הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ב – חג האסיף

ב,א – חג האסיף

לפני מועד חג הסוכות גומרים לאסוף את כל התבואה שהיא עיקר מאכלו של האדם, שנאמר (ויקרא כג, לט): "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ". וכן שמות הפסח ושבועות על התבואה – חג האביב וחג הקציר. אמנם כיוון שהתבואה היא עיקר המאכל, גם שאר הפירות בכלל זה, שנאמר (דברים טז, יג): "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ". אלא שלא תמיד מסיימים את איסוף כל הפירות עד סוכות, מסיק הזיתים בדרך כלל אח"כ, ופעמים שגם ענבים עוד בוצרים בחג הסוכות ולאחריו, אלא שהרוב הגדול של הפירות נאסף עד סוכות. וכפי שביארו חכמים:

ספרא אמור פרשה יב (טו, ו-ז): "בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ – עבר את השנה שתיעשה החג באסיפת הפירות. יכול באסיפת כל הפירות? תלמוד לומר: בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ, מִגָּרְנְךָ ולא כל גורנך, מִיִּקְבֶךָ ולא כל יקבך. אי בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ, יכול מקצתם? תלמוד לומר: בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, כיצד? השתדל לעבר את השנה שתעשה את החג ברוב אסיפת כל הפירות".

ב,ב – הודאה לה' על יבול השנה והכוונת השמחה

רשב"ם (ויקרא כג, מג): "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם (כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם) – פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה (יא, ב) סוכה ממש. וזה טעמו של דבר. חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה [וגו'] ואכלת ושבעת [וגו'] ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלוהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הק' את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה". ותמצית דבריו כתבתי בהלכה ד בביאור דעת רבי עקיבא 'סוכות ממש'.

רמב"ן (שמות כג, טז), חג האסיף כהודאה לה': "והשלישי תשמור שיהיה חג האסיף בצאת השנה… באספו כל מעשיו מן השדה לתת בהם הודאה לאלוהים, שהוא שומר חקות שמים ומוציא לחם מן הארץ להשביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב".

ועיין במורה נבוכים (ג, מג), שהביא מאריסטו שהגויים נהגו להתקבץ ולהקריב קרבנות לאחר איסוף התבואה והפירות. ע"כ. והתורה מרוממת שמחה טבעית זו להודאה לה'.

ב,ג – סוכות וארץ ישראל

אברבנאל (דברים טז, יג): "למה היו הרגלים שלש לא פחות ולא יותר? ואומר בסבת זה, שישראל קבלו מהשם יתברך ג' חסדים גדולים, והם: יציאת מצרים ומתן תורה וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה. בחג המצות להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה… וחג הסכות היה גם הוא שבעת ימים מפני שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל".

ב,ד – מתחילה נקרא חג האסיף ואח"כ חג הסוכות

כתב במשך חכמה (שמות כג, טז) שמתחילה נקבע החג על אסיף יבול השנה, ולכן נקרא חג האסיף. ואחר שניתנו לוחות שניים וחזרו ענני הכבוד בט"ו בתשרי (כדברי הגר"א), נצטוו על הסוכות, ונקרא החג סוכות. וז"ל: "וחג האסיף. וכן ב'כי תשא' (להלן לד, כב). לא כן בדברים (טז, יג) כתיב 'חג הסוכות'. הטעם על פי דברי הגר"א (שיר השירים ד, טז) כשניתן לוחות השניים ומשה ירד מן ההר וחזרו ענני הכבוד בט"ו לחודש תשרי נצטוו על סוכות כידוע. ולכך, אז קודם דברות שניות נקרא חג האסיף ולא חג הסוכות. ומסולק קושיית ר' חנינא בראש השנה דף יג ע"א יעויין שם והבן, ולא שייך לקרותו חג האסיף על סוכה, ועיין".

ועיין בטללי חיים סוכות עמ' מו-נז. ולפני כן בעמ' מד, שמבאר שיש שתי בחינות בחג, האסיף ועונתו בתשרי וארבעת המינים קשורים אליו, כמובא ברמב"ן ויקרא כג, לט. וזכר ליציאת מצרים שנקבע אז כדי שיהיה היכר שהסוכה לשם מצווה (טור תרכה).

תפריט