הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ב – שינויי התפילה בעשרת ימי תשובה

הוספות בתפילה בעשרת ימי תשובה

ב, א – הסתפק אם אמר 'המלך הקדוש'

המסופק אם אמר 'המלך הקדוש', כתבו בתוס' (ברכות יב, ב ד"ה 'והלכתא') שצריך לחזור ולהתפלל, כמבואר בירושלמי לעניין הזכרת טל ומטר, שכל שלושים יום הראשונים להזכרתם, בכל מקרה של ספק הרי הוא בחזקת שלא הזכיר, משום שעדיין לא התרגל.

כתב מגן אברהם תקפב, ב, שלא יועיל לחזור תשעים פעמים, משום שאינו יכול לומר שם השם, ואם יאמר במקום זה 'השם', כשיאמר באמת את שם השם, מן הסתם יחזור לרגילותו ויטעה. 1

לעומת זאת, לפרי חדש (תקפב) מועיל לחזור תשעים פעמים, וכ"כ ברכי יוסף תקפב, ג, והסביר שאפילו אם יאמר 'השם', ירגיל את לשונו לומר המלך הקדוש. בכף החיים תקפב, ג, כתב שאין לומר תשעים פעמים, כדי לא להיכנס לספק. ובהגהות איש מצליח על המ"ב כתב שאם אמר תשעים פעמים ואח"כ הסתפק אם אמר בתפילה 'המלך הקדוש', לא יחזור, שספק ברכות להקל.

למעשה, כתבו הרבה אחרונים כדעת המ"א שלא יועיל לחזור תשעים פעמים: שועה"ר תקפב, ג; שלמי ציבור; ר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים, ועוד. וכ"כ מ"ב ג, שרוב האחרונים פסקו כמ"א. וכ"כ בחזון עובדיה עמ' קצג. 1

ב, ב – חשב לומר כהלכה ואח"כ הסתפק מה אמר

כתב הט"ז (תכב, א, לעניין משיב הרוח ויעלה ויבוא): שאם "ידוע לו שבשעת התפילה קודם שבא למקום ההזכרה, היה על דעתו שיש עכשיו ראש חודש וצריך להזכיר, אלא דאח"כ שכח. אם היה בדעתו כן בשעה שאמר הברכה ששייך בה ההזכרה, בזה אנו אומרים דמסתמא לא שכח ממחשבתו בשעת התפילה שעכשיו ראש חודש, ובודאי זכרו", וכ"כ ערוה"ש (תכב, ד).

היעב"ץ (מור וקציעה סי' קיד) חידש שהספק עליו צריך לחזור הוא דווקא כשמסתפק בזמן התפילה, כשהוא במקום שצריך להזכיר או לפחות קודם שסיים תפילתו. אבל אם נתעורר בליבו ספק אחר שסיים תפילתו, וכל שכן אחר זמן מופלג – אינו חוזר, שמסתבר שבזמן החיוב זכר כראוי, אלא שאח"כ יצא הדבר מליבו.

במ"ב לעניין הזכרת גשמים (קיד, לח; ובסימן תכב, י, בדין יעלה ויבוא), שילב בין הט"ז ליעב"ץ וכתב, שאף שבכל שלושים יום ראשונים בכל ספק הרי הוא בחזקת שטעה, "אם ברור לו שהיה בדעתו לזכור מעין המאורע בתוך התפילה, ולאחר זמן מופלג נפל ספק בליבו אם זכר בתפילה או לא, אין צריך לחזור. ואם נתעורר הספק מיד אחר התפילה, יש לחזור" (ומקורו באלף המגן קיד, יב, שכתב כן בשם המור וקציעה, אולם במור וקציעה כתב במפורש שאינו חוזר אף אם הספק נתעורר מיד בסיום התפילה). ביאר רשז"א (הליכות שלמה תפילה ח, יב), שאף למ"ב אם נתעורר הספק מיד אחר התפילה, אם בתחילת אותה הברכה זכר שצריך לזכור מעין המאורע – אינו צריך לחזור. ומה שכתב המ"ב שאם נתעורר הספק מיד אחר התפילה צריך לחזור, היינו דווקא כשהיה בדעתו לזכור בתחילת התפילה.

לעומתם, בשו"ת הלכות קטנות (א, עח) כתב שאף אם זכר בתוך תפילתו שצריך להזכיר מעין המאורע, אם כשהשלים תפילתו נתעורר בליבו ספק אם הזכיר – חוזר לראש התפילה. וכ"כ החיד"א (ברכ"י תכב, ב; קשר גודל כא, ח), והביא כן מתשובת ר' יעקב מולכו. וכ"כ שע"ת (תכב, ד); וחזו"ע (עמ' קצ).

ואף שעיקר דיונם בהזכרת גשמים וביעלה ויבוא, הוא הדין לדעתם ב'המלך הקדוש'.

באשל אברהם בוטשטאש תקפב, סיפר שפעם אחת זכר לומר "מי כמוך" ואח"כ הסתפק אם אמר "המלך הקדוש", והקל להרהר מתחילת התפילה עד "המלך הקדוש", וצרף דעת הרמב"ם הסובר שבהרהור יוצאים ידי חובה, והוי ספק ספיקא להקל: א' אולי אמר כראוי, ב' אולי הרהור כדיבור. ועוד שהיה חזן ועתיד להתפלל שוב חזרת הש"ץ. והרחיב שם בסוגיה זו.

ב, ג – אמר 'ובכן' ומסופק אם חתם 'המלך הקדוש'

אמר נוסח 'ובכן תן פחדך' ונסתפק אם חתם 'המלך הקדוש' או 'הא-ל הקדוש', יש אומרים שהואיל ומוסיף תוספות קודם סיום הברכה, לא שייך לומר במקרה זה שסיים כהרגל לשונו, ולכן אינו צריך לחזור לראש התפילה. כ"כ ח"א (כח, ח), בלשון 'נראה לי', ומ"ב (תקפב, ד, ע"פ שו"ת מים חיים כב), ב'אפשר'. וכן הכריעו למעשה שו"ת בית הלוי (א, מד); שערים מצוינים בהלכה (קכט, ג); יבי"א (ז, או"ח נא, אות ח). ואם התפלל מתוך מחזור, יש לצרף שמסתמא אמר כמו שכתוב במחזור (כה"ח תקפב, ו; שו"ת יד חנוך או"ח יט).

ולשדי חמד (מערכת ר"ה סימן ג, ח) צריך לחזור, שמסתמא אמר כהרגלו 'הא‑ל הקדוש'. וכתב שכן נראה מסתימת הפוסקים שכתבו שצריך לחזור ולא חילקו בדבר.

ונלענ"ד שלמעשה אין לחזור כדעת רוב הפוסקים, וספק ברכות להקל.

ב, ד – דין אמר 'מלך אוהב צדקה ומשפט'

ברכות יב, ב: "אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל השנה כולה אדם מתפלל הא-ל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. ורבי אלעזר אמר: אפילו אמר הא-ל הקדוש – יצא, שנאמר (ישעיהו ה, טז): וַיִּגְבַּהּ ה' צְ‑בָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵ-ל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה. אימתי וַיִּגְבַּהּ ה' צְ-בָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט – אלו עשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים, וקאמר הא-ל הקדוש. מאי הוה עלה? אמר רב יוסף: הא-ל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט; רבה אמר: המלך הקדוש והמלך המשפט. והלכתא כרבה".

רוב הראשונים כתבו שכשם שאם אמר 'הא-ל הקדוש' במקום 'המלך הקדוש', לא יצא וצריך לחזור ולהתפלל, הוא הדין אם אמר 'מלך אוהב צדקה ומשפט' במקום 'המלך המשפט', שצריך לחזור ולהתפלל. וכ"כ או"ז (הל' ק"ש א, כט) בדעת הרי"ף; רמב"ם (תפילה י, יג); ריטב"א (ר"ה לד, א); רא"ש (ברכות א, טז); ארחות חיים (הל' תפילה קד); מחזור ויטרי (סי' צ), ועוד. וכ"כ שו"ע תקפב, א. וכ"כ פר"ח; ברכ"י (תקפב, א); ובהרחבה ביבי"א או"ח ב, ח-י. וכ"כ בשתילי זיתים, ושכן פסק מהרי"ץ.

אמנם תלמידי רבנו יונה (ברכות ז, א, מדפי הרי"ף) כתבו: "מיהו נראין הדברים שאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט אין צריך לחזור, הואיל ומזכיר לשון מלכות". וכ"כ רמ"א קיח, א; מ"א קיח, א, בשם מטה משה ושל"ה; חיי אדם (כד, טז); קיצור שו"ע (קכט, ג); וכ"כ מ"ב קיח, ג.

בשיירי כנסת הגדולה (הגב"י תקפב, ב), הביא עוד ראשונים שדעתם שלא לחזור, וכתב שכך ההלכה. והוסיף שחלק מהראשונים שפסקו לחזור, נוסח ברכת השיבה שופטינו שהיה בידם היה: 'הא-ל אוהב צדקה ומשפט', בלי הזכרת מלכות, אבל אם הזכיר מלכות, גם לדעתם אולי לא צריך לחזור (וכ"כ רמ"א קיח, א: "ולא אמרו שיחזור אלא במקום שכל השנה אומרים הא-ל אוהב צדקה ומשפט"). וכ"כ בן איש חי (נצבים יט), משום שאומרים ספק ברכות להקל אפילו כנגד השו"ע. וכ"כ שולחן גבוה; כה"ח קיח, א. וכך מנהג יוצאי צפון אפריקה, כפי שמובא בספר עטרת אבות (טז, פד).

ב, ה – כיצד ינהג הספרדי למעשה

כתב הרב בספר: "וכיוון שכך מנהגם של רוב ישראל, כך ראוי שינהג מי שאינו יודע בוודאות מה מנהג אבותיו". וזו דוגמא לכך, שבבואנו לפסוק הלכה במקום שאין מנהג מובהק, יש להתחשב בכל הפוסקים, ספרדים ואשכנזים כאחד. שלא כמו בספרים רבים הקובעים דינים על פי דעות מעדה מסוימת בלבד.

ב, ו – ש"ץ שטעה ב'המלך הקדוש' להיכן חוזר

פסק הרמב"ם (תפילה י, יג): "עשרת הימים שמראש השנה עד יום הכפורים: טעה וחתם בהם בברכה שלישית 'הא-ל הקדוש' – חוזר לראש… אחד יחיד ואחד שליח ציבור". וכן הוא ברא"ש (א, טז), שאין חילוק בדין זה בין יחיד לציבור. וכן מפורש בתשובת הרשב"א (א, לה). הרי שחזן שטעה ואמר 'הא-ל הקדוש' ולא תיקן תוך כדי דיבור – חוזר לראש התפילה, וחוזר אף על קדושה.

וכן העיד תלמיד תרומת הדשן (לקט יושר עמו כא ענין א): "שמעתי ממנו שפעם אחת בראש השנה שהחזיר מוה"ר מיישטרלן יצ"ו התפילה של י"ח, ואמר הא-ל הקדוש, ואמר: הוי חוזר לתחילת ברכת מגן, ואמור זכרנו ומי כמוך…".

והרב עובדיה יוסף (יבי"א א, ח; ז, נא, אות י; יחו"ד ו, לח; חזו"ע עמ' קצט), כתב ע"פ הירושלמי, שקדושה נחשבת סיום ברכה. ועל כן ציבור שענו קדושה, וטעה החזן ואמר הא-ל הקדוש ולא תיקן תוך כדי דיבור – חוזר לתחילת ברכת אתה קדוש. והביא שכ"כ המאירי, ושכ"פ בספר מאורי אור (וצרף ביבי"א דעת ראבי"ה ודעימיה שהטועה אינו חוזר, וכן דעת ארחות חיים שחזן שטעה בחזרת הש"ץ אינו חוזר, מאחר שאין אומרים חזרת הש"ץ אלא בשביל הקדושה).

אולם הסכמת רוב ככל האחרונים שחוזר לתחילת התפילה, ומהם: שע"ת (ס"ק א) בשם זקן אהרן; מטה אפרים (תקפב, ח); בא"ח (ש"א נצבים יח); קיצוש"ע (תכט, ג); כה"ח (ס"ק ה). וכ"כ אור לציון (א, או"ח יג); שו"ת תפילה למשה (ד, מג-מה, עם התייחסות ליבי"א); רשז"א (מנחת שלמה קמא, סימן ב, עם התייחסות ליבי"א).

ב, ז – לא תיקן תוך כדי דיבור אך לא התחיל את הברכה הבאה

בשו"ע תקפב, ב, פסק שאם תוך כדי דיבור (ג' מילים) תיקן עצמו וחזר ואמר 'המלך הקדוש' – יצא, ואין צריך לחזור לתחילת התפילה. ואם עבר יותר מתוך כדי דיבור – חוזר לראש.

באשל אברהם בוטשטאש מספר שפעם טעה ואמר 'הא-ל הקדוש' ונזכר ואמר 'המלך הקדוש', אלא שהיה לו ספק אם הספיק לומר זאת תוך כדי דיבור. והקל להמשיך בתפילה משום שאין פגם ממש באמירת 'הא-ל' רק שצריך לומר 'המלך', וכיוון שלא המשיך לברכה הבאה אלא רק הפסיק בשתיקה, אין בזה הפסק. ונשאר בצ"ע על סברא זו, ששתיקה אינה נחשבת הפסק, אבל כיוון שגם הסתפק אם היה לאחר כדי דיבור, הקל להמשיך.

וכ"כ כף החיים תקפב, ט, שכל זמן שלא התחיל הברכה שלאחריה, אפילו לאחר יותר מכדי דיבור, בדיעבד יכול לתקן עצמו ולא יחזור לראש, משום ספק ברכות. הרב אליהו (מאמר מרדכי על החגים לט, ו) הביא את דעת השו"ע ואת דעת הכה"ח ולא הכריע.

לעומת זאת, המ"ב לא פסק כן, ובחזו"ע (עמ' קצא), כתב שחלילה לסמוך על דעה זו נגד השו"ע.

בפסקי תשובות תקפב, ה, כתב שאם מסופק אם הספיק לתקן תוך כדי דיבור, אפשר לסמוך על כה"ח ולהמשיך בתפילה.

ב, ח – אמר רק תיבת הא-ל בלי לתקן תוך כדי דיבור

בדעת תורה תקפב, ב, כתב שאם רק אמר 'הא-ל' ולא אמר עדיין את המילה 'הקדוש', אפילו אם נזכר לאחר כדי דיבור – יכול לתקן ולומר 'המלך הקדוש' ולהמשיך את התפילה. וכ"כ פס"ת תקפב, ה.

ב, ט – הוספת זכרנו ומי כמוך וכו'

כתב הרא"ש (ברכות א, טז), שלדעת ר"י אם לא אמר 'זכרנו', ואפילו אם מסופק, חוזר. ותמה עליו, שהרי ארבע ההוספות הללו לא הוזכרו בגמרא: "ותמיהני למה מחזירין אותו, מאחר שאינו מוזכר בגמרא. דבהמלך הקדוש והמלך המשפט איכא פלוגתא ופסיק גמרא דלא יצא, אבל בזכרנו ומי כמוך אם תקנת גאונים היא לאמרו, מנא לן דמחזירין אותו, אין זה נקרא משנה ממטבע ברכות מאחר שלא הוזכר בגמרא". וכן פסק הטור ושו"ע תקפב, ה, שאם לא אמר 'זכרנו', 'מי כמוך', 'וכתוב', או 'בספר', אינו חוזר.

כתב הטור (תקפב) שיש גאונים שאמרו שאין להוסיף תוספות אלו, משום שאין להוסיף בקשות בג' ראשונות וג' אחרונות, כפי שאמרו חכמים (ברכות לד, א): "אמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלוש ראשונות ולא בשלוש אחרונות, אלא באמצעיות וכו'". אבל הביא מרב האי גאון שיש לומר תוספות אלו: "ורב האי כתב שיש לומר אותו, וההיא דאל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות, היינו דוקא בצרכי יחיד, אבל בצרכי רבים שרי".

ב, י – המלך הקדוש במעין שבע בשבת

פסק השו"ע (תקפב, ג): "בשבת בינתיים, ערבית יאמר בברכת מעין שבע המלך הקדוש".

טעה ואמר 'הא-ל הקדוש', יש אומרים שאינו חוזר, שלא נתקנה ברכה זו מדינא אלא משום סכנה. ומכל מקום, כל עוד לא חתם הברכה, מחזירין אותו ל'המלך הקדוש' (פר"ח, ושכ"כ מהר"ש גארמיזאן; הג' רעק"א ע"פ גן המלך; ישועות יעקב; קצוש"ע קכט, ד; מ"ב י; חזו"ע עמ' פג).

ויש אומרים שמחזירים אותו כדין טועה בתפילה (שכנה"ג הגהות ב"י ה; א"ר ב; מטה יהודה ד; מחב"ר ג; מט"א ה; אלף המטה שם; בא"ח נצבים יח). ועוד, שעל פי האר"י הקדוש ברכת מעין שבע היא חובה (מחב"ר ובא"ח).

וכתב כה"ח יח, שכיוון שנחלקו בדבר, ויש אומרים שאין חוזרים אף בטעה בתפילת שמונה עשרה, הרוצה לסמוך על המקילים אין למחות בידו.

יש לציין שדין זה שייך דווקא בנוסח המצוי אצל קהילות ספרד ואשכנז, "הא-ל הקדוש שאין כמוהו". אך הנוסח של הרמב"ם (תפילה ט, י), ובעקבותיו בסידורי תימן (העתיקים, וכן נשמר בבלדי), בכל השנה הוא 'המלך הקדוש שאין כמוהו', וא"כ אין כל שינוי בברכה זו בין כל ימות השנה לעשרת ימי תשובה.


  1. . מרן הרב קוק בטוב ראיה (ברכות יב, ב) העלה סברה, שאולי מותר לומר ברכת המלך הקדוש תשעים פעמים עם שם ה': "דיש לומר כיון שהוא מתכוין לתועלת, אין זה כלל מוציא שם שמיים לבטלה, דהוי כתינוקות דלא בעידן מפטרייהו, וכמו שמותר להזכיר שם שמיים בכל לימוד", עיין שם המשך דבריו.
  2. . גם לעניין 'ברכנו' או 'ברך עלינו' לנוסח ספרדים, יש ספק אם חזרה תשעים פעמים תועיל, מאחר ואינו יכול לומר את כל הברכה שלפני כן, ורק יכול לומר "רופא חולי עמו ישראל". ולמעשה יש להורות בזה שמועיל.

תפריט