יג,א – כתיבת שטרות למיניהם
כתב שו"ע תקמה, ה, עפ"י משנה מו"ק יח, ב: "מותר לכתוב שטר קדושין ושטרי פסיקתא (שטר שכותבים בו את התנאים וכמה כל צד מתחייב), גיטין ושוברים, דייתיקי (צוואה), מתנות, פרוזבולין, אגרות שום (פירוש, ששמו בית דין את נכסי לווה ונתנום למלוה), שטרי חליצה, ושטרי ברורין (פירוש, שהבעלי דינים בררו להם כל אחד ואחד דיין לעצמו) ופסקי דינין".
שני טעמים נאמרו בראשונים להיתר: לריב"ש (שצ) בשם הר"ן, ולרמב"ם (ז, יב), משום שכל דבר המזדמן תדיר, אע"פ שבכל פעם ופעם הוא דבר פרטי, נחשב כצרכי רבים. וכיוון שלעיתים הצורך בשטרות אלו הוא צורך הגוף במועד, מותר במעשה אומן (גר"א). והתוספות (יח, ב, 'ואלו') כתבו שהוא משום דבר האבד שמא יארע תקלה ויתבטל הדבר.
למעשה נראה, שאם ברור שאין בהם צורך של דבר האבד, אין להתיר מלאכת אומן. וכל מה שהתירו הרמב"ם והריב"ש מפני שהוא צרכי רבים, הכוונה שהואיל ולפעמים הוא דבר האבד או צרכי הגוף, אין מבררים בכל מקרה מה המצב, אלא התירו הכל. מה שאין כן לגבי יחיד, בודקים כל היתר לגופו. אמנם כיום כמעט שאין צורך לכתוב במלאכת אומן, כי כותבים במחשב או בכתב יד. ואמנם לעיתים צריכים להדפיס, אבל רבים החשיבו הדפסה כמלאכת הדיוט, וכאן שהוא צרכי רבים, יש להקל.
יג,ב – דואר ובנק
מותר לדוורים לעבוד, כ"כ בילקו"י חוה"מ יד; חוהמ"כ ט, י. הפעלת בנק מותרת – שש"כ סח, ב. וצריך לצמצם את שעות העבודה כדי לספק רק שירותים דחופים.
