’ מ”ב מד).
נוהגים לכבד בעלייה לתורה חתן בשבעת ימי המשתה שלו, וכן את בעלי הברית (אבי הבן, המוהל והסנדק) ביום ברית המילה. רבים נוהגים להעלות לתורה בשבת גם מי שיש לו באותו שבוע יום השנה (יורצייט) על אביו או על אמו (שערי אפרים ב, א).
בשבתות שבהן יש קריאה חשובה, כגון עשרת הדיברות ושירת הים, נוהגים לכבד בעלייה זו את אחד מנכבדי הציבור. ורבים נהגו לכבד בעלייה זו את רב המקום (כנה”ג הגב”י תכח, ב; לדוד אמת י, ה).
ככלל, אין מעלים כהנים ולוויים לשאר העליות, שמא יתעורר עליהם חשד שנפל פגם בייחוסם. אולם למפטיר, הואיל ואינו מכלל שבעת העולים שתיקנו חכמים, מעלים כהן או לוי. וכדי שלא יתעורר שמץ חשד, הגבאי מכריז: “יעמוד פלוני הכהן” או “הלוי” (רמ”א קלה, י; מ”ב לג).
לעיתים צריכים להעלות יותר כהנים או לויים, כגון בשבת חתן או בר מצווה של משפחת כהנים או לוויים. כאשר צריכים עוד עלייה אחת בלבד, אפשר לקרוא לכהן או ללוי לעלייה האחרונה, ועדיף שהיא תהיה עלייה נוספת מעבר לשבעת העולים. והגבאי יאמר: “יעמוד פלוני, אף על פי שהוא כהן” או “אף על פי שהוא לוי”. אם יש צורך בעוד עלייה, עדיף שיעשו שוב סדר של ‘כהן לוי וישראל’. כלומר יעלו ל’רביעי’ כהן, ל’חמישי’ לוי, ול’שישי’ ישראל, ולאחרון ‘כהן’. ובשעת הצורך, יוכלו להעלות כהן אחַר כהן או לוי אחַר לוי בהפסק של ישראל באמצע, תוך אמירת ‘אף על פי שהוא כהן’ או ‘לוי’. כלומר יעלו ל’רביעי’ כהן, ל’חמישי’ ישראל, ל’שישי’ כהן, ל’שביעי’ ישראל ול’מפטיר’ כהן. ואם יצטרכו להוסיף עוד עלייה לכהן, יוסיפו עלייה שמינית לכהן, וגם ה’מפטיר’ יהיה כהן (עפ”י שקלול דעת שו”ע ורמ”א קלה, י, ומ”ב לז; ועי’ פנה”ל סוכות ז, ה).
נוהגים שלא להעלות שני אחים או אב ובן זה אחר זה (פנה”ל אמונה ומצוותיה כג, ג, 3).
אין מעלים לתורה אדם שעוסק בחלק אחר של התפילה. וכאשר הוא הכהן או הלוי היחיד, אם הוא נמצא ב’פסוקי דזמרה’ או בתחנון – מעלים אותו, ואם בקריאת שמע וברכותיה – אין מעלים, ועדיף שייצא מבית הכנסת כדי שלא יטעו לקרוא לו.[10]
[9]. נראה שכאשר קורה פעמים רבות שאין לוי, וכך יוצא שאותו כהן עולה שוב ושוב לעליית ראשון ושני, נכון שברוב הפעמים הכהן יֵצא בעת שקוראים לראשון (עי’ פרי השדה ג, קנג). כך נכון הן משום דרך ארץ של הכהן כלפי שאר המתפללים, שלא נאה שייטול את רוב העליות. והן משום החשש לברכה שאינה צריכה כאשר מעלים אותו במקום לוי, שכן לדעת בעל העיטור (הל’ מצוות הלל, סי’ תתקלב, כמובא בשבלי הלקט לד), הכהן אינו מברך בעלייה השנייה, ויש אומרים שמחמת כן יאמר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” אחר ברכתו על העלייה השנייה (מקור ברוך וויזל א; יהודה יעלה א, מה).
[10]. אמנם יש סוברים שאם הוא הכהן או הלוי היחיד, יקראו לו גם בהיותו בק”ש וברכותיה (נהר שלום קלה, א; ערוה”ש סו, ט). אולם לדעת רוה”פ אין לקוראו. ונכון שייצא מבית הכנסת כדי שלא יקראו לו (עולת ראיה א, עמ’ רמח). קראו לאדם שעומד בק”ש וברכותיה לעלות לתורה, למנהג יוצאי ספרד לא יעלה (רשב”א א, קפה; שו”ע סו, ד; פר”ח, חיד”א בקשר גודל יא, כג; כה”ח כד), ולמנהג יוצאי אשכנז יעלה (מנהיג, לבוש, לחם חמודות ברכות ב, כג; מ”א ח; מ”ב סו, כו). אבל אם טעו וקראו לאדם שנמצא באמצע ‘פסוקי דזמרה’, לכל הדעות יעלה משום כבוד הציבור (מ”ב נא, י; פנה”ל תפילה יד, ד). אם אין אדם שיודע לקרוא בתורה אלא זה שעומד בקריאת שמע וברכותיה, יכול להפסיק ולקרוא בתורה, מפני כבוד התורה (מ”ב סו, כו). העלו אדם כשהוא באמצע תפילת עמידה – לא יעלה (רמ”א קד, ז).
