ו,א – הערה 5 – בגד עור קשה
שבת (קמב, ב): "היתה עליו לשלשת – מקנחה בסמרטוט. היתה של עור – נותנין עליה מים עד שתכלה". אבל כיבוס ממש אסור, כמבואר בזבחים צד, ב, לגבי מנעל של עור, שכשוך מותר כיבוס אסור. ועיין בהערה 5. ושם כתבתי שלרמב"ם איסור כיבוס בגד קשה מדרבנן. אמנם יש סוברים שלרמב"ם אין כל איסור בעור קשה, וכ"כ הרב קאפח על הל' שבת כב, יח.
כתב בארחות שבת יג, לז, שאסור להשרות עור במים עם חומרי ניקוי, הואיל והם ממיסים את הלכלוך והשומנים, וזוהי דרך ליבון שמועילה בעור. ע"כ. ואף אם נקבל דבריו להלכה, זהו במקרה שיש ממש לכלוך שמתמוסס באופן זה, אבל מותר להשרות עדשות מגע במים עם חומר חיטוי, כי הכוונה לחטא אותם מחיידקים ולא לנקות לכלוך ממשי שאינו יורד במים רגילים.
ו,ב – חוטי תפירה שבעור
אם העור תפור בחוט רגיל, כתב בקצות השולחן קטז, בדה"ש לז, שבספר פקודת אלעזר הסתפק אם רשאי לשכשך את הנעליים במים כדי לנקותם משום שריית החוטים. ובשש"כ טו, ט, החמיר, מפני שהלכלוך מצוי גם בחוט, וכוונתו לנקות גם אותו. וכ"כ בארח"ש יג, לז. מנגד, במנחת איש יג, כב, התיר לשכשך את הנעל במים, משום שהחוטים הבודדים בטלים לנעל העור והפעולה נחשבת כהשריית נעל של עור. ועוד שאין לומר שבחוטים הללו בלוע לכלוך, שהם אינם כבגדים שעשויים מחוטים רבים והלכלוך נבלע בהם. ונראה שכל שאינו מתכוון לכבס את החוטים מותר להשרות את הנעל במים כדעת המקילים, שהוא ספק דרבנן, כי אינו מתכוון לנקות אותם.
ו,ג – בגדי עור רכים – האם מותר לשפשפם בעדינות עם מים (הערה 5)
כתבתי בהערה שלמ"ב (שב, מא, ובאו"ה 'אבל') אסור לשפשף ברכות תוך שהעור במים, וספק אם האיסור מהתורה או מדרבנן. ובארח"ש יג, הערה ד, כתוב שהאיסור מדרבנן. ובציץ אליעזר ה, י, התיר שפשוף קל. וכ"כ במנחת איש יג, כה. וכן משמע במנו"א יב, ח. ובגדולות אלישע שב, מא, היקל יותר, שאפילו לשפשף בחזקה ביד אחת מותר, ורק צד על צד אסור.
ו,ד – סחיטה בבגדי עור ושיער
כתב בבאור הלכה (שב, ט, 'אסור'), שאף שיש איסור כיבוס מדאורייתא בבגד עור ובבגד שיער, זהו דווקא בכיסכוס, אבל בסחיטה אין איסור דאורייתא, שאם לא כן, איך התירו להשרות בגד עור במים, הרי היה מקום לחשוש שמא יסחטנו אח"כ, כמו שחששו בשאר בגדים. אמנם מדרבנן אסור לסחוט בגד עור ושיער. אלא שהקשה בבאו"ה מהגמרא (שבת נ, ב), שמשמע שלולא חשש השרת השיער, היה מותר לחפוף שערות בשבת, והרי יש בזה איסור כיבוס. ותרץ שבשיער מחובר אין איסור כיבוס כלל, אולם בגד שיער אסור בכיבוס. אלא שנשאר בקושיה מגמרא שבת קכח, ב, שרק לצורך יולדת התירו לאשה להספיג שערה בשמן, ואם אין כיבוס בשיער, מה חשש סחיטה יש שם? ואפשר לומר, שזהו באמת מה שתרצו שם רבה ורב יוסף, שאין כיבוס כלל בשיער. אבל קשה על לשון הרמב"ם (ט, יא) שלמד משם שאין איסור דאורייתא בכיבוס שיער, ומכאן משמע שלדעת הרמב"ם, אף בשיער מחובר ישנו איסור כיבוס מדרבנן. ונשאר בצ"ע. ונראה לפרש, שאמנם מצד סחיטת כיבוס לא שייך איסור באדם חי, אבל מצד סחיטת דש שייך, ועל כך מדובר בשבת קכח, ב. ונראה שגם כשלא שייך איסור דש אסור לסחוט את השיער מדרבנן משום מחזי כסחיטה של כיבוס (וכ"כ באורח"ש יג, הערה פד). ומ"מ למדנו שאין איסור תורה בסחיטת שיער כי אינו בולע המשקים. ומזה למדנו גם לסחיטת בגד שיער, שאין בו איסור דאורייתא של סחיטת ליבון.
ועיין בפרק הבא יד, ח, ז-י, בדין רחצה וחשש לסחיטה בשיער.
