הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יג – קריאת התורה ונדבות

יג, א – טעם קריאת פרשת איסור עריות במנחה של יוה"כ

מגילה לא, א: "ביום הכיפורים קורין אחרי מות, ומפטירין כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא (ישעיהו נז, טו). ובמנחה קורין בעריות, ומפטירין ביונה". ביאר רש"י ('קורין') למה קוראים את פרשת איסורי עריות במנחה של יום הכיפורים: "שמי שיש עבירות בידו – יפרוש מהן, לפי שהעריות עבירה מצויה, שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תוקפו". וכ"כ ר"ן (מגילה י, ב, מדפי הרי"ף); מרדכי (מגילה תתלא); כלבו (ע). וכ"כ הרב בספר: "בתפילת מנחה תקנו לקרוא שלושה עולים באיסורי עריות (ויקרא יח, א-ל), כדי לעורר את העם לשוב מן החטאים החמורים הללו שהיצר בהם חזק מאוד והם פוגעים בקדושת ישראל".

כיוצא בזה כתב הט"ז (תרכב, ד): "ולי נראה דכיון דנפשו של אדם חשקה בעריות טפי מכל עבירות, ע"כ מזהירין על זה ביום הכיפורים שהוא יום נורא, וחקוק בלב האדם טפי משאר ימות השנה". והרמב"ם (הל' תפילה יג, יא) כתב: "במנחה קורין בעריות שבאחרי מות, כדי שיזכור וייכלם כל מי שנכשל באחת מהן, ויחזור בתשובה".

בתוס' שם 'במנחה', הביאו שני טעמים נוספים: (א) "לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום, לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן. (ב) ובמדרש יש שלכך קורין בעריות, לפי שישראל עושין רמז להקב"ה, שכשם שהזהיר אותם שלא לגלות ערוה, כך לא תִגָלה ערותם בעוונותם".

תפריט