ט – אכילה בערב יום הכיפורים

פורסם בקטגוריה פרק ה - עשרת ימי תשובה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/15-05-09/

אכילה בערב יום הכיפורים

ט, א – אכילה בערב יום הכיפורים – להתכונן לתענית

יומא פא, ב: "תני חייא בר רב מדפתי: וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה (ויקרא כג, לב), וכי בתשעה מתענין? והלא בעשור מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".

הטעם הפשוט למצוות האכילה בערב יום הכיפורים, כדי להתכונן לתענית, וכ"כ רש"י פא, ב, 'כל': "והכי משמע קרא: וְעִנִּיתֶם… בְּתִשְׁעָה, כלומר התקן עצמך בתשעה, שתוכל להתענות בעשרה". וכ"כ מאירי יומא פא, א: "שהרי אף באכילתו הוא מכוין כדי שיהא יכול להתענות, ונמצאת אכילתו לשם מצוה". וכ"כ הרא"ש (יומא ח, כב): "כלומר, הכינו עצמכם בתשעה לחדש להתחזק באכילה ובשתיה, כדי שתוכלו להתענות למחר, להראות חיבתו של המקום ב"ה לישראל. כאדם שיש לו ילד שעשועים וגזר עליו להתענות יום אחד, וצוה להאכילו ולהשקותו ערב יום התענית כדי שיוכל לסבול. כך הקדוש ברוך הוא מכל ימות השנה לא צוה לישראל להתענות אלא יום אחד, לטובתן, לכפר על עוונותם, והזהירם לאכול ולשתות ערב התענית. ומאחר שהוציא אותה אכילה ושתיה בלשון עינוי, אלמא חשיבא היא כעינוי, וכאילו נצטוו על עינוי של תשיעי ועשירי". וכן הביאו טעם זה עוד ראשונים (טור תרד; ריטב"א ר"ה ט, א, 'מעלה'; שיטה לא נודע למי ביצה טו, א, 'אמר').

ועוד, שיהיה בו כח להרבות בתפילה ותחנונים, ולעסוק בתשובה (שערי תשובה לרבנו יונה ד, י).

ט, ב – להרבות העינוי

בשבולי הלקט שז, הביא שהאכילה בתשיעי היא על מנת להגדיל את העינוי בעשירי: "שמפני שאוכל יפה בערב יום הכיפורים, וביום הכיפורים מתענה, קשה לו עינויו יותר". וכ"כ שו"ת מהרי"ט ב, או"ח ח; תורה תמימה ויקרא כג, הערה צז.

ובאר ערוה"ש תרד, ד, שאין טעם זה סותר את הטעם להתכונן לתענית, אלא "הכוחות חזקים יותר לסבול התענית כשאכל מקודם, אלא דצערו מרובה מההיפוך הפתאומי".

ט, ג – טעמים נוספים למצוות האכילה

כתב רבנו יונה בשערי תשובה ד, ח, שקביעת סעודה בתשיעי מורה על שמחת האדם על כך שהגיע יום הכיפורים, זמן כפרתו: "ואם עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה, ידאג לעונו ויכסוף ויחכה להגיע ליום הכיפורים, למען יתרצה אל השם יתברך, כי רצונו חיי הנפש והגוף וחיי כל נוצר, כמו שנאמר (תהלים ל, ו): חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ראש השנה ט, א): כל הקובע סעודה בערב יום הכיפורים, כאילו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם. כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו, ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו, ויגונותיו לעונותיו".

בדומה לזה כתב של"ה (יומא תורה אור קלד) בשם הרמ"ק, שהתשובה היא אחת ממצוות עשה, ובכל מצוות עשה צריך שמחה. וכיוון ש"יום הכיפורים אין בו שמחה מחמת דאגות העוונות, ועיני כל ישראל הם תלויים לאביהם שבשמים לראות שיוציא לאור משפטם, ואין שמחה – לכן הקדימו השמחה של מצווה… וכנגד זה אמרו בגמרא כל האוכל ושותה בתשיעי… מפני שעינוי העשירי אינו נרצה לפניו, מפני שהוא בדאגה. אלא אם שמח בתשיעי, אז מתקבל תענית העשירי".

עוד כתב רבנו יונה בשערי תשובה ד, ט, שבכל יום טוב יש מצווה לשמוח ע"י קביעת סעודה. וביום הכיפורים שאי אפשר לקיים המצווה מפני הצום, נתחייבנו לקבוע סעודה על שמחת המצווה בערב יום הכיפורים.

לטעמים נוספים, עיין בשבלי הלקט שז בשם אחיו רבי בנימין; ופרישה תרד, ב.

ט, ד – זוהר על אכילה בתשיעי

בזוהר הקדוש (אחרי מות סח, ב): "תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם (ויקרא טז, כט), נַפְשֹׁתֵיכֶם קאמר, בגין דישראל משתכחין קמי מלכא קדישא זכאין, ויהא רעותא דלהון לגבי קודשא בריך הוא ולאתדבקא ביה בגין דיתכפר להו חובייהו. ועל דא מאן דאכל ושתי בתשיעאה ומענגא נפשיה במיכלא ומשתיא, אשתכח בעשיראה ענויא דנפשא בתרין חולקין, ואשתכח כאילו אתעני תשיעאה ועשיראה. אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם לאכללא כלא גופא ונפשא, ולאתכנעא בהאי יומא לאתכפרא על חוביהון". (הובא גם בשל"ה, יומא תורה אור, קלו; וקרבן נתנאל יומא ח, אות ס).

ט, ה – תיקון האכילה והתענוגים של כל השנה

כתב רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק ערב יום הכיפורים א): "ואכילת ערב יום הכיפורים הוא לתקן כל תענוגי הגוף שיהיה בקדושה". ודייק כך מכמה ראשונים, והביא שכך מפורש בזוהר (המובא באות הקודמת): "למענגא נפשיה במיכלא ומשתיא". וביאר ר' צדוק: "אך ענין אכילת ערב יום כיפורים בא לתקן כל אכילות ועינוגי הגוף שיהיה בקדושה כמו קודם החטא, שרק אחר הקלקול הכניס הנחש הנאת הגוף שלא לשם שמיים. וזה שאמרו חז"ל: כאילו התענה תשיעי, שאכילת תשיעי לבד נחשב כתענית תשיעי ועשירי יחד, שנחשב בכתבי האריז"ל שני ימים רצופין כעשרים ושבע תעניות, והיינו יום השני כעשרים ושש תעניות כנ"ל, והוא לתקן בערב יום הכפורים הפגם מכל וכל".

ט, ו – ביאור מצוות אכילה בערב יום הכיפורים ממרן הרב קוק

כתב מרן הרב קוק (מדבר שור, דרוש י): "ויש להבין בטוב טעם במה יעלה כח האכילה ההיא כתענית של ב' ימים דוקא, כמו שפירשו שהכוונה שכאילו נצטווה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם".

וביאר שהחוטא פוגם בשני דברים: א. מה שעבר על מצוות ה'. ב. מה שבעקבות החטא נתרחק מהקב"ה, ונתמעטה בליבו אהבת ויראת ה'. ביום הכיפורים שאנו עוסקים רק בצדדים הרוחניים, אנחנו יכולים לתקן את הפגם בהתרחקות מה' ומאהבתו ויראתו, אבל כדי לתקן את החטא בפועל צריך לעסוק בענייני העולם הזה.

"על כן נצטוינו להקדים לפני העינוי של יום הכיפורים, שעליו נאמר (ישעיהו נח, יג): לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, דהיינו שאנו מחזירים בו את הכבוד והקדושה שאבדנו. אבל כיון שאנו פרושין בכל היום הקדוש ההוא מכל עסק חומרי, יוכל הטוען לטעון כי עדיין אין התשובה שלימה איתנו. על כן אנו מקדימים לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים, ולהיות זהירים בעבודת השי"ת ולהיות מוראו ית' עלינו שלא להיכשל בשום איסור גם מתוך אכילה ושתייה. אם כן, בצדק נחשבת אכילת יום זה כאילו התענינו תשיעי ועשירי, כנגד ב' חלקי תשובה… ועל זה אמר: 'יחיינו', כי יתן לנו חיים גם בעולם הזה, מצד זה שאנו מלמדים עצמנו ללכת בדרך התורה גם בהיותנו עסוקים בענייני הגוף כמו ערב יום הכיפורים".

ט, ז – למעט בלימוד כדי לקיים מצוות אכילה בערב יוה"כ

ברכות ח, ב: "רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי. תנא ליה חייא בר רב מדפתי: כתיב (ויקרא כג, לב): וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב, וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי".

על פי גמ' זו כתב מגן אברהם תרד: "ויש למעט בלימודו בערב יום הכיפורים כדי לאכול ולשתות". וכ"כ מטה אפרים תרד, טו; מ"ב א; כה"ח ד.

