א,א – האם בניין לשעה אסור מהתורה
בניין לשעה הוא בניין טוב שיכול לעמוד זמן רב אלא שהכוונה לפרקו תוך זמן מסוים, כמו המשכן. אמרו בירושלמי שבת ז, ב: "מה בניין היה במקדש? שהיו נותנין קרשים על גבי אדנים. ולא לשעה היתה? אמר רבי יוסה: מכיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבר כמי שהיא לעולם. אמר רבי יוסי בי רבי בון: מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לעולם? (אלא בניית המשכן היתה בנייה לשעה) הדא אמרה בניין לשעה בניין".
הרי שלר' יוסי, בניין לשעה אסור מדרבנן, ולר' יוסי בר בון מהתורה, וכך משמע שמסקנת הירושלמי. ויש שלמדו כך מהבבלי שבת עד, ב, שביאר שקשירת יתידות אוהל המשכן היתה לשעה, ולכן הוצרך לפרש שלמדו קשירה והתרה מהרשת שצדו בה חלזונות. וממילא צריך לומר שלמרות שקשירת יתדות אוהל המשכן לשעה אינה נחשבת מלאכה, בניית המשכן לשעה נחשבת מלאכה, הרי שבניין לשעה אסור מהתורה. וכ"כ המאירי והרשב"א (שבת קב, ב). וכך דעת אור שמח (י, יב), וחזו"א (נ, ט).
לעומת זאת דעת החת"ס או"ח עב, שבנייה לשעה אסורה מדרבנן, וכן דייק משבת לא, ב. וכן דעת פני יהושע (ביצה יב, א), ופתח הדביר לסימן שטו, ותפארת ישראל בכלכלת השבת בונה ב. ועיין ביבי"א ח"ז נה, ב, שכתב שכך דעת רוב האחרונים. ועיין במנו"א ח"ג כג, ז.
א,ב – סותר על מנת לבנות
סותר על מנת לבנות יש בו איסור תורה. וכתב ביסודי ישורון (מערכת לט מלכות עמ' קלג-ד) שגם אם לבסוף לא בנה, כיוון שסתר על מנת לבנות עבר באיסור תורה.
א,ג – באיסור השקיית יציקת בטון
השקיית יציקת בטון, כתב בשש"כ כג, הערה קנד, בשם קצוה"ש קל, בדה"ש כא, שאסורה משום מכה בפטיש, ולרשז"א גם משום בונה.
ואם כבר יצק בטון ואם לא ישקה אותו יפסיד. התיר במעשה אליהו להשקות את היציקה על ידי הערמה, שיטול ידיו על היציקה. ובילקוט יוסף רמד, ו, כתב בשם אביו לאסור, שאין זה דומה למה שהתיר הנודע ביהודה א, צב, ליטול ידיים על בשר שעדיין לא שהה ג' ימים, כי הבשר עוד לא נאסר, והנטילה רק מונעת את איסורו, ואילו כאן השקיית הבטון מחזקת אותו. ובמלכים אמניך א, ח, ביאר שהמעשה אליהו התיר משום שהוא מונע נזק בשינוי, כדוגמת קשקשין שעלו בצינור שהתירו למעכן ברגלו (כתובות ס, א, שו"ע שלו, ט). אבל למעשה נשאר עליו בצ"ע. והציע להשקות את היציקה על ידי ממטרות שמופעלות מערב שבת ע"י שעון. ואם לא, אזי לומר לנכרי שישקה את הבטון בגרמא, עי"ש.
העושה חור בקרקע לניקוז מים, עובר על מלאכת 'בונה' (מ"ב שיד, ח).
דין כדור שלג פשוט עפ"י הרמב"ם, והוזכר בארח"ש ח, לט.
א,ד – מי שננעלה עליו הדלת האם מותר לשבור אותה
עיין להלן כז, ב, ט, שאם ננעלה על קטן שעלול להיבעת, יש בזה סכנת נפשות ולכן התירו לפרוץ אותה. ואפילו אם תוך כך נעשה תיקון (מ"ב שכח, לח). ואם הדלת ננעלה על גדול, כאשר יש בכך צורך גדול מותר לשבור אותה בשבות דשבות, כגון שיאמר לגוי לשבור אותה דרך קלקול. ואם אין שם גוי, נראה שאפשר לשבור אותה דרך קלקול ובשינוי (היינו על ידי דחיפה או מכה ולא על ידי כלי עבודה).
