ח – שמחת חג הסוכות – האחדות והשלום

פורסם בקטגוריה פרק א - חג הסוכות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/13-01-08/

ח,א – שמחת סוכות מפסיקתא דרב כהנא

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים, נספחים ב, סוכות): "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ (דברים טז, יד). את מוצא שלש שמחות כתוב בחג, ואלו: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (דברים טז, טו), וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג, מ). אבל בפסח אין את מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת, ולמה, אלא את מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה היא השנה אם אינה עושה, לפיכך אין כתוב שם שמחה. דבר אחר: למה אין כתוב שם שמחה, בשביל שמתו בו המצריים. וכן את מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה, כדאמר שמואל: בִּנְפֹל אויביך אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח (משלי כד, יז). וכן את מוצא שאין כתוב בעצרת אלא שמחה אחת, דכתיב: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלוֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ (לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֶיךָ אַתָּה) וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ (דברים טז, י-יא). ולמה כתוב שם שמחה אחת, מפני שהתבואה נכנסת בפנים. ומאי טעמא אין כתוב שם שתי שמחות, שכן את מוצא שאעפ"י שנכנסה התבואה בפנים אבל פירות האילן נידונין, לפיכך אין כתוב שם שמחה שנייה. אבל בראש השנה אין כתוב שם אפילו שמחה אחת. מאי טעמא, שהנפשות נידונות ומבקש אדם נפשו יותר מממונו. אבל בחג לפי שנטלו הנפשות דימוס שלהם ביום הכיפורים, כמו שכתוב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם (ויקרא טז, ל), ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתוב שם שלש שמחות…"

ח,ב – שמחת חג הסוכות

הסיבה הפשוטה לכך שחג הסוכות נקרא זמן שמחתנו, ביארו המפרשים, מפני שבו אוספים את יבול השנה: מורה נבוכים ג, מג; חזקוני דברים טז, יד; רבנו בחיי שם; אברבנאל שם. וכ"כ המהר"ל גבורות ה' פרק מו, והוסיף שאסיף רומז "שהכל נאסף אל הסיבה הראשונה".

ועיין במאמרו של הרב גורן (תורת המועדים עמ' 125-138), שמברר מדוע נקרא החג 'זמן שמחתנו'. ודוחה את האפשרות שהוא נקרא כך על שם שמחת בית השואבה, כי היא היתה במקדש בלבד, כמבואר ברמב"ם הל' לולב ח, יב; והל' כלי המקדש ח, ו. ומסכם שחובת השמחה משולשת: א) מצוות שמחת החג הכללית המבוססת על המקרא 'ושמחת בחגך'. ב) המצווה 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם' – בזמן שבית המקדש היה קיים. ג) היות החג זמן שמחתנו מבחינה טבעית של עונת האסיף.

בספר חיי אברהם לר' אברהם כלפון (תצה-תקפ) מלוב, באות רסד, כתב מספר תולדות יצחק (פרשת שופטים) פירוש נוסף, שמצוות השמחה היא לשמח הלוי, הגר, היתום והאלמנה. בזמן הפסח, עדיין לא נקצרה התבואה החדשה, ובשבועות עדיין לא נקטפו הפירות, ואילו בסוכות אספו את כל היבול ואז יכולים לשמח את הנזקקים מאוד.

ח,ג – שמחת חג הסוכות רומזת לשמחה השלימה בעתיד

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים, נספחים ב, סוכות): "דבר אחר: וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (דברים טז, טו), מהו אַךְ שָׂמֵחַ? את מוצא אעפ"י שאדם שמח בעולם הזה אין שמחתו שלימה. היאך? בעולם הזה אדם נולד לו בן והוא מיצר עליהם לומר שהן בנים של קיימא או אינם של קיימא, והילכך הוא מיצר. אבל לעתיד לבא הקב"ה מבלע את המות, שנאמר: בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וגו' (ישעיהו כה, ח), אותה השעה שמחה שלימה, שנאמר: אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה (תהלים קכו, ב). דבר אחר: וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ, אדם שמח בעולם הזה בא מועד לוקח לו בשר ומבשל בתוך ביתו לשמוח בשביל המועד, לא עשה אלא בא לאכול ומתחיל נותן לכל אחד ואחד מבניו חלקו, (מתחילים לריב שכל אחד טוען) של אחי גדול משלי, ונמצא מיצר אפילו בתוך שמחתו, אבל לעתיד לבא הקדירות מבשלות ואדם רואה ונפשו שמח עליהם, הדא הוא דכתיב: ה' תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ (ישעיהו כו, יב), הרי הקדירות מבשלות. א"ר פנחס הכהן בן חמא אין תִּשְׁפֹּת אלא לשון בישול, שנאמר: שְׁפֹת הַסִּיר שְׁפֹת וְגַם יְצֹק בּוֹ מָיִם (יחזקאל כד, ג). באותה שעה אדם שמח שמחה שלימה".

ח,ד – אחדות ישראל

סוכה כז, ב: "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת". ועיקר הסוכות בארץ, שבה הוא חג האסיף. וזהו שאמרו בזוהר (ח"ג צג, ב): "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ – לא אקרון אחד אלא בארץ". ועיקר ישיבת הסוכה בארץ (זוהר ח"ג קד, א): "מאן דאית ליה חולקא בעמא ובארעא קדישא, יתיב בצלא דמהימנותא לקבלא אושפיזין למחדי בהאי עלמא ובעלמא דאתי…"

בשפת אמת, סוכות תרלד, 'ולקחתם לכם', מבאר שחג האסיף, שמתאספים כל בני ישראל: "וימי החג מסייעים לזה, שיוכלו בני ישראל להתאסף ולבטל כל אחד עצמו לכלל ישראל. ועל ידי זה יכולים לקבל ברכת השנה כראוי, כדאיתא (משנה עוקצין ג, יב): כלי מחזיק ברכה הוא שלום".

ח,ה – סוכת שלום

תיקוני זוהר תקונא שתיתאה כב, ב: "ודא איהו רזא דהפורס סכת שלום עלינו אימא עלאה דאיהי סכת שלום דמסכך עלייהו ושלום עמה דאתמר ביה (במדבר כ"ה, יב): הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם".

פורסם בקטגוריה פרק א - חג הסוכות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן