ה – מעסיקים ושכירים

פורסם בקטגוריה פרק יב - היתרי עבודה במועד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/12-12-05/

ה,א – מעסיק המשלם לעובדיו גם על ימי המועד (הרחבה להערה 4)

כתב שערי תשובה סימן תקלז: "כתב ברכי יוסף בשם מהר"מ פרובינצאל בתשובה כת"י, להדפיס ספרים בחול המועד, אף שיש לו פועלים שפסק להם שכרם קבוע בין אם יהיה לו פעולה בין אם לא יהיה לו, לא מיקרי דבר אבד בשביל שמאבד שכר פועלים, מאחר שמלאכת הדפוס עצמה אינה דבר האבד". והביאוהו השדי חמד (מערכת חוה"מ) וכה"ח ג. וכ"כ בשו"ת זרע אמת ג, נו. כלומר, לדעתם התירו מלאכה בדבר האבד רק כאשר גוף המלאכה שהוא עושה בה מלאכתו נפסדת.

אולם רבים חלקו, שכל שעל ידי המלאכה יהיה ניצול מהפסד הרי הוא בכלל דבר האבד והותרה המלאכה אף שאין המלאכה נעשית בגוף דבר האבד. והביאו ראיה מהשו"ע תקלז יג: "אישות ועכברים שמפסידים בשדה אילן מותר לצודן כדרכו, שחופר גומא ותולה בה המצודה". ומבואר שהמלאכה נעשית בקרקע ולא באילן שהוא האבד. וכ"כ שו"ת דברי מלכיאל ב, ק, ושו"ת מהרש"ג ב, עח. וכ"כ ערוה"ש לענין אבלות יו"ד שפ, ו: "תניא בשמחות, אבל כל שבעה ימים אסור לעשות מלאכה… לבד בדבר האבד. ולכן נלע"ד דבעל מלאכה המחזיק פועלים ומשלם להם יכולים לעשות מלאכתו בביתו אפילו מיום הראשון, שהרי אין לך דבר האבד יותר מזה שמשלם להם מכיסו בעד כל יום או שמספיק להם מזונות מכיסו, וזהו הפסד גמור… וכן נראה להורות". וכ"כ הרב פיינשטיין (מובא בחוהמ"כ ט, הערה סז), חזו"ע עמ' קפב ושש"כ סז, יב.

ורשז"א (שש"כ סז, הערה מ) פקפק על סברא זו, משום שימי חוה"מ קבועים וידועים מראש ולא באים במפתיע, וכמו שבית החרושת סגור בשבת ויו"ט, כך יהיה סגור גם בחוה"מ, ועל בעל הבית לקחת בחשבון מלכתחילה את השכר שצריך לשלם במועד.

ומ"מ, כשהפועלים הינם גוים ניתן יותר להקל בזה (שו"ת מהרש"ג שם).

כיום במדינת ישראל אפשר על פי החוק לקבוע מראש עם העובדים שיצאו לחופשה בימי חול המועד. ונראה שאם התרשל ולא סיכם איתם על כך, יש מקום להורות כדעת המחמירים, מכיוון שהיה יכול לסכם עימם מראש שלא יעבדו, ומשלא סיכם הרי הוא כמכוון מלאכתו במועד. ובמקום של הפסד גדול מאד, ישאל שאלת חכם.

ה,ב – כפייה לעבוד בחול המועד

כתב רשז"א (שש"כ סז, הערה לב): "נראה שאם אחד כופה לישראל לעבוד אצלו להנאתו בחוה"מ, שאפילו אם מאיים עליו להפסיד ממונו, מ"מ אין זה קרוי דבר האבד, ודינו כמי שכופה להנאתו לעבור על דברי תורה או דרבנן (עיין יו"ד קנז, א, ברמ"א ובאור הגר"א ד). ומה שמותר בגלל חשש של פיטורין או הפסד לקוחות (שו"ע תקלט, יג, ועוד), היינו מפני שזה חשיב כפסידא דממילא, ואע"ג דלעבור על איסור דרבנן ודאי אסור בכהאי גוונא, מ"מ בחוה"מ שפיר שרי". וכ"כ שו"ת מהר"ש ענגיל ד, פג, ושו"ת מהר"י שטייף רפ, שמותר לפועל המאוים בפיטורין לעבוד בחוה"מ. והוסיף מהר"י שטייף שמותר לפועל לקבל עבודה שנתית אפילו באופן שיודע שכשיגיע חוה"מ יצטרך לעבוד מחשש שיפוטר, ואין זה נחשב מכווין מלאכתו למועד.

ונראה שיש לבאר, שאיום בפיטורין הוא הפסד שכיח שנובע מתוך כורח העבודה לדעת המעסיק, ולכן לפועל הוא בכלל היתר דבר האבד. אולם איום חיצוני להפסיד ממונו אם לא יעשה עבורו עבודה, הוא כסתם כפייה על המצוות.

פורסם בקטגוריה פרק יב - היתרי עבודה במועד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן