ז – מפות ובגדים מניילון, פלסטיק וחוטי פוליאסטר

פורסם בקטגוריה פרק יג - מלאכות הבגד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ז,א – בגד ניילון ונעל עור

נשאל בעל הציץ אליעזר (ה, י), האם מותר לשטוף חלוק ניילון כדי להסיר את הלכלוך שדבק בו. והשיב שכמו שמותר לשטוף בגד עור, מפני שאינו סופג, כך מותר לשטוף בגד ניילון. ולמד משו"ע, שמותר אף לשפשפו מעט כדי להסיר ממנו לכלוך, שכן כתב (שב, ט): "מותר ליתן מים על גבי מנעל לשכשכו, אבל לכבסו, דהיינו שמשפשף צידו זה על זה אסור". ושאל הבית דוד (או"ח קכ"ב), שמתחילת דבריו משמע שרק ליתן מים מותר, ומסופם משמע, שרק לכבס צידו זה על זה אסור, אבל לשפשף ביד מותר. ונשאר בקושיא. ובאר הציץ אליעזר שבאמת השו"ע בא ללמד שגם לשפשף מעט את העור מותר. וכן דייק מלשון שועה"ר (שב, יט) שהתיר גם נתינת מים וגם שכשוך, שלפי הבנתו הוא שפשוף קל ביד. ע"כ. אבל שפשוף חזק פשיטא שאסור לדבריהם, שאין הבדל בינו לבין שפשוף צד אחד על צידו האחר. ובגדולות אלישע שב, מא, התיר אף לשפשף ביד אחת בחזקה בגדי עור. ובמנחת איש יג, יא, כתב שאמנם בבגד ניילון יש להחמיר שלא לשפשף חזק, כי הוא דומה לבגד, אבל במפה מניילון, שאינה דומה לבגד, ואין מכבסים אותה במכונה, מותר לשפשף אפילו בחזקה.

אמנם המ"ב (שב, מא) כתב, שאף שלכאורה מלשון השו"ע משמע שכיבוס בעלמא של הנעל מותר, בבאור הלכה הוכיח מדעת הרבה פוסקים שיש איסור אפילו בכיבוס בעלמא. ואינו מותר רק בשכשוך בלבד. ומשמע ממנו, שאפילו שפשוף קל אסור, בין בעור רך בין בקשה[1]. ולעניין בגד ניילון, יתכן שאף המ"ב יודה שמותר לשפשפו עם מים ברכות, שכן לפי דברי האגרות משה (יו"ד ח"ב עו), דין ניילון קל מעור, שאינו בולע כלל ואולי אין בו דין כיבוס כלל. ולכן התיר לשפשף אותו מעט עם המים.

אמנם בשש"כ (טו, ו), למד דין ניילון מדין בגד עור, וכשם שלפי המ"ב אסור לשפשף בגד עור ביד, כן אסר לשפשף בגד ניילון ביד. אבל התיר להזרים מים על סדין ניילון או תחתוני ניילון (שאין בהם חוטים טבעיים). וכ"כ בארח"ש יג, ד. עוד כתב שם יג, ו, שלא לשפשף כפפות גומי. ובמנחת איש יג, יג, התיר לשפשפן אפילו בחזקה, הואיל ואינן בולעות כלל.

וכתבתי למעשה כרוה"פ שמותר לשפשף בגד ניילון בעדינות.

ז,ב – נעליים ומגפיים

מותר לשטוף נעליים במים, כדי להסיר מהם את הלכלוך. וכפי שלמדנו בהרחבה הקודמת, למד בציץ אליעזר (ה, י) מלשון השו"ע שאף לשפשפם מעט ביד כדי להסיר את הלכלוך מותר. אבל המ"ב כתב (שב, מא) שזה אסור, ויתכן שאף מדאורייתא.

אבל לגבי מגפי גומי, נראה שהדין קל יותר, הואיל והגומי אינו בולע כלל (יחסית לעור), ולכן מותר עם המים לשפשף מעט את הלכלוך ביד. ובכל זאת ראיתי בספר מלאכת שבת (ע' קנה) שאסר. ולהלכה נראה שמותר, שכן יש הבדל גדול בין מגפי גומי לעור. ועל פי הסברה גם שפשוף חזק היה אפשר להתיר, אלא שכתב האג"מ בכיוצא בזה, שכיוון שאין לזה מקור, אין לחדש דין מסברה. ואולי יש לאסור כי זו פעולה הנראית ככיבוס. אבל שפשוף קל שגם בעור עצמו יש מתירים, אפשר להתיר במגפי גומי.

ז,ג – בגדים מחוט סינטטי

מחד השרייה במים מנקה אותם, וכן הם סופגים מים בין החוטים שבהם, ומאידך, החוטים עצמם אינם סופגים לכלוך ואינם בולעים מים.

בשש"כ (טו, ז), כתב שאין איסור להשרותם במים כדי לנקותם. אבל אסור לשפשפם כדרך כיבוס, וכן אסור לסוחטם מדרבנן, כמו שאסור מדרבנן לסחוט שערות, למרות שהן עצמן אינן בולעות מים. ובהערה כה, כתב בשם רשז"א, לגבי "עיקר הדין של כיבוס הגומי והניילון, אפשר דעדיף מעור, כיוון שאינו בולע כלל, ודומה לכלי עץ, אך אין להקל בסברא בדבר שיתכן שהוא בכלל ספיקא דאורייתא". ולכן אסר לשפשפם. וכ"כ בשו"ת אז נדברו ז, לג, שדין שרייתו זהו כיבוסו חל רק על דברים שבולעים בעצמם, ולכן בגד העשוי מחוטים סינטטיים שאינם בולעים, אין איסור בהשרייתו.

אולם לענ"ד קשה להתיר שרייתם במים, הואיל וברור ששרייתם מנקה לא רק את חיצוניות הבגד, אלא אף את הלכלוך שנספג בתוך הבגד, היינו בין החוטים. וכן דעת רשז"א כמובא בשולחן שלמה שב, טז, יט, שאסור לשרות בגד סינטטי במים. וכ"כ באול"צ ח"ב כד, ו; בספר מלאכת שבת (ע' קנד); ומנחת איש יג, 25. ויש להוסיף, שבבגדים סינטטיים רבים יש גם חוטים רגילים, ואזי גם למתירים אסור להרטיבם ולסוחטם מהתורה. ולכן גם לדעת המתירים נכון להחמיר, כי בפועל אין יודעים אם יש שם חוט רגיל.

ז,ד – ניקוי מוצץ

לשטוף מוצץ במים בוודאי מותר. אולם כתב בילקוט יוסף (שב, כג), שאסור לשפשף מוצץ בחוזקה כדי לנקותו, שכן השווה את דין הגומי לדין העור. אבל בספר מאור השבת ח"א עמ' תנ"ח הביא מכתב מרשז"א: "אם נתלכלך באופן שרוצים לנקות ולהוציא גם ממה שבלוע בפנים על ידי כסכוס, יתכן דאסור. אבל במוצץ מכוונים כרגיל לשטוף רק את הלכלוך מבלי לחשוב על הבלוע שבתוכו, ולכן נראה דשרי. אולם במצע גומי של תינוקות, יתכן שמעוניינים גם על מה שבלוע בתוכו [אם יש בו בלוע?] כדי שלא יתעפש במשך הזמן". ובזה באר מדוע בשש"כ אסר לשפשף בגדי הניילון זה בזה. אמנם אף הוא ציין את עניין הבליעה בסימן שאלה, להורות שיתכן שגם במצע גומי אין דין כיבוס כלל, ואזי הכל מותר.

ובארח"ש יג, הערה ט, הביא את דעת רשז"א, ומנגד את דעת ריש"א שאסר כי אולי דין המוצץ כדין עור. ובמנחת איש יג, יד, התיר, כי גומי המוצץ אינו בולע ואינו דומה כלל לבגד.

ולהלכה, כל שאינו מכוון לנקות את תוך החומר של המוצץ – מותר.

ז,ה – עדשות מגע

לארח"ש יג, יא, מותר להשרות עדשות קשות ולנקותן על ידי שפשוף מועט כמקובל, שדינם ככלים שמותר לשוטפם. אבל בעדשות רכות, אסר אפילו להשרותן בנוזל משום איסור ליבון, כי אף אם דינן כעור שמותר בהשרייה, מ"מ חומר החיטוי מוסיף כיבוס, ובחומר חיטוי גם בגדי עור אסור להשרות. וכתב שכך דעת הרב וואזנר והרב קרליץ. ועוד טען (ע' תקנז) שעדשות רכות בולעות קצת.

אולם נראה ברור שאין בליעת העדשות הרכות נחשבת בליעה כלל, כי לפי הנראה לעינינו אין שם בליעה. ובזה הן שונות בתכלית מבגדי עור, ולכן זה שיש שם חומר חיטוי מועיל רק למה שעל גביהן. וממילא אין דינן חמור מדין בגדי ניילון, שהתירו לשפשף ברכות כמבואר בציץ אליעזר ה, י. ובגדולות אלישע שב, מא, התיר לשפשף ביד אחת בחזקה אף בגדי עור עצמם. ואין לטעון שבאמת החיטוי מוציא גם לכלוך הבלוע בהם, כי בוודאי גם העור בולע משהו, ובוודאי ששטיפתו במים מועילה להוציא קצת ממה שבלוע בו, ק"ו כאשר משפשפים אותו. אלא שאין מתייחסים למה שאינו ניכר. וק"ו שבעדשות מגע אין להתייחס למה שלגמרי אינו ניכר. מה עוד שעיקר תפקידו של החומר חיטוי להסיר זיהום, ואין זה ככיבוס שנועד להסרת לכלוך. בנוסף לכך, אין העדשות דומות לבגד, ואין שפשופן נראה ככיבוס. יתר על כן אין העדשות נחשבות כבגד אלא ככלי, ואין איסור לנקות כלים, גם אם הם מחומר שבולע קצת לתוכו, שאין חומר שאינו בולע מעט לתוכו. וכ"כ במנחת איש יג, עז, בהרחבה.

ז,ו – מברשת שיניים ומברשת לניקוי אסלה

נראה פשוט שאפשר להשתמש בהם, הואיל והמרחק בין הסיבים גדול, ואין המים בלועים בתוכם, אלא רק מונחים עליהם ובצידיהם. אמנם בשו"ת יבי"א ד, ל, יט-כ, החמיר שלא לשטוף מברשת שיניים לאחר הצחצוח משום כיבוס. (ויש פוסקים שאסרו משום הכנה מקודש לחול). ובמנחת איש יג, נב-נג, החמיר כפי ששמע מרבותיו, אמנם מעצמו היה סובר שיש להחמיר במברשת שיניים שסיביה צפופים, ולהקל במברשת אסלה. ולמעשה הקל כאשר הם בתוך מים. וכך גם הציע לעניין מברשת השיניים, לצחצח בעת שהפה מלא מים, שאז אין בהברשה סחיטה. ודבריו תמוהים, שלא שייך במברשת שיניים סחיטה, שאין המים בלועים בה ואין מתכוונים לסוחטה. ונראה למעשה שאין צריך להחמיר בזה, כי אין נבלע בתוך החוטים שום לכלוך. ואין בזה הכנה מקודש לחול, כי יתכן שירצה לנקות שיניו שוב בשבת, ומלבד זאת מברשת לא שטופה נחשבת כמגעילה, וכדי להסיר את הגועל שבה מותר לשוטפה. ועוד, שדברים קלים שרגילים לעשות כדרך שגרה מותר לעשות גם לצורך חול, כמבואר להלן כב, טז. ועיין להלן יד, ז, ובהרחבות שם יד, ז, ז.


[1]. וראיתי בספר מלאכת שבת (ע' קנד) שכתב עפ"י תולדות שמואל לדייק מדברי המ"ב שאסר כיבוס, היינו שגם להוליך הבגד בתוך המים אנה ואנה אסר. ועל פי זה אסר לנענע בגד עור או ניילון בתוך המים. וזה תימה, שכן לפי מה שבארתי, כוונת המ"ב לאסור שפשוף קל ביד, שגם הוא כיבוס, אבל לא הרטבה בזרם מים, ולכן אין לאסור הולכת הנעל במים אנה ואנה.
פורסם בקטגוריה פרק יג - מלאכות הבגד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן