ח – כלים שהתקלקלו אימתי מותר לתקנם

פורסם בקטגוריה פרק טו - בונה סותר בבית וכלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-15-08/

ח,א – תיקון כלים באופן רפוי – הכנסת ידית מטאטא ברפיון

לכאורה בבית שהתרגלו להשתמש במטאטא שהמקל שלו מחובר ברפיון, והוא מתפרק מעת לעת, מותר להחזירו בשבת, כי אין חשש שמא יתקע. ואף אם היה מהדקו שם, כבר למדנו (בהרחבה להלכה ז) שלדעת רבים, כל שאין חשש שמא יתקע, אין איסור. וכעין זה כתב בספר 'שבת היום' (שיג, ו, אליבא דהלכתא יג), שאם הוא רגיל להתפרק אחת לשבוע, אין למחות במיקל להחזירו. וכן בספר 'בנין שבת' (עמ' שיג), הוכיח מהמ"א שח, לד, והלבוש שיג, ו, שהנהגת האדם הפרטי קובעת לענין גזירת שמא יתקע. והסתפק שם מהו שיעור הזמן שאדם צריך להשתמש בכלי בריפיון כדי שיחשב "דרכו להיות לעולם רפוי". והביא מהר"ע אויערבאך שאם משתמש כך בכלי יותר מל' יום הרי זה נחשב לדרכו להיות רפוי.

לעומת זאת כתב בספר 'נחלת שבת' (עמ' רסא הערה כד), שגם החזרת המוט של המטאטא בצורה רפויה אסורה מדרבנן, כמבואר בשו"ע שיג, ו, שדבר שדרכו בתקיעה אסור להחזירו אפילו ברפיון גזירה שמא יתקע. והוסיף שאין לטעון שהולכים אחר מנהגו, מכיוון שאף אחד לא יקנה בחנות מטאטא רפוי, ולכן דרך המטאטא בתקיעה, ורק מפני שאין לו זמן לתקנו הוא רפוי אצלו. עוד כתב שם (עמ' רלט), שאם הוא רפוי, סתירתו מותרת, שבזה אין גזירה שמא יתקע.

אולם יותר נראה, שאם צריך מומחיות מסוימת כדי לתוקעו היטב, ובני הבית אינם מומחים, אין חשש שמא יבואו לתוקעו. ולכך נטה בארח"ש ח, הערה סח, בלא להתייחס למטאטא.

ועדיין יש להסתפק שאולי המחברים את המוט למטאטא, משתדלים להדק אותו, ואזי יש מחמירים שבכל מקרה הידוק אסור. וכבר כתבתי (לעיל טו, ז, ג) שהלכה כמתירים.

ואף שלמעשה נראה להקל בדין זה, לא כתבתיו בהלכה, כי דין זה לא נתברר עדיין מספיק. והדוגמאות שהבאתי בספר מוזכרות בספרים רבים ומהם, בארח"ש ח, נב-נו.

ח,ב – עריכת שעון

בעבר היו שעונים שהיה צריך לסובב בהם כפתור כל יממה כדי למתוך את הקפיץ שמסובב את המחוגים. ויש שאסרו זאת משום איסור 'מכה בפטיש' (ח"א מד, יט). ויש שהתירו (פנים מאירות א, קכב). ויש שהקילו בעוד השעון עובד והחמירו כשהפסיק להסתובב (שאלת יעב"ץ מא. וכ"כ ביבי"א ו, לה). ועיין במנו"א ח"ג כד, טו; וארח"ש ח, פא.

מותר היה לכוון את מחוגי השעון, כאשר פעולת הכיוון לא גרמה להפסקת פעולת השעון והחזרתה, כפי שמצוי בשעונים אלקטרוניים (שש"כ כח, כו; מנו"א ח"ג כד, טו; ארח"ש ח, פז).

ח,ג – מתיחת קפיץ של מכונית צעצוע

כתב בשש"כ טז, יד, שאין למחות ביד הילדים שמותחים את הקפיץ כדי שהמכונית תיסע בעת שהקפיץ ייפתח, ובתנאי שהמכונית אינה משמיעה קול ואינה מוציאה ניצוצי אש. ואף המחמירים בשעון יכולים להסכים בזה, א) מפני שהצעצוע נדחף לזמן קצר בלבד. ב) שעון שאינו עובד נחשב כמקולקל, משא"כ מכונית צעצוע גם כשאינה נוסעת חשובה כצעצוע. וכ"כ במנו"א ח"ג כד, טז (אלא שכתב שלגדולים הצעצועים מוקצה). ובארח"ש ח, צב, הזכיר שדעת ריש"א להחמיר.

ח,ד – חיזוק בורג משקפיים שרגיל לחזקו כל כמה ימים

כתבתי: "מוט משקפיים שנפל, אסור לחברו מחדש על ידי בורג, הואיל ורגילים לחזקו היטב. וגם לחברו בצורה רפויה אסור, שמא ישכח ויחזקו היטב ויעבור באיסור תורה". ויש לעיין עוד מה הדין במקרה שהוא רגיל לחזקו כל כמה ימים, האם מותר לחזקו כדי שלא ייפול. ולכאורה הרי זה כמו מדרגת ביניים של הידוק שאינו יכול להגיע ממנו לתקיעה, שנחלקו בו הפוסקים, ולעיל טו, ז, ג, כתבתי להלכה שמותר. וצ"ע.

ח,ה – החזרת זגוגית משקפיים שנפלה

בשש"כ טו, פב, אסר להחזיר זגוגית משקפיים שנפלה למקומה. והגרע"י בקול סיני (מכה בפטיש י) ויסודי ישורון  (ח"ד ע' קכד), התירו כאשר הדיוט שאינו אומן יכול לעשות זאת. וכ"כ להלכה, אלא שאם יש חשש שיחזק שם בורג אסור, וכפי שכתבו מנו"א ח"ג כג, לה; ארח"ש ח, מט-נ.

ח,ו – פעולה קלה לעשיית צורת כפית

אף שלמדנו שאסור משום מכה בפטיש ליישר כף או סכין ביד. כתוב בארח"ש ח, לו, שמותר ללחוץ קלות על כפית פלסטיק הנמצאת בקופסה של אבקת חלב כדי שתקבל את צורתה, שהואיל והכינו אותה לכך, אין פעולה זו נחשבת מלאכה כלל.

ח,ז – יישור מוט של משקפיים

כתב מ"א: (שמ, יא) "מחט שנתעקמה אפילו מעט אסור לפושטה (ספר הזכרונות דף נו זכרון ט פ"א מלאכת המכה בפטיש, כנה"ג סימן שב הגב"י)". מכאן למד בבנין שבת (ח"א כג), שגם כלי שלא התקלקל לגמרי וראוי עדיין למלאכתו, אסור לתקנו, ומשום כך אסר לתקן משקפיים שהתעקמו אפילו מעט. וכ"כ במנו"א ח"ג כד, יג. אלא שהסכימו שאם המשקפיים היו ראויות לשימוש – האיסור מדרבנן.

מנגד בספר נחלת שבת (עמ' רסג- רסד), ובשו"ת נשמת שבת (ז, שלב), כתבו, שהאיסור הוא רק כאשר הכלי התקלקל לגמרי ויצא מכלל שימוש, אבל כלי שהתעקם באופן שעדיין אפשר להשתמש בו, אין בו משום מתקן מנא ומותר ליישרו בשבת. ומה שהמ"א אסר לתקן מחט שנתעקמה 'אפילו מעט', זה משום שעיקומה גרם שאינה ראויה יותר לשימוש. ועל פי זה התירו ליישר משקפיים, כף או מזלג וכיוצא בזה, שהתעקמו באופן שעדיין אפשר להשתמש בהם אע"פ שאינו נוח כל כך.

ונראה יותר כדעת האוסרים, ונבאר הסוגיה. בביצה כח, ב: "אמר רב יהודה אמר שמואל: שפוד שנרצף – אסור לתקנו ביום טוב. פשיטא! לא צריכא דאע"ג שמפשיט בידיה". וכ"כ בשו"ע תקט, א. וביאר במ"ב תקט, א, שהשו"ע הלך בשיטת הרמב"ם שפסק כחכמים שמכשירי אוכל נפש אסורים ביו"ט, ולכן אסר ליישר שיפוד אפילו אם רק התעקם מעט וראוי לשימוש, משום מתקן מנא. ע"כ. וממילא ברור שק"ו שכך יסבור בשבת. והרמ"א שם מיקל כדעת רוה"פ שסברו שהלכה כר' יהודה שהתיר לתקן מכשירי אוכל נפש שלא יכל לתקן לפני יו"ט, ופסק כדעת רש"י ורא"ש (ביצה כח, ב), שביארו שההיתר הוא דווקא כשלא ניתן להשתמש בשיפוד בלא שיישר אותו, אבל אם ניתן להשתמש בו, אסור ליישרו, כי זו טרחה יתירה. וכיוצא בזה כתב רבנו ירוחם, אלא שכתב שאין מורים כן ברבים. נמצא לרמ"א אם אפשר להשתמש בשיפוד, אפילו ביו"ט אסור לתקנו, ק"ו שאין לתקן בשבת מוט משקפיים שאפשר להשתמש בהם. אלא שאם אפשר להשתמש בהם האיסור מדרבנן, ואם אי אפשר להשתמש בהם האיסור מהתורה.

ושם לעניין תיקון השיפוד ביו"ט כתב בבאו"ה 'אותו', שלדינא הסכימו כמה אחרונים שאין להקל כדעת הרמ"א, כי יש לחוש לדעת הר"ן (ביצה שם) שכתב שנראה כפירוש הרז"ה, שאם השיפוד התעקם לגמרי ולא היה ראוי לשימוש, אסור לתקנו, מפני שאין זה תיקון אלא עשייה שלימה, שגם ר' יהודה מודה שאסורה. ורק אם התעקם מעט מותר לתקנו. ומעיון בר"ן עולה שזהו ההיתר לפי ר' יהודה לתקן מכשירי אוכל נפש ביו"ט, אבל בשבת שיפור של כלי שראוי לשימוש אסור.

נמצא לכל הראשונים שנזכרו להלכה, אין ליישר את המשקפיים, גם אם הן ראויות לשימוש. וכך כתב במ"ב תקט, ז, שלכל הדעות אין ליישר מחט שראויה לשימוש.

ואיסור זה נזכר גם בחיי אדם מד, ט, ערוה"ש שמ, לד, יסודי ישורון ד, עמ' קלא, ארח"ש ח, לה. ומזה שלא חילקו, משמע שגם הם אוסרים. אם כי לא כתבו זאת במפורש. גם הרב אליהו כתב בגליונו, קול צופייך 402: "אם  הידית של המשקפיים התעקמה, והמשקפיים אינם יושבות היטב על האף ורוצה ליישר את הידית –  אסור בשבת וביו"ט, כי היישור הוא תיקון מנא". ובגליון 427: "וכן יש להזהר בעניין תיקון כלי, למשל אם ידית של משקפיים נתעקמה או שן של מזלג נתעקם ורוצה ליישרם, יש בזה תיקון כלי ואסור".

ובנשמת שבת שם, סמך על מה שהבין מדעת רש"י, רא"ש ורמ"א, שסוברים שאסור ליישר שיפוד שהתעקם מעט, כי זו טרחה שאין בה צורך. אבל ישור משקפיים שהתעקמו מעט – יש בו צורך, כדי שיהיה לו הרבה יותר נח. ומנגד אין זו מלאכה. אבל נראה שיש בזה מלאכה, ורק לצורך אוכל נפש התירו כאשר יש בדבר צורך. אבל כשאין צורך אוכל נפש, או בשבת, גם ישור מעט אסור.

ועוד יש להוסיף, שקשה לומר שאם התעקם הרבה האיסור מהתורה, ואם התעקם פחות – מותר. שבדרך כלל סביב לאיסור תורה יש סייג של איסור חכמים.

ח,ח – ניפוח מזרון, כרית, גלגל, כדור ובלון

נפסק בשו"ע שמ, ח, עפ"י שבת מח, א: "מוכין שנפלו מן הכסת מותר להחזירם, אבל אסור ליתנם בתחילה בכסת". ולדעת רוב הראשונים, האיסור משום מתקן מנא. וכ"כ רש"י, ר"ן, מאירי, ריטב"א ואו"ז (ב, סז). וביאר המ"ב לג, שלדעתם האיסור מהתורה. לעומת זאת, לדעת הרמב"ם (כב, כג) האיסור מדרבנן, גזרה שמא יתפור את הכר.

ולמדו מדין הכנסת מוכין לכר, שאסור לנפח בראשונה גלגל, כרית וכדור וכיוצא בזה. אבל בפעם השנייה מותר. כ"כ יסודי ישורון (ד, עמ' רע), שש"כ (לד, כד), ארח"ש (ח, סח), ילקוט יוסף כרך ה' ע' קמא-קמב.

לעומתם בשו"ת מנחת יצחק (ו, ל), אסר לנפח אותם גם בפעם השנייה, כי בכר שהוזכר מכניסים את אותם המוכין שהיו בו, אבל בניפוח, מדובר בהכנסת אוויר חדש. וכ"כ אול"צ (ב, מב, ד). ומנגד בשו"ת בצל החכמה (ד, צב) כתב שמותר לנפח גם חדשים, כי במילוי כר במוכין, מבטלים את המוכין לכר, אבל במילוי אוויר אין מבטלים אותו לכר.

ולגבי כדור ואופניים, שכאשר האוויר יוצא מהם הם נחשבים כמקולקלים, כתב ברב פעלים א, כה, 'והנה', ושש"כ לד, הערה צז, שאסור לנפח אותם גם בפעם השנייה.

אבל כדור שרגילים להוציא ממנו את האוויר לאחר השימוש, מותר לנפח בפעם השנייה. ולא כתבתי זאת בהלכה, כי כדורים אלו שרגילים לנפח, הם כדורים שגדולים משחקים בהם, ואסור לשחק בהם בשבת.

ובבלון יש חשש נוסף שמא יקשור אותו, וכ"כ בצל החכמה ד, צב; ושש"כ טז, ז.

פורסם בקטגוריה פרק טו - בונה סותר בבית וכלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן