הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ז – איזו הרכבה ופירוק מותרים בכלים

ז,א – מהו החיבור האסור בכלים ומהו הרפוי המותר

כתב בב"י שיג, ו, לעניין מיטה של פרקים, בשם הכלבו בשם הראב"ד, שאין מקפידים עליהם אם יתנועעו בתוך החור, ומותר להכניסם בחורים, שאין לגזור אלא בדבר שצריך להיות מעמידו בדוחק. וכתב במנו"א ח"ג כג, 88, שלפי"ז לכאורה אסור להאריך שולחן, שהקרש שמוסיפים אינו מתנועע. אלא שהמאירי (שבת מז, ב) כתב בשם גדולי המפרשים (הראב"ד), שדברים שדרכן להישמט ולהחזיר אין אדם קפיד עליהם. הרי שדבר שאין רגילים להדק במסמרים או דבק וכיוצא בזה – אינו תקוע ומותר.

ונראה שהחילוק האמיתי אינו בעצמת ההידוק (רפוי, מהודק ותקוע), אלא אם החיבור ארעי או קבוע. שכן בכלים יש קולא, שהואיל ואינם קבועים כל כך כמו בית, כאשר מתקינים אותם דרך ארעי, אין בדבר איסור. והדבר תלוי בכמה גורמים, שאם נדרשת אומנות, בוודאי הוא קבוע. וכן אם יחזיק מעמד זמן רב, בוודאי הוא קבוע. ואם לא יחזיק מעמד זמן רב ואין צריך לכך אומנות, מותר, ואין זה משנה אם הפרקים ינודו או לא. ורק במיטה הסימן לחיבור ארעי שהם נדים, וזה מה שכתב הב"י. ועפי"ז יובנו דיני הארכת וקיצור השולחן וכן המגש של כסא הילדים שבוארו בהלכה. וכיוצא בזה כתב בארח"ש ח, נא ונה.

ז,ב – חיבור קבוע של מיטה בהברגה אסור

למרות שלמדנו שכלים שדרך שימושם על ידי פעולות הברגה, אין איסור להשתמש בהם. מכל מקום כאשר מדובר בחיבור קבוע של מיטה, גם אם הוא נעשה בברגים, אסור מהתורה. ואף שיותר קל לפרק ברגים מאשר מסמרים או דבק, מ"מ גם זה נחשב חיבור קבוע. לפי זה אסור מהתורה לשנות את גובה מיטת התינוק על ידי פירוק ברגים וחיבורם.

ז,ג – הידוק פרקי כלי כדרך ארעי

פרקים שאין רגילים לתוקעם, כך שאין לחוש שיגיעו לאיסור תורה, נחלקו אם מותר להדקם. למהר"ם מרוטנבורג בכל אופן אסור להדקם, וכן נראה מרמ"א שיג, ו, שרק לחברם ברפיון מותר. לעומת זאת, דעת הסמ"ג שרק לתוקעם אסור, וכך משמע קצת מלשון מ"א שיג, יא, ובאו"ה 'דרכה', שכתבו את הסמ"ג כדעה העיקרית. וכך דעת החזו"א נ, י.

לסיכום: לדעה שבכל מקרה הידוק אסור, יש שלוש דרגות באיסור, תקיעה אסורה מהתורה, הידוק מדרבנן, רפוי שאין חשש שיגיע לתקיעה – מותר. ולדעה שמותר להדק דבר שאינו יכול להגיע לתקיעה, יש שתי דרגות, כאשר יש חשש שיגיע לתקיעה קבועה אסור, וכשאין חשש מותר. וכך נראה להלכה, שספק דרבנן לקולא, וכך הגזירה ברורה יותר. וכ"כ במנו"א ח"ג כג, לד.

ומה שאסרו בקנה של סיידין (שבת מז, א), אע"פ שמפרקים אותו בכל יום, מפני שהחיבור שלו צריך להיות חיבור גמור וחזק ורק אומנים עוסקים בזה, כדי שיוכלו לעבוד עמו. כלומר בכל יום בונים כלי זה מחדש. ואילו המיטה של טרסיים, אף שאפשר לישון עליה, אין חיבורה חזק, ולכן אינה דומה להתקנת מיטות רגילות.

ז,ד – אבני פלא ולגו

לדעת רבים מצד דין בונה, אין איסור להרכיב משחקים של לגו, כ"כ יחו"ד ב, נה; ציץ אליעזר יג, לא; מנו"א ח"ג כג, מא, (אמנם י"א שלדעת השו"ע כל המשחקים הם מוקצה, ומ"מ הסכימו שאין למחות בזה ביד קטנים, ועיין להלן בהרחבות כד, ז, א). וטעם שאין בזה בונה, שרגילים לפרקם תמיד, וגם הם משחקים בעלמא ורחוקים מלהיחשב כלי. ובשש"כ טז, יט, עפ"י רשז"א כתב, שאין למנוע זאת מילדים, ולא התיר לגדולים, מפני שלעיתים עושים מהם צורות חדשות, אבל לקטן אין לחוש. ובסעיף כ, כתב שאין להרכיב מטוס או אוניה מחלקים שהוכנו להרכבה, כי הם מתחברים בדייקנות מרובה, ורגילים לבנותם לימים רבים.

ובארח"ש ח, נט, כתוב שנחלקו בזה. וביאר בהערה פו, שלשועה"ר שיג, כא, אם אפשר שיפרקוהו ביומו – מותר. וגם לחזו"א (נ, ט, שהביאו שם בהערה ד), לא ברור שהם מתאחדים, כי העניין של המשחק הוא להרכיב ולפרק, ואין לזה שם בניין כלל. וכן הקל הר"ן קרליץ. אבל ריש"א החמיר, כי הוא מהודק. ובספר בנין שבת מלאכת בונה ע' מב, מובא בשם רשז"א להקל, אולם בשלחן שלמה שיד, א, כתב שלמעשה הורה, שאף שמן הדין אין לאסור, משום חינוך אין להרגיל את הקטנים במשחק זה, אך אין למונעם. (וזה כמובא בשש"כ שדייק מאוד בלשונו). ונראה שגם לאוסרים האיסור מדרבנן, ועל כן הלכה כמקילים.

ז,ה – עשיית צורות מנייר

בשש"כ יא, מא; טז, כא, ובהערה מרשז"א, אסר לעשות אוניה מנייר, וביאר שהאוניה אינה עשויה להתפרק. ואסר לעשות צורות במפיות, כי אין זה למשחק אלא לצורך מבוגרים, ולכן נכון להחמיר אף שיתפרקו באותו יום. אבל קיפול רגיל מותר, שאין בו שום תיקון ובניין. וכ"כ ארח"ש ח, לז. וכ"כ אבני ישפה (סט, ד), עפ"י מ"ב שכח, קנב בשם הח"א, שאסר משום מכה בפטיש לעשות מנייר צורת פתילה (לטחורים). וכ"כ שבת היום שב, יג, 4; דרשת וחקרת מה, ה. ובשו"ת שבט הלוי ה, לה, ובחוט שני ח"ב עמ' ריג, נטו לאסור ואע"פ כן נשארו בצ"ע.[2]

אולם מנגד, ברבבות אפרים ח"א עמ' קעט-קפ כתב בשם הרב פיינשטיין, שמותר לקפל מפיות, שהואיל והמפית והקיפול הולכים לאיבוד לא שייך בהם מתקן מנא. וכן בספר 'יהודה מחוקקי' ע' רלו (לרב יהודה אריה בן פנחס מנחם אלתר, נכד ה'אמרי אמת') התיר, ש"אין שום מקום לחומרא שחידשו האחרונים לגבי קיפול מפיות נייר בצורה מסוימת לכבוד אורחים וכדומה, שבנין הוא דווקא במחבר ב' דברים ולא בעושה צורה בדבר הזה עצמו". וכן התירו הרב פרקש באהלי חנה 4; והרב פסח אליהו פאלק באור השבת עמ' כד-כה.

וכן נראה שאין לאסור בזה, שאין קיפול ניירות נחשב יותר מחיבור רפוי בדבר שרגילים לחברו בחיבור רפוי. ומכל מקום, כיוון שהדין שנוי במחלוקת וספק, וגם למחמירים האיסור מדרבנן, המקילים יש להם על מה לסמוך, והמחמיר תבא עליו ברכה. ולילדים אפשר להקל לכתחילה.

ז,ו – הוצאת והכנסת מגירות ומדפים של ארון

הוצאת מגירה מארון שאין בו ארבעים סאה מותרת. ואם יש בו ארבעים סאה, כתוב בארח"ש ח, ט, הערה יג, שלחזו"א נב, יד, אפשר שאסור, ולרשז"א מותר, כי אינה בנויה בארון אלא רק מונחת בו. אא"כ יש שם מעצור המונע את הוצאתה. עוד כתוב בארח"ש ח, י, שארון ספרים שיש בו יותר מארבעים סאה, אסור להוציא מתוכו מדף, או להחזירו, אף שאינו מחובר כלל, כי הוא מונח שם בקביעות והוא חלק מהארון. אמנם לענ"ד דין זה צ"ע, שהואיל ואינו מחובר מה איסור יהיה בזה, ולכאורה דינו כמו הנחת מוט הווילון על וו כאשר אין צריך לחברו שם. ורק אם צריך לדחוק את המדף בארון – אסור.

כתב מ"ב שטו, מח, בשם ח"א, שאסור להכניס מגירה לארון משום אוהל. ובשעה"צ נו, הביא מדברי קצוש"ע שדחה קצת את דבריו, שהרי הגג עמד קודם למגירות. והסביר בשעה"צ את הח"א, שהואיל ואין בזה שינוי, אסור. והחזו"א נב, יד, הוסיף סברה להתיר, שלא מצינו איסור אוהל בנתינת קרקע ומחיצות תחת גג. והובא בארח"ש ט, כב.


[2]. כתב בספר שלמי ניסן (סימן ב, לרב ניסן שלמה קפלן), ששאל את הר"י נויבירט: אם אסור משום בניין א"כ גם באופן שהכין את המפיות מבעוד יום יהיה אסור להשתמש בהם מחשש סותר? ותרץ לו עפ"י מש"כ הרמב"ם (ז, ו. וכן י, יג) דמגבן חייב משום בונה, אבל מוסכם שאין באכילתו איסור סותר, כי אף שעשיית הגבינה כבונה, אינה נחשבת לבניין. והוא הדין לקיפול ניירות שעצם עשיית הצורה חשוב כבונה אבל ודאי שעצם הצורה אין עליה שם בניין שיהיה אסור לסותרו.

תפריט