ז – חטא המרגלים

[1]. יש מבארים שהיה גם טעם רוחני לטענת המרגלים, שחשבו שחיי המדבר מקודשים ונעלים יותר, מפני שאין עוסקים בהם בענייני המעשה והחומר, ועל כן בתוך ליבם מאסו בארץ חמדה. כעין זה כתב רבי שניאור זלמן מלאדי (ליקוטי תורה שלח לח, ב), שהמרגלים לא רצו להיכנס לארץ ישראל, בטענה שאין צורך לרדת לעולם המעשה, שכן אפשר לקיים את "התורה והמצוות ברוחניות ולא בעשייה גשמית". "אך באמת היו מוטעים, שהעיקר הוא לעשותם בארץ דווקא, כמו שאמרו רז"ל (סוטה יד, א): כמה תפילות התפלל משה ליכנס לארץ ישראל, ושאלו: וכי לאכול מפירותיה היה צריך? אלא לקיים את המצוות התלויות בה". כי קיום המצוות בארץ הוא קידוש השם הגדול ביותר, ולכן מתגלה ממנו אור גדול, יותר מאשר בחיים הרוחניים בלבד.

גם בדורות האחרונים, כשהחלה ההתעוררות לשיבת ציון ויישוב הארץ מחדש, קמו מנהיגים שניסו להניא את ישראל להישאר בגולה בטענה כי צפויות להם בארץ ישראל סכנות רבות של רעב ומחלות, שוד ורצח. ואף האשימו את העולים לארץ כי הם מסכנים את הרוב היהודי שנותר בגולה ופועל להשגת זכויות שוות. והיו שטענו, שהעולים לארץ יעזבו את התורה והמצוות ויאבדו מישראל. לימים התברר כי בציוֹן היתה פליטה, הן מההשמדה הפיזית של מיליוני היהודים שנותרו בגולה והן מפני השמד שבהתבוללות. ואף מבחינת שמירת תורה ומצוות בהתמודדות עם המודרנה, רק ברכה צמחה לעולים, שכן אחוז שומרי המצוות והמסורת גבוה בארץ לאין ערוך מאשר אצל הנותרים בחו"ל.

בדומה לכך היום, רבים מאלה שלא מבינים את ערכה של הארץ, מוצאים שיש קושי ליישבה, ורוצים לסגת מחלקים ממנה ומביאים בכך אסונות על עם ישראל. ורבים מבין אלה שמבינים את ערכה, מוצאים דרכים מעשיות כיצד להחזיק בארץ וליישבה תוך התמודדות עם האתגרים הקשים. אם נתבונן, נמצא כי בין אוהבי הארץ ישנו רוב גדול ומוצק שמתנגד לכל נסיגה, ובטוח שיש בידינו יכולת להחזיק בארץ וליישבה. ואילו בין אלו שאינם אוהבים אותה, יש רוב שבטוח כי אין אפשרות להחזיק בארץ וצריך לוותר עליה. משל למה הדבר דומה? לעצלן שמנסים לשכנעו לעבוד. אלף טענות ריאליות יטען מדוע לא כדאי לו לחפש עבודה. ראשית, יטען שעדיף לקבל קצבת אבטלה. נוכיח לו שאם יעבוד ירוויח יותר, יטען שיש אבטלה ואף אחד לא מחפש עובדים, וחבל לבזבז זמן על חיפוש עבודה. ימצאו לו עבודה, יטען שלא כדאי לקבל אותה כי בעל הבית רמאי, או שאולי מחר יציעו לו עבודה טובה יותר. נצליח לשכנע אותו לעבוד, יחוש כאב בגבו. נרפא את גבו – יחוש בראשו. נרפא את ראשו – יסתכסך עם חבריו לעבודה. נפייס ביניהם – ייפגע מהתנהגותו של המנהל. וכן על זו הדרך, תמיד יהיו דברים שיפריעו לו לעבוד. כללו של דבר, הבעיה היא שהוא לא רוצה לעבוד.