ה – זמני הווידוי

פורסם בקטגוריה פרק ז - הלכות יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/15-07-05/

זמני הוידוי

ה, א – וידוי בערב יום הכיפורים לפני סעודה המפסקת

יומא פז, ב: "תנו רבנן: מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשכה. אבל אמרו חכמים: יתודה קודם שיאכל וישתה, שמא תטרף דעתו בסעודה. ואף על פי שהתודה קודם שאכל ושתה – מתודה לאחר שיאכל וישתה, שמא אירע דבר קלקלה בסעודה".

כתב רש"י: "שמא תטרף דעתו – מחמת שכרות". וכ"כ ר"ן, רבנו אליקים, ועוד ראשונים. והרמב"ם (הל' תשובה ב, ז) כתב: "ומצוות וידוי יום הכיפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל, שמא ייחנק בסעודה קודם שיתוודה". הרבה אחרונים הביאו את שני הביאורים, וכ"כ הרב בספר.

ויש לשאול: הרי המצווה היא להתוודות ביום הכיפורים עצמו, ואיך יועיל וידוי לפני סעודה המפסקת לקיום מצוות היום? בחיי אדם (קמד, ט) כתב: "כיוון שחייב כל אדם להתוודות ביום הכיפורים, תקנו חז"ל להקדים הוידוי בתפילת מנחה, שכבר מחצות היום מתחיל להתנוצץ קדושת היום". כיוצא בזה כתב הב"ח (תרו, ד): "מאחר דתיקנו חז"ל להתוודות במנחה קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בסעודה, אם כן וידוי זה הוא במקום הוידוי שיש לו להתוודות ביום הכיפורים". עיין לקמן ה, ג, בדעת הרמב"ן.

ה, ב – וידוי בכל תפילות יום הכיפורים

יומא פז, ב: "אף על פי שהתודה ערבית – יתודה שחרית, שחרית – יתודה במוסף, במוסף – יתודה במנחה, במנחה – יתודה בנעילה".

ובתוספתא (יומא ד, יד) מבואר הטעם: "שמא אירע בו דבר קלקלה כל היום כולו". וכ"כ רמב"ן (יומא פז, ב): "אף על פי שהתודה ערבית מתודה שחרית וכל היום, שמא אירע לו דבר עבירה כל היום, דיום הכיפורים עם חשיכה הוא מכפר". וכ"כ ר"ן (יומא ו, א, מדפי הרי"ף), של"ה (מס' יומא נר מצוה כג), ושועה"ר תרז, א.

בספר הוסיף הרב ביאור, שמכיוון שמצוות היום היא בתשובה, אין ראוי לעמוד לפני ה' בתפילה מבלי לקיים את מצוות היום: "שבכל עת שאדם עומד ביום הכיפורים לפני ה' בתפילה, נכון שיתוודה, שמצוות היום היא תשובה. מה שאין כן בכל השנה, שאף שנהגו להתוודות בכל יום, אין מתוודים בתפילת עמידה".

ה, ג – וידוי אחרי סעודה מפסקת ולפני כניסת היום

כתב הרמב"ם (ב, ח) שמתוודה ערב יום הכיפורים לפני סעודה מפסקת, ואח"כ מתוודה בתפילת ערבית של ליל יום הכיפורים, ואין וידוי נוסף לפני כניסת יום הכיפורים. וכ"כ תוס' ישנים (יומא פז, ב 'וחכמים'); תוס' רא"ש; וכך משמע מרש"י (יומא פז, ב, 'עם חשיכה').

אמנם הרמב"ן (יומא פז, ב) כתב שהוידוי לפני סעודה מפסקת לא יכול להחליף את עיקר מצוות הוידוי של יום הכיפורים, אלא יש מצווה נוספת להתוודות בערב יום הכיפורים כדי להיכנס ליום הכיפורים בתשובה: "מצוות וידוי של ערב יום הכיפורים שצריך להתוודות כדי שיכנס ליום בתשובה, הוא עם חשיכה, סמוך ליום עצמו, שלא יהא שהות לחטוא בין הוידוי והיום. אבל חששו חכמים שמא תיטרף דעתו בסעודה וימנע בשכרותו מן הוידוי, לפיכך החמירו עליו להתוודות קודם אכילה… וידוי של ערבית, שהוא וידוי של יוה"כ עצמו, לא קתני, דודאי מתוודה הוא ביום הכיפורים". ולכן כתב הרמב"ן למעשה שצריך להתוודות שוב לפני כניסת יום הכיפורים: "ואף על פי שהתודה קודם אכילה, חוזר ומתודה בזמנו עם חשיכה סמוך ליום עצמו, שמא אירע דבר קלקלה של עבירה בסעודה".

