ז – הסוכה – אור מקיף

פורסם בקטגוריה פרק א - חג הסוכות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/13-01-07/

ז,א – אור מקיף

שער הכוונות, דרושי חג הסוכות פרק ה': הסוכה סוד אימא עילאה, והלולב ז"א. ובטללי חיים עמ' קמ, מבאר שתי מדרגות אחדות.

כתבי האר"י, שער ההקדמות (מז, ב): "וזה סוד מצוות הסוכה, כי הסכך הוא סוד המסך הנזכר, ולכן צריך שלא יהיה כל כך מעובה, וצריך שיתראו מתוכה הכוכבים והמזלות והם בחינת האורות העליונות, שבהכרח מאירים, ועוברים ניצוצתיהם למטה בהכרח". ובספר הליקוטים, פרשת כי תשא פרק לד, אחר בריאת העולמות קראו אותו הוי"ה וכו', וזה השם הוא המסך… ובאדרא קראו רשב"י 'פרסא', והוא שפורס סוכה ומסך, שלא להשיג שום בריאה באין סוף יתברך…" ועיין בטללי חיים עמ' צב-צח. ושם בפרק הבא בעמ' קג-קד, מברר אם הסוכה היא עצמה אור מקיף או מסך לצמצם האור. ולענ"ד היא שניהם כאחד, שיש מדרגות באור המקיף עד אין סוף, ואותו עצמו אין שום אפשרות לקלוט, והסוכה מצמצמת את האור המקיף באופן שנוכל להיכנס אליו. ועדיין אינו אור פנימי שנקלט ממש בדעתנו. וכעין זה כתב שם בעמ' קלא.

ז,ב – אור מקיף מבני יששכר

בני יששכר (תשרי ט' שמות החג א): "יש להבין למה נקרא בלשון רבים סוכות ולא בלשון יחיד חג הסוכה… עוד עיין בכתבי מרן האריז"ל סוכה רמז לאור מקיף (שעה"כ דרושי חג הסוכות דרוש ג), ויש כמה בחינות בענין אור מקיף, על כן נקרא חג הסוכות בלשון רבים". ושם כתב על פי הפשט שמהריבוי למדנו מספר הדפנות (סוכה ו, ב).

בני יששכר (תשרי י' צלא דמהימנותא ב): אור מקיף מבחינת בינה, שורה על ז"א ונוקביה יחד, סוד החיבוק, ולכן תקנו תיקון גדול למקום הנשים בשמחת בית השואבה (סוכה נא, ב), והיו יכולים לתקן שלא יבואו הנשים, אלא שהוא דוגמא עליונה, שאור המקיף בסוכות מקיף זכר ונקבה כאחד. ולכן גם תשבו כעין תדורו עם ביתו זו אשתו (סוכה כח, ב). ושם אות ז' מבאר מדוע הגוים נבחנים לעתיד במצוות הסוכה וכשנעשה חם מדי שבועטים ויוצאים (ע"ז ג, ב), כי ההבדל שבין ישראל לגויים הוא באור במקיף. שהאור הפנימי הוא חיוב המצווה באופן המוגבל על פי דין, והביטוי למקיף הוא בחומרות וענייני חסידות. ועל ידי אור המקיף החיצוניים בורחים, כי הם חיצוניים ואין להם אור מקיף.

ז,ג – הסוכה סוד האמונה

עניינו של האור המקיף מתגלה על ידי האמונה, שהיא למעלה ומעבר למחשבות ומעשים פרטיים, והסוכה היא סוד האמונה – צילא דמיהמנותא.

זוהר תצוה (ח"ב קפו, ב): "כתיב (ויקרא כג, מב): בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים – דא הוא רזא דמהימנותא… ובעי עמא קדישא למיתב תחות צלהא ברזא דמהימנותא. ומאן דיתיב בצלא דא יתיב באינון יומין עלאין…"

זוהר אמור (ח"ג קג, א), ענני הכבוד היו בזכות אהרן הכהן: "א"ר יצחק: מפני מה זכה אהרן לדא? בגין דאיהו קשיר בעננים, והוא אקשיר כל יומא ויומא לכלהו כחדא דמתברכאן כלהו על ידוי. תא חזי על כל חסד דעבד קודשא בריך הוא בישראל, קשיר עמהון ז' ענני יקירן, וקשיר להו בכנסת ישראל. דהא עננא דילה אתקשר בשיתא אחרנין, ובכלהו שבעה אזלו ישראל במדברא. מאי טעמא? בגין דכלהו קשרא דמהימנותא נינהו. על דא בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים מאי קא מיירי? בגין דכתיב (שיר ב, ג) בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. ובעי בר נש לאחזאה גרמיה דיתיב תחות צלא דמהימנותא…

אמר רבי אבא וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי, מאי קא מיירי הכא בתר דאסתלקו אינון עננים? אלא כנען כתיב ביה (בראשית ט, כה): וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו, הכא אוליפנא מאן דאפיק גרמיה מצלא דמהימנותא אתחזי למהוי עבד לעבדי עבדין, הדא הוא דכתיב (במדבר כא, א) וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי, הוא נטל עבדין מישראל לגרמיה. ועל דא כתיב(ויקרא כג, מב): כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת, כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּתתחות צלא דמהימנותא. ומאן דליתיה מגזעא ושרשא קדישא דישראל לא יתיב בהו, ויפוק גרמיה מתחות צלא דמהימנותא. כתיב (הושע יב, ח) כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, דא אליעזר עבד אברהם, ותא חזי כתיב אָרוּר כְּנָעַן, ובגין דזכה כנען דא לשמשא לאברהם… יתיב תחות צלא דמהימנותא, זכה למיפק מההוא לטייא דאתלטייא. ולא עוד אלא דכתיב ביה ברכה דכתיב (בראשית כד, לא) וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה', מאי קא מיירי? דכל מאן דיתיב תחות צלא דמהימנותא אחסין חירו ליה ולבנוי לעלמין, ואתברך ברכתא עלאה. ומאן דאפיק גרמיה מצלא דמהימנותא, אחסין גלותא ליה ולבנוי דכתיב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי".

ז,ד – המשל של השמש והאטמוספרה

עניין זה מובא כבר בפסיקתא דרב כהנא נספחים ב', 'פרשה אחרת', ואביא רק את החלק הבהיר יותר, עיין שם: "… הודיעך שלא נתן הקדוש ברוך הוא אלא ברקיע שני. שני למה, שאם נתון ברקיע הזו שאנו רואים היה יוצא חמה על תקופתו ושורף את הבריות, אלא נתנו ברקיע שני. את מוצא מן הרקיע ועד רקיע מהלך חמש מאות שנה ונרתיק יש לו, כשם שכתב לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם (תהלים יט, ה), והוא ניתן בתוך נרתיקו, והוא יוצא מהלך אלף וחמש מאות שנה עד שהוא מתיש את כוחו ואינו מזיק לברייה…"

פורסם בקטגוריה פרק א - חג הסוכות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן