מצינו קשר מיוחד בין מצוות השבת לארץ ישראל. השבת היא הזמן המקודש, וארץ ישראל היא המקום המקודש, ועם ישראל הוא העם המקודש. קדושות אלו אינן עומדות לעצמן, אלא מקדושת יום השבת מתברכים כל ימי השבוע (זוהר ח"ב פח, א), מקדושת הארץ מתברכות כל הארצות (עי' תענית י, א), ומקדושת ישראל מתברכים כל הגויים, שנאמר (בראשית כב, יח): "וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".
המספר שבע רומז לקדושה שקיימת בתוך הטבע, שכן ששת ימי השבוע רומזים לששת הצדדים שישנם בכל דבר גשמי – ארבע רוחות, מעלה ומטה. והשבת היא הפנימיות של ששת הצדדים. לכן העולם נברא בשישה ימים, וברא ה' את השבת כדי לתת משמעות פנימית לכל הנבראים בששת הימים (מהר"ל, תפארת ישראל מ). וזה גם עניינה של ארץ ישראל, לגלות את הקדושה שבתוך המציאות הגשמית.
כדי לזכות בארץ צריכים ישראל לקבל את השבת. וכפי שאמרו חכמים (ברא"ר מו, ט): "אם מקבלים בניך את השבת – הם נכנסים לארץ, ואם לאו – אינם נכנסים". כי בשבת ישראל משתחררים משעבוד המלאכה, ומתקשרים לזיכרון בריאת העולם ויציאת מצרים, ומתוך כך מבינים ומתקשרים אל ערכה של ארץ ישראל – לגלות את דבר ה' בעולם.
עוד אמרו חכמים: "אמרה תורה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כשיִכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני – מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך, ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך" (טור או"ח רצ). כלומר, אם לא מבינים את ערכה המקודש של הארץ, על ידי לימוד התורה בשבת, עולה חטא המרגלים ומקטרג, וגורם לחורבן וגלות (ראו לעיל ג, יב).
לכן אפילו בניית המקום המקודש ביותר – בית המקדש, אינו דוחה שבת (יבמות ו, א). משום שמתוך קדושת השבת מגיעים להבנת ערך המקדש. נמצא שבזכות שמירת השבת אנו יכולים לעמוד על קדושת המקום, ועל ידי כך הארץ תתקיים בידינו.[3]
[3]. בהתנגשות בין מצוות כיבוש הארץ והגנתה למצוות השבת, מצוות כיבוש הארץ והגנתה דוחות שבת, שנאמר (דברים כ, כ): "עַד רִדְתָּהּ", אפילו בשבת (שבת יט, א). וכן יריחו נכבשה בשבת (ירושלמי שבת פ"א ה"ח). אבל בניין הארץ אינו דוחה שבת, זולת ב'שבות' של אמירה לגוי, שהקילו לקנות בית מגוי בשבת משום יישוב הארץ (שו"ע או"ח שז, ה; להלן ט, ו; פנה"ל שבת ט, יב).