ביאר במחצית השקל: "ובלי ספק גם אי היה משלים שניים מקרא ואחד תרגום של כל השנה, מכל מקום היה אפשר שיאכל מעט ויקיים כל האוכל בתשיעי כו', אלא שלא היה הזמן מספיק להרבות בסעודה".

עוד הביא מחצית השקל את הגמ' סוכה כח, א, בתוך מידותיו של רבן יוחנן בן זכאי, שמעולם לא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים (מפני עשיית הפסח, ושלא ישנו התינוקות) וערב יום הכיפורים. פירש רש"י ('וערב'): מפני שצריך לאכול מבעוד יום.

ט, ח – מצווה להרבות באכילה

כתב הרא"ש ח, כב: "וכן נהגו להרבות בסעודה ערב יום הכפורים, כדאמרינן (חולין פג, א): וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכיפורים בגליל. ובשאר מקומות חוץ מגליל לא היו מרבים בשחיטת בהמות אלא בעופות ובדברים אחרים. כדאמרינן בפרק קמא דכתובות (ה, א): אלא מעתה יום הכפורים שחל להיות בשני בשבת (שצריכין להרבות בסעודה אחר השבת, שהוא ערב יום הכיפורים, רש"י) יִדָּחֶה, שמא ישחוט בן עוף! ואמרינן נמי במדרש: מעשה בחייט אחד שקנה דג בערב יום הכפורים בדמים מרובים". וכ"כ עוד ראשונים שמצווה להרבות באכילה, כ"כ טור, אור זרוע ושו"ע תרד, א.

כתב רש"י (ר"ה ט, א, 'כל האוכל'): "כל דמפיש באכילה ושתיה, טפי עדיף".

כתב בכף החיים תרד, ב: "ומבואר בפרי עץ חיים שער כז, פרק א, שצריך לאכול בערב יום הכיפורים ערך ב' ימים". וכ"כ אלף המגן תרד, מג. ובא"א מבוטשאטש כתב: "מה שכתבו הספרים הקדושים לאכול בערב יום כיפור כבשני ימים, הכוונה רק שיאכל כלשהו יותר מאכילתו ביום אחד, ועל ידי זה הרי זה כאילו אכל כבשני ימים, כי מקצת היום ככולו, וכל שכן בזה".

ט, ט – האם יש מצווה לאכול בתשיעי גם כשאינו מתענה בעשירי

על פי דברי רש"י, טור ועוד רבים (עיין לעיל ח, א), שהאכילה בערב יום הכיפורים נחשבת הכנה לתענית, לכאורה מי שלא צם לא שייך למצווה, ואין חובה עליו להרבות באכילה. ואמנם לצום אסור, אך אין חובה להרבות באכילה.

אמנם לשבלי הלקט שז, עפ"י רבי ישעיה, המצווה לאכול אינה לשם הכנה. כך גם לטעם שערי תשובה ד, ח-ט, שהמצווה לאכול היא כדי לבטא את שמחת התשובה ושמחת יום טוב, הרי שגם מי שאינו צם צריך לאכול בתשיעי. וכך גם לפי מה שביאר מרן הרב קוק במצווה (לעיל ח, ד).

בשו"ת כתב סופר קיב, כתב שגם מי שאינו צם, חייב להרבות באכילה בערב יום הכיפורים: "ומסתבר לכאורה דחייב, דנהי דאם יכול לו לקיים מקצתו לאכול בתשיעי, דמחשב לו כאלו התענה בתשיעי, כן נראה פשוט מן המושכל". וכתב שלפי הטעם שהאכילה היא הכנה לתענית, לכאורה אינו חייב לאכול, אך "מכל מקום קשה לסמוך על זה למדרש טעמא ולהקל לפי הטעם. הגם דטעם זה מוכרח לפי הדרש, מכל מקום קשה לי לסמוך על זה, ולא מפני שאנו מדמי' וכו', ועיין רמב"ם הלכת נדרים דנראה שהוא מצוות עשה דאורייתא, ועי' כ"מ שם, ועי' מחבר או"ח סוף סי' תק"ע דכתב דנראה לו מרמב"ם שהוא דאורייתא. לכן לא ימלא לבי להקל, בפרט כשקל לו לאכול ואין מצער לו". (אמנם למעשה היקל לנשים שאינן צמות), וכ"כ הל' חג בחג כא, ז, 19.

פורסם בקטגוריה פרק ה - עשרת ימי תשובה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן