י – מינקת

פורסם בקטגוריה פרק ח - דיני התענית. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/15-08-10/

י, א – מינקת

כפי שלמדנו לעיל (ח, א), מיניקות חייבות בצום יום הכיפורים (פסחים נד, ב; שו"ע תריז, א). ואף שההנקה מקשה על הצום, מפני שהיא גורמת לאובדן נוסף של נוזלים, אין בכך סכנת נפשות ולכן המינקת חייבת לצום. וגם לתינוק לא נשקפת סכנה, מפני שגם כאשר החלב מתמעט, אין בכך סכנת נפשות.

י, ב – תינוק חולה המסתכן עקב חשש שחלב אמו ייפסק

כתב בשו"ת דבר שמואל קז: "המינקת מן העבריות שיש לה וולד חולה ומסוכן, אם מותר שתאכל בט' באב וביום הכיפורים כדי שיהיה לה חלב הצריך להניקו. הגם שהמציאות הוא זר עד מאד שיצטמקו דדיה כל כך בתענית יום אחד מבלי שיישאר בהן חלב כדי גמיעה הצריכה לולד, ולא תמצא מינקת אחרת או די חלב עזים ומאכל אחר להשלים חסרונו. מכל מקום אם חולשת המינקת היא רבה כל כך, והולד אינו רוצה לאכול ולינק כי אם ממנה, וסכנה היא לו כההוא דפ' אעפ"י בכתובות, הא קיימא לן דכל ספק נפשות דוחה שבת ויום הכיפורים, כל שכן ט' באב שהוא מדרבנן".

רבים העתיקו תמצית דבריו: שו"ת חתם סופר ו, כג; באר היטב תריח, ז; באו"ה תריז, א, 'עוברות'; קיצור שו"ע קלג, יב; דעת תורה תריז, א, ועוד.

וכל מה שהיקל הדבר שמואל הוא לגבי ילד חולה או חלוש. וכ"כ בשו"ת הר צבי ח"א, רא, א: "הביאור הלכה הדגיש שם וכתב ילד חולה מסוכן – היינו שהוא חולה מסוכן בלאו הכי… משא"כ בתינוק בריא שאין בו שום סכנה אחרת אלא רק זה שאצל חלב הוא מסוכן אם לא ינוק ולא יהא לו חלב. אבל אם יש לו יניקת חלב ואפילו לכדי חיותו בלבד (אעפ"י שהוא רגיל ליותר) הרי לא קיימת שם סכנה בכלל ואיננו בכלל מסוכן".

י, ג – פוסקים שמקילים למיניקות לשתות לשיעורים

כמה מאחרוני זמננו כתבו שכאשר ישנו חשש סביר שבעקבות הצום חלבה של האם ייפסק או יתמעט באופן משמעותי, מותר לשתות לשיעורים. וכ"כ בהליכות שלמה (ו, ב): "מינקת, אם יש חשש שיתמעט החלב על ידי התענית, או שמרגשת בעצמה שהוא מתחסר, תשתה פחות פחות מכשיעור, ואין מתחשבין באפשרות הזנת התינוק בתחליפי חלב". ובהערה 12 שם: "וכן אמר למורים פעה"ק, להורות לרבים דאין להתחשב כלל באשה מינקת בתחליפי חלב, לפי שמזונו של התינוק הוא חלב אם, ואין נכון כלל למעט בהנקתו כל היכא דאפשר".

וכ"כ בשו"ת שיח נחום סימן לו, והוסיף שלמרות שכיום יש תחליפים טובים, "בכל זאת, בזמן האחרון גילו הרופאים שחלב האם – יש בו סגולות מיוחדות, ובפרט בחיסון נגד מחלות שונות, ולפיכך הרופאים ממליצים בכל תוקף שהאם תניק גם אם הוולד הוא בריא, ואין צריך לומר כשהוולד חלש. ובמקרה של חולשת יתר, שהוולד אינו מסוגל לינוק, האם מוציאה חלב ומאכילים את התינוק באופנים מיוחדים, כי אין תחליף לחלב האם. אף גם זאת, לפני כמה שנים רעשה כל המדינה כאשר נפגעו קשות, ואף מתו, תינוקות שתחליף החלב שהאכילום בו היה פגום, כי חיסרו בו רכיבים הכרחיים".

וכ"כ הרב נבנצל (ירושלים במועדיה עמ' רסט). וכן מסרו בספרים רבים בשם החזו"א (עיין תורת היולדת נא, הערה יא), ועיין בהערה. 1

י, ד – הפוסקים שדחו את טענות המקילים

לעומת זאת, פוסקים רבים דחו את טענות המקילים, וכ"כ בשו"ת אבני ישפה א, קטו: "נשים מנוסות אומרות שלא מפסיק החלב מחמת הצום, ורק שיתכן שמתמעט קצת, אבל תוך יום יומיים הוא חוזר לקדמותו. ואם היא חוששת שקשה לה לצום וגם להניק, אז תניק פחות ותתן לתינוק מאכל אחר… והארכתי בזה, כי ראיתי בני תורה מקילים במינקת כי חוששים שתפסיק להניק מחמת הצום, וטועים הם, כי אין החלב מפסיק. ואף אם היה מפסיק, אין זו סיבה לא לצום כיון שיש די חלב לתת לתינוק במקום חלב של האם". (וכן מפורש בתשובת הדבר שמואל, שרק במקרים נדירים יש לחשוש שחלב האם ייפסק עקב צום).

וכ"כ בהל' חג בחג (כה, 3, עמ' שפז), שכל מה שהיקל הדבר שמואל הוא אם אין אפשרות אחרת להזין את התינוק, "הרי שצריך לעשות כל טצדקי למצוא חלב אחר או מינקת אחרת, כל שכן שלפי זה בודאי צריכה המינקת קודם יום הכיפורים, אם חוששת לכך, להרגילו מראש בחלב אחר שלא תצטרך לאכול ביוה"כ". וכ"כ בחבל נחלתו ז, יט. ולכך נטו תורת היולדת נא, הערה יא; ופסקי תשובות תריז, ב.

יתירה מכך כתב בשו"ת הר צבי א, רא, א: "דהגע בעצמך אשה מינקת לילד בריא, וע"י התענית יתמעט חלבה ויצומצם לפחות מהכמות שהוא רגיל בה, אבל ישאר לשיעור כדי חיותו של התינוק, וכי יעלה על הדעת לומר שהיא לא תתענה ביוה"כ?!".

י, ה – להלכה אין למקילים על מה לסמוך

ובספר הרב הקשה בהרחבה וביסודיות על הפוסקים המקילים בזה, והסיק למעשה שאין למקילים על מה לסמוך:

"קשה על דבריהם מאוד, שכן אף שבוודאי יש סגולות טובות בחלב אם, ורופאים רבים מעודדים מאוד את ההנקה, מכל מקום נשים רבות אינן מניקות כלל, ולא שמענו שהרופאים נלחמים על כך שימשיכו להניק כדי להציל את ילדיהן מחשש סכנת נפשות. ואם בעבר, כשתינוקות רבים מתו בשנתם הראשונה, ולא היו תחליפים טובים לחלב אם, ההוראה הברורה היתה שמינקת חייבת בצום, ואפילו בתשעה באב מיניקות היו חייבות לצום, איך אפשר להעלות על הדעת שכיום שיש תחליפים טובים, ולא שמענו על תינוק שמת מפני שאמו הפסיקה להניקו, יהפוך פתאום עניין זה לפיקוח נפש?!"

ובשיעור הרב ביאר שגם החשש שמא הצום יפסיק את החלב הוא רחוק מאוד, ואמר שמניסיון של קרוב לאלף לידות בישוב הר ברכה, כן ירבו, לא נודע על מקרה אחד שבעקבות הצום החלב נפסק. ואפילו מי שלא נהגה כראוי ולא הרבתה לשתות לקראת הצום, על ידי השתייה המרובה שלאחר הצום, החלב חזר לקדמותו. ואם החלב נפסק, הרי שזה לא בגלל הצום אלא מפני שהאשה לא שתתה וישנה כפי הנצרך למינקת, או שמצבה הבריאותי הכללי רעוע, כך שממילא ההנקה היתה נפסקת גם בלא הצום.


  1. . בארחות רבנו ב, עמ' רי, כתב: "מינקת, אם לא תאכל לא יהיה לה מה להניק את התינוק, התיר לה מרן החזו"א זצוק"ל לאכול ביוה"כ כדי שיהיה לה חלב להניק, ומיירי שהתינוק ניזון מחלב אמו בלבד. מסתמא התיר מרן לאכול ולשתות רק בשיעורין". ומשמע שהתיר החזו"א רק כשאין לה כל אפשרות אחרת, בדומה לדברי הדבר שמואל.

    במקראי קודש (הררי ט, הערה נז) כתב ששאל את הרב נבנצל למה הוא מיקל כ"כ: "ובתשובה לשאלה מדוע יש לדעתו להקל לכל מניקה, אף אם תינוקה הינו בריא, הרי המ"ב בבאו"ה פסק את דברי הדבר שמואל שיש להקל לה רק אם תינוקה הינו חולה ויש חשש שיתסכן אם ייפסק חלבה! וענה לי שהוא סומך על דברי החזו"א, שכל שינוי תזונה הינו פיקוח נפש לתינוק. ואע"פ שהמ"ב לא כתב כך, מכל מקום הרי החזו"א כבר פסק זאת. והרי גם הדורות היום הינם יותר חלושים מזמן דורות האמוראים, והיינו מצד שינוי הטבעים".

פורסם בקטגוריה פרק ח - דיני התענית. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן