ג – איסור חכמים לעשות מלאכות בשינוי ובשניים

ג,א(1) – על פי מה נקבע מה רגיל ומה שינוי

שבת צב, א: "אמר רב משום רבי חייא: המוציא משאוי בשבת על ראשו – חייב חטאת, שכן אנשי הוצל עושין כן (נושאים על ראשם כדי מים ויין בלא לאוחזם ביד). ואנשי הוצל רובא דעלמא? אלא, אי איתמר הכי איתמר: אמר רב משום רבי חייא: אחד מבני הוצל שהוציא משוי על ראשו בשבת – חייב, שכן בני עירו עושין כן. – ותיבטל דעתו אצל כל אדם! אלא, אי איתמר הכי איתמר: המוציא משוי על ראשו – פטור. ואם תימצא לומר: אנשי הוצל עושין כן – בטלה דעתן אצל כל אדם". ובתוס' ו'את"ל' מבאר שאם הוא מנהג שנובע מנסיבות המקום, וכל מי שהיה חי בתנאים כאלה היה נוהג בו, אזי אם בפועל במקום מסוים נוהגים כן, כל מי שינהג בו אפילו במקום אחר יחשב כעשה מעשה כדרכו. אבל אם רק יחידים שחיים בתנאים כאלה נוהגים בו, למרות שהוא מנהג ראוי, מה שהם נוהגים נחשב שינוי ובטלה דעתם אצל כל אדם.

ג,א(2) – חרישה על ידי רגל של ספסל

לרוה"פ הגורר ספסל ועושה חריץ, נחשב חורש כלאחר יד, כי החרישה נעשית בכלי חרישה ולא בכלים אחרים. אמנם לר"א בן הרמב"ם דעת יחיד שהגורר ספסל אינו נחשב חורש כלאחר יד. כמובא להלן יט, 2.

ומ"מ כך ההלכה שאם עשה המלאכה בכלי שאינו מיוחד לאותה המלאכה, האיסור דרבנן, כמבואר בשבת מו, ב, רש"י 'איסורא', ועיין בשש"כ פ"א, כללי מלאכות שבת, הערה כו. וכן מצינו בר"ה לג, א, שחיתוך שופר בסכין הוא כדרכו, ובמגל הוא שבות.

ג,ב – מלאכה בשמאל ובעוד צורות

קשה להגדיר במדויק את הגבול בין עשיית מלאכה כדרכה לשינוי. ולכן נזכיר עוד דוגמאות לשינוי, ומהן נסיק לשאר המקרים. למדנו בכתיבה שהכותב בשמאל נחשב בשינוי, כמבואר להלן יח, ב. ושם כתבתי שאם הקליד בגב אצבעו נחשב שינוי. (ואמנם בארח"ש ל, הערה עד, הסתפק אם הקלדה בפרק אצבעו נחשבת שינוי). וכן שם יח, ג, 2, לעניין הליכה עם נעליים שיש בתחתיתם בליטת אותיות, ואכילת עוגה שיש עליה אותיות – הוא מחיקה כלאחר יד, כלומר בשינוי. וכתב בארח"ש כ, הערה נד, שהלוחץ על לחצני הטלפון בקיסם או כפית נחשב שינוי.

ובשאר מלאכות, כתב בח"א ט, ב, והובא במ"ב שמ, סו"ס כב, שגם אם עשאן בשמאל עבר באיסור תורה, שאין זה נחשב במלאכות אחרות שינוי. ובחזון יחזקאל על התוספתא שבת י, יא, כתב, שאם דרכו לעשותה ביד ימין ועשאה בשמאל פטור. ובשועה"ר שא, ב, כתב, שהשינוי נחשב שינוי רק אם ביום חול לעולם אין רגילים לעשות כך מלאכה.

הדלקת אור על ידי מרפק או אמת היד או מקל, נחשבת שינוי.

ג,ג – דוגמאות נוספות

אם תלש צמח מעציץ שאינו נקוב, כיוון שאין דרך לזרוע בו, איסורו מדרבנן, כמבואר להלן יט, י. וביאר באגלי טל בפתיחה הערה ג', שיש שני סוגי שינוי, א' באיכות הנפעל, כגון בעציץ שאינו נקוב. ב' בדרך הפעולה, כגון כותב בשמאל. ולגבי זריעה, נחלקו הפוסקים בדין זורע בעציץ שאינו נקוב (שביתת השבת הזורע סעיף ח).

ועיין להלן י, הערה 6, שהעליתי סברה שבישול בכלי שלישי הוא בישול בשינוי, וכיוון שבדרך כלל גם אינו מבשל, לא גזרו בו חכמים.

יש לעיין מה דין מי שרגיל לכסוס את ציפורניו בשיניו, האם יהיה חייב בזה. ונראה שהואיל והכסיסה אינה כדרך מלאכה, וגם אם הוא עצמו ירצה באמת לקצוץ את ציפורניו יקצצם בכלי, הרי שבשיניים הוא בשינוי ואיסורו מדרבנן.

בארח"ש ל, הערה עג, דן לגבי מקום שהכניסה אליו גורמת להדלקת אור או הפעלת מזגן, ועי"ש שהעמיד מצב שיש גרמא בלא שינוי, והחשיב מעשה זה כגרמא למרות שאינו נעשה בשינוי. ולענ"ד אמנם עדיין הפעלת מכשירים באופן כזה נחשבת שינוי, ולכן היא גרמא (להלן יז, ח). אולם מסתבר שבעתיד הדלקה כזו תחשב כמעשה רגיל שאין בו שינוי.

ג,ד – עשה מלאכה בשתי ידיים

כתב בתוספת שבת בהקדמתו לסי' שח, שגם מי שעשה את כל המלאכה לבדו, אלא שעשה אותה בשתי ידיים במקום באחת, איסורו מדרבנן בלבד. והביאו בשש"כ פ"א, כללי מלאכות שבת, כב, וסיים שאם יש צורך להדליק את האור לצורך חולה שבסכנה, אם אפשר ידליק אותו בשתי ידיו בבת אחת. ע"כ. ומ"מ אין כלל זה מוסכם על הכל, ולכן הביאו בשש"כ לב, כח, הערה צ, כאפשרות אחרונה לשינוי, אחר עשייה על ידי שניים, שכבר למדנו בהערה 1 שיש סוברים ששניים שעשאוה עוברים באיסור תורה אלא שאין חייבים עליו. ומ"מ לגבי הדלקת אור, אור אם אפשר כמובן שעדיף לעשות שינוי רגיל, כגון להדליק על ידי אמת היד.

ג,ה – פחות מכשיעור באיסור דרבנן

נחלקו אם חצי שיעור באיסור דרבנן אסור. בפשטות הוא אסור, כשם שכל איסורי אכילה דרבנן אסורים גם בחצי שיעור (פמ"ג משב"ז שטו, ה), ולרמב"ם שסובר שבמלאכות שבת דאורייתא, חצי שיעור אסור מדרבנן, בזה יהיה מותר, כי הוא גזירה לגזירה. ועיין במנו"א ח"ב א, ג.

תפריט