בבית יוסף (תרז, א) כתב: "והעולם לא נהגו כדברי הרמב"ן". אמנם השל"ה (מס' יומא נר מצוה כג) כתב: "ראוי לכל ירא שמים לעשות כן, כדברי הרמב"ן, מאחר שהביא ראיה מהתוספתא. ואע"פ שהבית יוסף סימן תרז כתב והעולם לא נהגו כדברי הרמב"ן, מכל מקום אני אומר הנוהג כדברי הרמב"ן הוא מנהג טוב וישר בעיני אלוהים. וכן אני נוהג, כשאני רואה בין השמשות ממשמש ובא והוא סמוך לחשיכה, אני מתוודה בכל יכולתי". והביאו מ"א תרז, ז; ומ"ב

תרז, א. וכ"כ מטה אפרים תריט, ח: "נכון שטרם כניסת יום הכיפורים יאמר בלחש הוידוי קצרה: אשמנו וכו', לפי שהוא התחלת הכפרה ליכנס ליום הכיפורים בתשובה, והוא עיקר מצוות תשובה מן הדין". 1

ה, ד – 'תפילה זכה' ופיוט 'לך א-לי תשוקתי'

כתב מ"ב (תרז, א, על פי חיי אדם קמד, כ), שנהגו בזמננו להחמיר כדעת הרמב"ן ולהתוודות לפני כניסת היום על ידי אמירת 'תפילת זכה'. וכ"כ אלף המגן תריט, טז.

ולגבי מנהג ספרדים שלא נהגו לומר 'תפילה זכה', כתב בתוספת יום הכיפורים (פז, ב, 'ת"ר'): "ומרן הבית יוסף סי' תרז כתב והעולם לא נהגו כהרמב"ן, אמנם פה ירושלים תוב"ב נוהגים שקודם שיתפללו ערבית אומרים כל הקהל בקשת 'לך א-לי תשוקתי' שיש בה וידוי, לצאת ידי חובת הרמב"ן". וכ"כ פרי חדש תרז, א.

והוסיף הפר"ח שצריך לקום באמירת פיוט 'לך א-לי תשוקתי', "כדי לקיים סברת הרמב"ן". וכ"כ ריש"א (הערות למס' יומא פז, ב) לגבי תפילה זכה: "ומנהג העולם כשאומרים תפילה זכה שיושבים, אכן אם רוצים לעשות כדין ולצאת ידי חובת וידוי כהרמב"ן, וכמו שכתב השל"ה, צריכים לעמוד בחלק הוידוי שבתפילה זכה". וכ"כ הנצי"ב במרומי שדה (לשונו מובאת לעיל בהערה 13).

למעשה לא נהגו לעמוד, כפי שציין הרב אלישיב, וכ"כ הרב בספר: "אולם המנהג לאומרם בישיבה, שבדיעבד גם בישיבה יוצאים ידי וידוי" (כמבואר לעיל ד, יא).

ה, ה – חיוב הוידוי לאלה שלא נמצאים בבית הכנסת

כתב ספר החינוך שסד, על מצוות הוידוי: "ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות". ולכן גם נשים או חולים שלא מגיעים לבית הכנסת ביום הכיפורים חייבים במצוות הוידוי.

ובכה"ח תרז, ד, הביאו, והביא בשם היפה ללב שלא שמע שנשים נוהגות להתוודות, והעיר כה"ח שנכון יותר שיתוודו.


  1. . כתב הנצי"ב במרומי שדה יומא פז, ב, שעיקר המצווה מהתורה להתוודות סמוך לכניסת היום, לא לפני כן ולא ביום הכיפורים עצמו, וחכמים תקנו להתוודות בכל תפילות יום הכיפורים. "והטעם בזה, דעיקר מצוות וידוי למדנו מדכתיב בחטאת (ויקרא ה, ה): וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ, והוא הדין בכל דבר שמכפר. ומשום הכי תניא בשבת (לב, א) דמצווה להתוודות קודם מיתה, והכי תניא בספרי פר' נשא. ומעתה כמו שוידוי על הקרבן הוא בשעת סמיכה ומעומד, כדתניא לעיל דף לו, א, והוא סמוך לשחיטה וזריקה שהוא עיקר הכפרה. וכך הוא הוידוי של ערב יום הכיפורים, דוקא סמוך לעצם היום שמכפר ומעומד, כאיתא בסמוך". יעויין עוד שם שתלה את מחלוקת הראשונים אם צריך להתוודות סמוך לכניסת היום, במחלוקת בבלי וירושלמי.
פורסם בקטגוריה פרק ז - הלכות יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן