הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

טו – קשרי עניבה וקשר יחיד

טו,א – עניבה

קשר עניבה אינו קשר ומותר אף לזמן ארוך. וכן עניבה על גבי עניבה (מ"ב שיז, כט). וזאת משום שהוא ניתר בקלות במשיכת קצה החוט (וכן מבואר בארח"ש י, יב; איל משולש ז, ד. תורת המלאכות כא, ל).

טו,ב – קשירת ספר תורה בקשר ועניבה למשך כשנה (הערה 11)

כתבתי בהערה להתיר, שהוא דין דרבנן ויש בזה ספק ספק ספיקא להתיר. ואמנם לכאורה לרבנו ירוחם, הסובר שקשר של קיימא הוא גם קשר שיכול להתקיים חצי שנה, יהיה בזה ספק דאורייתא. אולם לפי מה שכתבתי לעיל בהרחבה להלכה יג, ביאור דברי רבנו ירוחם הוא, שאם הוא קשר שעומד בלחצים גדולים, כמו קשר של גמלים וספנים, גם אם יחזיק חצי שנה בלבד, נחשב כקשר של קיימא. אבל בקשר של ספר תורה שאינו עומד בלחצים, רק אם יהיה לזמן בלתי מוגבל, יהיה נחשב של קיימא. ואף רבנו פרץ שסובר שקשר לשמונה ימים אסור מהתורה, אפשר לבאר שכוונתו לקשר של אומן. אבל בקשר רגיל לא יאסור אלא אם כן יהיה לזמן בלתי מוגבל (וכפי שכתבתי לעיל יג, יג, ד).

טו,ג – עניבה שעל הצוואר

כתבתי, שדינו כקשר הדיוט שאינו של אומן, שהכל תלוי במשך הזמן. ואף שלשיטת רי"ף ורמב"ם יתכן שאין בו שום איסור. מ"מ לרש"י ורא"ש, אם הוא לזמן בינוני אסור. ולשלטי גיבורים ותהל"ד, גם הרי"ף והרמב"ם מסכימים שיש בזה איסור דרבנן. ומ"מ אין לאסור אם הוא מיועד ליותר מיום ופחות משבוע, שהואיל ולכל הדעות מדובר באיסור דרבנן, ולרבים פחות משבוע הוא זמן קצר שמותר, אין בזה איסור.

ועיין בשש"כ טו, סב, וארח"ש י, כג, שהחמירו ביותר מיום. וכן החמירו אם נותר בו קשר. ובזה גם במנו"א ח"ג יד, יג, החמיר. (אם קשרו את העניבה בדרך הנכונה, כשמתירים אותה היא נפתחת לגמרי בלא להשאיר קשר. אבל כאשר קושרים אותה שלא כראוי, כאשר מושכים את החוט לפתוח את העניבה נותר בה קשר יחיד). ונלענ"ד שגם אם נותר בו קשר אינו מהודק ואינו של אומן, ולכן דינו כפי שכתבתי, שאם הוא לזמן בינוני איסורו מדרבנן, ולזמן קצר – מותר.

טו,ד – קשירה בדבר שראוי למאכל בהמה (עלי לולב ושאר דברים מהצומח)

שבת קיב, א: "רבי ירמיה הוה קאזיל בתריה דרבי אבהו בכרמלית. איפסיק ליה רצועה דסנדליה. אמר ליה מאי נעביד לה? אמר ליה שקול גמי לח דחזי למאכל בהמה וכרוך עילויה".

וכן פסקו הרמב"ם (י, ד) והראבי"ה (רמד), שכל שראוי למאכל בהמה מותר לקשור אותו בשבת בכל קשר שהוא. וכן נראה מרי"ץ גיאת שכתב (הלכות לולב עמ' צט): "ואם חזר והותר (לולבו) ביו"ט אוגדו באגודה של ירק". וכ"כ בערך לחם למהריק"ש (סו"ס שיז), החיד"א במורה באצבע (רצא), ורע"א (בהגה לשו"ע שכד, ד). ועל פי זה התיר בילקוט יוסף (מועדים עמ' קס), למי שלא אגד את הלולב מערב יו"ט לאוגדו ביו"ט בעלי לולב בקשר ממש. ומ"מ כתב בבאו"ה (שיז, ה 'עניבה'), שגם לשיטתם, אם עכשיו הענף שרוצים לקשור בו אינו ראוי למאכל בהמה, אסור לקשור בו למרות שבעודו לח היה ראוי למאכל בהמה.

אולם לדעת הרי"ף (סוכה טז, א), ר"ח ורא"ש (שם ג, יב), גם בדבר שראוי למאכל בהמה יש איסור קושר. וכתב הבאו"ה (שם) שכן משמע מרש"י והרמ"ך. ואת הגמרא המובאת לעיל 'שקול גמי לח דחזי למאכל בהמה' בארו עפ"י רש"י שזה כדי שלא יהיה בו איסור מוקצה, אבל הקשר מותר מפני שהיה קשר שאינו של קיימא. וכ"כ בבאו"ה בדעת הרמ"א (שכד, ד). וכ"כ למעשה במ"ב (שכד, יב), כה"ח (תרנא, יט), ומנו"א (ח"ג יד, יא). ובמנו"א (שם 36) הוכיח שכן דעת השו"ע. וכן נראה למעשה.

תפריט