ט,א – מניין
כתב של"ה (מס' שבועות נר מצווה ד): "החרדים לדבר ה' ישתדלו שיהיה מנין ביחד, דאכל ביה עשרה שכינתא שריא". וכ"כ החיד"א (לב דוד, לא): "וזה מנהג קבוע ברוב ישראל, יצאו קבוצים, פמליות פמליות, ללמוד באהבה תיקון המסודר ויאר את הלילה". וכ"כ בחק יעקב תצד, א, שנתפשט המנהג ללמוד יחד בעשרה על פי התיקון. וכ"כ הרב אליהו (מאמר מרדכי על החגים, עמ' 174).
ט,ב – נשים
בשו"ת רב פעלים (א, סו"י ט) כתב: "ונ"ל בס"ד, הלימוד של ליל חג השבועות לא יאות אלא לזכרים, חדא משום שהם התחילו בתיקון בתחילתו בספירת העומר, והנשים לא נתערבו בתיקון זה של הספירה. והשנית, כי הלומדים הלימוד הקדוש הזה של ליל חג השבועות, נחשבין ונקראים שושבינין דמטרוניתא, ואין ראוי להשתמש במעלה זו אלא רק הזכרים, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול". ובכה"ח (תצד, ח) כתב שאם נשים נוהגות לספור את העומר, יכולות ללמוד את חלק התנ"ך שבנוסח התיקון שהוא תשלום התיקון לספירת העומר.
ולכאורה לפי הטעם שהמנהג הוא מפני שבליל מתן תורה לא התעוררו כראוי משנתם לקבל התורה, גם נשים שייכות בזה, שהתורה נתנה להם כמו לגברים. וכמו שנאמר (שמות יט, ג): "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". ובפרקי דרבי אליעזר מא: "רבי פנחס אומר, ערב שבת עמדו ישראל בהר סיני ערוכים האנשים לבד והנשים לבד. אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לבנות ישראל אם רוצות לקבל את התורה, שדרכם של אנשים הולכים אחר דעתן של נשים שנאמר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב אלו הנשים, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אלו האנשים". ועוד צריך עיון מדוע נשים הן פחות ראויות להיות ששובינות דמטרוניתא.
ט,ג – לימוד משנה
בשל"ה (מס' שבועות נר מצוה ד) מובא, כחלק מנוסח התיקון בליל שבועות, ללמוד את המשנה הראשונה ואחרונה של כל מסכתות הש"ס, וכך הנוסח היום בהרבה סידורים. ואף במעשה עם הב"י (שם ה), למדו כל סדר זרעים והגילוי היה לאחר שלמדו שתי מסכתות. אעפ"כ כתב החיד"א (לב דוד, פרק לא) בשם טור ברקת: "אין נכון ללמוד בליל שבועות משניות בשום אופן, דמשנה בסוד שפחה דמטרוניתא והלילה הזו צריכין לתקן המטרוניתא אלא יתעסק ברזי אורייתא, והלומד משנה בלילה הזה טועה מדרך השכל". וכתב החיד"א שכן נתפשט המנהג בירושלים וחברון לא ללמוד משניות בליל שבועות, וכ"כ בא"ח במדבר ד; כה"ח תצד, ט; חזו"ע עמ' שיא; מאמר מרדכי עמ' 174; וזוכר ברית אבות (דלויה) עמ' 103.
ובהרבה סידורים כתוב הנוסח של המשניות עם הערה שלא נהגו לאומרם. ולענ"ד מי שאינו נוהג בכל דבריו על פי החיד"א עדיף שיאמרם. ומצד הסברה יש צורך בתיקון המשנה, כי אמרו שעל זה כפה עליהם הר כגיגית.
