ד,א – מתנה טובה לישראל
ביצה טז, א: "אמר רבי חמא ברבי חנינא: הנותן מתנה לחברו אין צריך להודיעו, שנאמר (שמות לד): ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. מיתיבי (שמות לא): לדעת כי אני ה' מקדשכם, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיע אותם. מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל: הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו! – לא קשיא; הא במתנה דעבידא לאגלויי, הא במתנה דלא עבידא לאגלויי. – שבת נמי מתנה דעבידא לאגלויי? – מתן שכרה לא עבידא לאגלויי… אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל מצוה שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל נתן להם בפרהסיא, חוץ משבת שנתן להם בצנעא, שנאמר (שמות לא): ביני ובין בני ישראל אות היא לעלם. – אי הכי לא לענשו נכרים עלה? – שבת אודועי אודעינהו, מתן שכרה לא אודעינהו. ואי בעית אימא: מתן שכרה נמי אודעינהו, נשמה יתירה לא אודעינהו. דאמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר (שמות לא): שבת וינפש, כיון ששבת ווי אבדה נפש".
ד,ב – סגולת ישראל ושבת
כד הקמח[2], שבת: "ואיך ניתנה מצות השבת בצינעה והלא בפרהסיא ניתנה שהרי היא מכלל עשרת הדברות ששמעו אותן כל האומות, וכן הכתוב אומר (ישעיה מח): לא מראש בסתר דברתי, וכן אמר דוד (תהלים קלח): יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. אמנם כוונת החכמים היתה על הפנימי שבה כי הוא הניתן בצינעא וזהו לשון ביני וביניכם". וכך כתב רבינו בחיי גם בפירושו לשמות לא, יז (בביאור דברי חז"ל ביצה טז, א, שהשבת נתנה בצנעא): "לשון "ביני ובין בני ישראל" מורה על דבר נסתר הנמסר בצינעא, וירמוז על הענין הנסתר שיש במצות השבת…".
ד,ג – השבת אות על הקשר האלוקי
ספר העיקרים מאמר ב פרק יא: "ובעבור זה היתה שבת ברית ואות עולם בין השם ובין ישראל, אמר הכתוב: ושמרו בני ישראל את השבת וגו' ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם וגו' (שמות לא, יז), רצה לומר כי השבת אות על הישאר באומה דבר מה מן הקשר האלוהי נקשר בה מה שאי אפשר להכחישו, שעל ידי הקשר ההוא תשיג האומה ההצלחה הנצחית לנפש והדבקות בשם, עד שישנו חסידיה השומרים את השבת את הטבע, וזהו אות ברית".
ד,ד – שכר השבת שלא ניתן להודעה הוא הכנסת הקדושה בלב
ישראל קדושים י (לר' צדוק הכהן): "וקדושה זו שבשורש בלבבות בני ישראל בלא השתדלותם כלל זהו קדושת השבת, שהוא הקדושה דקביעה מצד השם יתברך מתחילת בריאת עולם שקידש את יום השביעי… וכן איתא בשבת (י, ב) על פסוק (שמות לא, יג): לדעת כי אני ה' מקדשכם, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו', ועל מתן שכרה דלא עביד לאגלוי אמר לדעת וגו'. ועל כרחך דבמה שנאמר כי אני וגו' הודיעם בזה מתן שכרה – שהוא מה דאני וגו'. כי שכר מצווה מצווה. היינו המצווה עצמה מה שמכנסת קדושה ללב, כמו שאומרים אשר קדשנו במצוותיו וצוונו, וזהו המתן שכר דלמחר לקבל שכרם, שעל ידי הקדושה שבלב זוכה לחיי עולם הבא, שאינו אלא הרגשת קדושה עליונה ואור עליון, כמו שאמרו בברכות (יז, ב) העולם הבא אין בו וכו' אלא וכו' ונהנין מזיו השכינה. ושבת מעין עולם הבא, גם אז משיגין מעין קדושה זו. וזהו מה שהשם יתברך מקדשם שעל ידי זה נכנס בהם הקדושה בלב גם בכל ששת ימי המעשה. והוא מתנה טובה שנתן השם יתברך לישראל, שיהיה בהם שורש קדושה קבוע וקיים בלב מצד השפעת השם יתברך מאור שכינתו יתברך השוכן אתם בתוך טומאותם גם בלא השתדלות אדם".
ד,ה – קדושת הזמן המקום והאדם
במדבר רבה במדבר ג, ח: "א"ר לוי: את מוצא דברים הרבה ברא הקב"ה בעולם ובירר לו אחד מהם. ברא ז' ימים ובחר הקב"ה בשבת שנאמר (בראשית ב): ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו. ברא שנים ובירר לו אחת מהן, שנאמר (ויקרא כה): ושבתה הארץ שבת לה'. ברא שבועות ובירר לו אחד מהם, שנאמר (ויקרא כה): וקדשתם את שנת החמשים שנה. ברא ארצות ובירר לו אחת מהן – ארץ ישראל שנאמר (דברים יא): תמיד עיני ה' אלוהיך בה. וכן הקב"ה קורא אותה ארצו, שנאמר: ואת ארצי חלקו. ברא רקיעים ובירר לו אחד מהם – זה ערבות, שנאמר (תהלים סח): סולו לרוכב בערבות. ברא אומות ובירר לו אחת מהם – אלו ישראל, שנאמר (דברים יד): ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. ברא שבטים ובירר לו אחד מהם – זה שבט לוי שנאמר (שמואל א ב): ובחור אותו מכל שבטי ישראל".
ד,ו – השבת אות ולכן אין מניחים תפילין
מנחות לו, ב: "תניא, ר' עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים? תלמוד לומר (שמות יג): והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך, מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות". ופירש רש"י: "שהן עצמן אות – בין הקב"ה וישראל". וכן נפסק בשו"ע או"ח לא, א, והוסיף שהמניח בשבת או יו"ט תפילין, מזלזל באות שלהם.
ד,ז – נשמה יתירה בשבת
זוהר ח"ב פח, ב (תרגום): "כתוב: ביני ובין בני ישראל, משום שכל האמונה נמצאת בשבת, ונותנים לו לאדם נשמה אחרת, נשמה עליונה, נשמה שכל השלמות בה כדוגמת עולם הבא. ולכן נקראת שבת, מהו שבת? הוא השם של הקב"ה, שם שהוא שלם מכל צדדיו". השם מגלה את בעליו, והשבת מגלה את ה' יתברך.
ושם מבואר שבכל החגים צריך לשמוח עם העניים, ובשבת שהיא עליונה אפשר לשמוח לבד, כי השמחה בה היא שמחה עם ה', שנאמר ביני ובין בני ישראל.
ד,ח – המתנות שזכו בהן ישראל על ידי השבת
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק טז: "ר' יהושע אומר: אמר להן משה לישראל, אם תזכו לשמר שבת תנצלו משלש פורעניות, מיומו של גוג ומיומו של משיח ומימי בית דין הגדול… רבי אלעזר המודעי אומר: אמר להן משה לישראל, אם תזכו לשמר שבת עתיד המקום ליתן לכם (שש מידות טובות) ארץ ישראל, ועולם הבא, ועולם חדש, ומלכות בית דוד, וכהונה, ולויה. ר' אליעזר אומר: אמר להן משה לישראל, אם תזכו לשמר שבת עתיד המקום ליתן לכן שלשה מועדות, חג של ניסן וחג של עצרת וחג של תשרי. וכיוצא בזה מובא במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח מסכתא דויסע פרשה ה). אלא שנחלפו דברי רבי אליעזר ורבי יהושע. ובדברי רבי אלעזר המודעי הגרסה: "אני נותן לכם שש מדות טובות".
