ה – טעם מצוות הסוכה למעשה

פורסם בקטגוריה פרק א - חג הסוכות, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ה,א – הכרעת המחלוקת

הרשב"ם (ויקרא כג, מג), כתב שפשט הפסוקים מורה כאומרים סוכות ממש.

לעומת זאת, רש"י (ויקרא כג, מג) כתב: "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי – ענני כבוד" (וכן נראה מרש"י על הגמ' ב, ב, 'ההוא'), וכן תרגם אונקלוס "בדיל דידעון דריכון ארי במטלת ענני אותיבית ית בני ישראל…" וכן תרגם בתרגום יונתן. וכ"כ רס"ג: "הושבתי את בני ישראל בצל ענני". וכ"כ הרמב"ן שם. וכ"כ הטור תרכה: "והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש, ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו", וכן נפסק בשו"ע תרכה.

ה,ב – למה פסקו כרבי אליעזר שהם ענני כבוד?

הקשה בביכורי יעקב תרכה, ב: "איך שבקו לרבי עקיבא ופסקו כרבי אליעזר דשמותי הוא, ועוד דהלכה כר"ע מחבירו?". וכתב שלפי הגירסא בספרא ורוקח פסקו כרבי עקיבא (עוד כתב שבמחלוקת האמוראים בטעם פסול סוכה שמעל כ' אמה, עולה שדעת רבה סוכות ממש, ואילו לרבא ור' זירא – ענני כבוד, וכיוון שהם הרוב, כך נפסק).

בהגהות מהר"ץ חיות כתב שגרסת הבבלי מדוקדקת יותר, שהרי חז"ל אמרו במגילה ג, ב, שאונקלוס תרגם את התורה מפי רבי אליעזר ורבי יהושע וכאן תרגם אונקלוס ענני הכבוד, כפי דעת ר' אליעזר בבבלי. לעומת זאת הרד"ל (בהקדמתו לפרקי דר"א אות ד) כתב שגירסת הספרא נכונה יותר כי כן מצינו ששיטתו של ר"א בכל מקום לפרש המקרא כפשוטו, כמו שאמר ביבמות דף מח – אביה ואמה ממש, ובכתובות דף מג – כסותה כמשמעו (והביא עוד דוגמאות רבות לזה).

הגר"א תרכה, א, האריך לבאר מדוע פסוק כרבי אליעזר, משום שבירושלמי פ"א ה"ה, משמע שרבי יוחנן סובר כר"א, וכן מוכח מכמה מדרשים חשובים שסוכות אלו ענני הכבוד, ע"ש.

הנצי"ב במרומי שדה ב, ב, ביאר שרש"י פירש שהסוכות היו ענני כבוד, מפני שגם רבי עקיבא מודה לרבי אליעזר שענני הכבוד ליוו את ישראל במסעם, ורק בחנייתן במדבר עשו סוכות ממש.

ה,ג – דעת רבי עקיבא

לכאורה קשה על דעת ר' עקיבא, מדוע צריך לעשות זכר לסוכות שעשו במדבר, וכי איזה נס יש בזה. והב"י תרכה כתב, שלכן כתב הטור סוכות ענני הכבוד. וכן הקשה הט"ז תרכה, ותירץ: "אלא ודאי הזכרון שאז יצאנו ממצרים, ונמצא עיקר תכלית סוכות שלנו לזכור יציאת מצרים", כמו ציצית ועוד מצוות שאף הן זכר ליציאת מצרים. וכן מפורש ברבנו חננאל ב, א: "אלא ידיעה לדורות, כלומר הדורות הבאין כיון שרואין שעושין סוכות ומניחין בית דירתן ויושבין בימות החג בסוכה שואלין מפני מה עושין כך ומגידין להן אבותיהם מעשה יציאת מצרים".

אמנם ראשונים אחרים ביארו, שטעם זיכרון הסוכות שעשו אבותינו במדבר, להזכיר לנו איך חיינו במדבר ארבעים שנה, וה' עזר לנו (רמב"ן ויקרא כג, מג). ולא ירום לבבנו כשנכנס לארץ ונשבע מטובה (רשב"ם שם). ויש ביארו שעל ידי כך זוכרים את "גודל מעלתן של ישראל במדבר שהיו הולכים עם כובד האנשים והנשים והטף במקום ההוא אשר אין בטבע האדם לחיות בו…" (רבנו בחיי שם). וכ"כ ערוה"ש תרכה, ב-ג. ולרבנו בחיי עולה חידוש נפלא, שאם הוא זכר לענני כבוד, הרי שהסוכה עדות לחסד שעשה הקב"ה לישראל, ואם הזיכרון של הסוכות ממש, הסוכה עדות לאהבת ישראל להקב"ה, זכרתי לך חסד נעורייך.

ברוקח ריט, כתב בביאור דעת הסובר סוכות ממש (לדעתו זו דעת ר' אליעזר), שהכוונה לסוכות שישבו בהם בצאתם ממצרים, כפי שנאמר (שמות יג, יז-כא): "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם… וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ…" ויש שפירשו שהן סוכות שהיו מתגוררים בהם לפני שכבשו את הארץ, "וזהו לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת, שלא יחשבו מאבותינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל".

פורסם בקטגוריה פרק א - חג הסוכות, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן