ספר תורה כשר הוא ספר תורה שכל אותיותיו כתובות כהלכתן לשם שמיים בדיו על הקלף. שכן התורה כולה היא רעיון אלוהי אחד שלם, המתבטא בכל האותיות שבתורה. ואם תחסר אפילו אות אחת או תיכתב באופן פסול – הספר כולו פסול.
לרוב הראשונים, תקנת חכמים לקרוא בתורה בציבור צריכה להיעשות בספר תורה כשר, ובמקום שאין ספר תורה כשר, אין לברך על הקריאה בספר פסול (רמב”ן, רשב”א, רא”ש ומרדכי). ויש ראשונים שסוברים, שכאשר אין ספר כשר, אפשר לקיים את קריאת התורה בברכה בספר תורה פסול שכתוב בדיו על הקלף (תשובות חכמי נרבונא, רמב”ם וראבי”ה).
למעשה, כשאין ספר תורה כשר, יקראו בספר התורה הפסול בלא ברכה (שו”ע קמג, ג; מ”ב קמג, ט. כשהפְסול בחומש אחר – מבואר בהערה).[18]
כאשר הפסול אינו בחומש שצריכים לקרוא בו, יש אומרים שגם לאוסרים לקרוא בספר פסול, בלית ברירה מותר לקרוא בו בברכה (רשב”א גיטין ס, א; ר”ן על הרי”ף גיטין כז, ב). ויש שמורים כך להלכה, הואיל ויש בזה ספק ספיקא להקל, שאולי הלכה כסוברים שבלית ברירה מותר לקרוא בספר פסול, ואולי כסוברים שמותר כאשר הפסול בחומש אחר. וכן פסקו למעשה רמ”א (קמג, ד), דרישה (א), פר”ח (ד), נו”ב (קמא, יו”ד עא), ח”א (לא, לד), ערוה”ש (קמג, ז), ועוד. מנגד, יש נוטים להחמיר שלא לקרוא בו (שערי אפרים ו, סג. ועי’ בית מאיר קמג ובאו”ה קמג, ד, ‘יש’).
