הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ב – שבת וישראל

ב,א – שבת וישראל ומי בת הזוג שבת או ישראל

פרי צדיק (לר' צדוק הכהן מלובלין) פנחס יג: ""והיה גירסת הרמב"ן כנסת ישראל היא בת זוגך וכן גירסת ריקאנטי, ונראה גירסא זו עיקר. דלגרסתנו בן זוגך משמע שכנסת ישראל משפיעין ומכניסין קדושה לשבת, ובאמת קדושת שבת קביעא וקיימא מה' יתברך כמו שנאמר (שמות לא, יג) לדעת כי אני ה' מקדשכם. וגירסת כנסת ישראל היא בת זוגך, היינו שמדת מלכות שהוא יום השבת משפיע לכנסת ישראל והיינו שממשיך ההשפעה משם הוי"ה. וזה שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם, היינו אני מן אדנ"י הוי"ה עמודא דאמצעיתא (זוהר ח"ג רכ"ג א) הוא מקדשכם. וכן הנשמה יתירה נקראת כלה כלתו של ה' יתברך, וזהו כנסת ישראל יהיה בת זוגך כגירסת רמב"ן".

אמנם מקובל לומר שהשבת היא בת הזוג, וכפי שכתב בעצמו בפרי צדיק (בראשית ויגש ו): "במדרש (בראשית רבה יא, ח): אמרה שבת לפני הקב"ה: לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג. אמר לה הקב"ה: כנסת ישראל היא בן זוגך וכו'… והיינו שמורה שישראל מכניסין קדושה לשבת, כמו שנאמר (שמות כ, ח) לקדשו, ושבת היא מדת מלכות וישראל בן זוגה שמשפיעין לה כביכול. והיינו שעל ידי שישראל מכירין עול מלכותו יתברך אז נכתר ה' יתברך בכתר". ועוד כתב שם: "ואיתא מהאריז"ל שפעם שלישית אומרים בלחש. והוא טעם אחד עם מה שאומרים שבת מלכתא בלשון תרגום ואין אומרים שבת המלכה כמו שאמרו בגמרא בשבת. והוא על פי מה שאמרו (שבת יב, ב) שאין המלאכים מכירין בלשון ארמי. ולכן אומרים בלשון תרגום שלא יתקנאו המלאכים בישראל שקורין למדת מלכות כלה ועל דרך מה שהביאו בתוס' (ברכות ג, א, 'היה') לענין קדיש. ואומרים בואי כלה בלחש, מפני שמזכירין בזה שבת מלכתא שמורה שמדת מלכות כביכול כלה שלנו. מה שאין כן מקודם שאומרים שתי פעמים בואי כלה אין אומרים בלחש שזה קאי על הנשמה יתירה".

ובדברי סופרים לז, ביאר בקיצור, שבליל שבת היא הכלה וכנסת ישראל היא כחתן. וביום השבת להפך, השבת משפיעה לכנסת ישראל.

ב,ב – השומר שבת עושה אותה וכאילו שמר כל השבתות

מכילתא דרבי ישמעאל כי תשא (מסכתא דשבתא פרשה א): "רבי אלעזר בן פרטא אומר: כל המשמר את השבת כאלו עשה השבת, שנאמר: ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת. (וזה כפי הפירוש שהשבת ככלה לישראל). רבי אומר: כל המשמר שבת אחת כתקנה, מעלה עליו הכתוב, כאלו שימר כל השבתות מיום שברא הקב"ה את עולמו עד שיחיו המתים, שנאמר: ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. ביני ובין בני ישראל – ולא ביני ובין אומות העולם. אות היא לעולם – מגיד שאין השבת בטלה מישראל לעולם; וכן את מוצא, שכל דבר ודבר שנתנו ישראל נפשן עליהן נתקיימו בידן, וכל דבר ודבר שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידן: כגון השבת והמילה ותלמוד תורה וטבילה שנתנו נפשן עליהן נתקיימו בידן, וכגון בית המקדש והדינין ושמיטין ויובלות שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידן".

תפריט