יא – תפילה ערבית וליל יוה"כ

פורסם בקטגוריה פרק ז - הלכות יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/15-07-11/

לימוד תורה ביום הכיפורים

יא, א – הכהן הגדול היה נעור כל ליל יום הכיפורים

בליל יום הכיפורים הכהן הגדול היה נשאר ער כל הלילה, כמבואר במשנה יומא (א, ו-ז): "אם היה חכם – דורש, ואם לאו – תלמידי חכמים דורשין לפניו. ואם רגיל לקרות – קורא, ואם לאו – קורין לפניו. ובמה קורין לפניו? באיוב ובעזרא ובדברי הימים, זכריה בן קבוטל אומר: פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל. ביקש להתנמנם – פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה, ואומרים לו: אישי כהן גדול, עמוד והפג אחת על הרצפה! ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה".

בגמ' יומא יט, ב, מבואר שמלבד הכהן הגדול, היו עוד אנשים שנהגו להישאר ערים כל הלילה: "מיקירי ירושלים לא היו ישנין כל הלילה, כדי שישמע כהן גדול קול הברה, ולא תהא שינה חוטפתו". ובתוספתא יומא (א, ט) מבואר שהיו עוסקים בתורה כל הלילה: "לא היו ישנין כל הלילה, אלא שוקדין כנגד כהן גדול כדי לעסקו בתורה".

יא, ב – המנהג להיות נעורים כל הלילה בגבולין

ביומא יט, ב, מבואר שהיו שנהגו להיות נעורים כל ליל יום הכיפורים גם בגבולין: "תניא, אבא שאול אמר: אף בגבולין היו עושין כן, זכר למקדש, אלא שהיו חוטאין (משחקין אנשים ונשים יחד ובאין לעבירה, רש"י). אמר אביי ואיתימא רב נחמן בר יצחק: תרגומא – נהרדעא. דאמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: אמריתו, אמאי לא אתי משיח? והא האידנא יומא דכיפורי הוא, ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא".

למרות שבזמן הגמ' המנהג להיות נעורים כל ליל יום הכיפורים הביא לקלקול, בזמן הראשונים היו שנהגו ללמוד ולהתפלל כל ליל יום הכיפורים, כפי שכתב המאירי (חיבור התשובה ב, יב, עמ' 520): "ומקצת זקנים נוהגים להתעכב בבית הכנסת כל הלילה, ולעשות בדברי שבח והודאה לשם ית', ויש שאין נוהגים כן. ובמסכת יומא אמרו ז"ל: מיקירי ירושלים לא היו ישנים כלל כל הלילה, כדי שישמע כהן גדול קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו. ותניא: בגבולין עושין כן, אלא שחוטאין, ואמר אביי ואיתימא רב נחמן: תרגומא – אנהרדעא. (ע"כ הגמ'). אבל במקומות שאין רגילין לחטוא, אם רצו לעסוק כל הלילה בדברי תורה – שפיר דמי. ובקצת מקומות נוהגים להעיר את עצמן בקריאת ספר תהלים וקורין אותו לאור הנרות, ואע"פ שיש לחוש להטייה, בציבור אין חוששין, כמו שביארנו".

וכ"כ טור תריט, ו: "עוד נהגו ללון בבית הכנסת ואומרים שירות ותשבחות כל הלילה. ונראה לי שלקחו מהא דתנן: מיקירי ירושלים לא היו ישנים כל הלילה, ומנהג אבותינו תורה היא". וכ"כ שו"ע תריט, ו: "נוהגים ללון בבית הכנסת ולומר שירות ותשבחות כל הלילה".

וכ"כ כה"ח תריט, נג, שכך מנהג האר"י: "וכן היה מנהג האר"י ז"ל להיות ניעור כל ליל יום הכיפורים ועוסק בתורה".

יא, ג – המנהג כיום

רק יחידים נהגו להיות נעורים כל ליל יום הכיפורים ולעסוק בתורה או בשירות ותשבחות. וכתב הרמ"א תריט, ו: "ומי שאינו רוצה לומר תשבחות ושירות בלילה, לא יישן שם (בבית הכנסת)". ועוד כתב: "והחזנים המתפללים כל היום, לא יעורו כל הלילה, כי מאבדין קולם כשאינם ישנים".

כתב הלבוש תריט, ד, שכיון שנוהגים לעמוד כל היום בתפילה, לא טוב להיות נעורים בלילה: "נוהגין קצת ללון בבית הכנסת לומר שירות ותשבחות כל הלילה, שכך היו עושין בזמן שבית המקדש היה קיים: מיקירי ירושלים לא היו ישנים כל אותו הלילה (יומא יט, ב). ונראה לי שבזמן הזה שאנו נוהגין להתפלל ולומר סליחות ותחנונים כל היום, יותר הגון וטוב הוא שאחר שאמר סליחות ותחנונים בלילה, ילך לישן לביתו על מיטתו, כדי שישן שינת קבע ויוכל להתפלל ולהתחנן למחר ביום בכוונה שלימה. שאם לא יישן כל הלילה, הרי הוא מבטל כל תפילות יום הכיפורים, שאי אפשר לו להתפלל ביום בכוונה יפה שעל כרחו הוא מתנמנם, שכבר תש כוחנו בזמן הזה לעמוד כל הלילה וכל היום בלי שינה, דדוקא בזמן שהיה בית המקדש קיים היו עושין כן, שלא נוהגין היו להתפלל כל היום כמו שאנו עושין, גם לא היו מתעכבים כל היום בבית המקדש או בבתי כנסיות כמונו והיו מתנמנמין בבתיהם ביום, ועוד הם היו עושין כן כדי לעורר את הכהן גדול שלא יארע לו קרי בשינה ותתבטל העבודה, מה שאין כן שייך בזמן הזה". והביאוהו אחרונים רבים, ומהם: מ"א יא; שועה"ר יח; מ"ב יד.

יא, ד – מה ראוי ללמוד ביום הכיפורים

כתב של"ה (מס' יומא נר מצוה לד): "משום וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ (הושע יד, ג), מצוה רבה שילמוד ביום כיפורים משניות מסכת יומא עם פירושיהן, ששם מוזכר סדר עבודת יום כיפורים. גם נכון ללמוד בתלמוד בסוף יומא, המאמרים המדברים ממעלת התשובה. ודע, כי כל מאמר ומאמר מדברי רבותינו ז"ל, כולל הרבה עניינים מתשובה וממוסרים, אשר לו הוצרכו המחברים לכתוב על כמה דפין, על כן צריך לתת לב במאמרי רבותינו ז"ל להבינם, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים". וכ"כ מ"ב תריט, טז.

יא, ה – מנהג האדר"ת בליל יום הכיפורים

ראוי להביא כאן את מנהגו המיוחד של האדר"ת בליל יום הכיפורים, כפי שהעיד על עצמו בספרו נפש דוד (הוצאת מכון התורה והארץ עמ' רז): "כל ליל ויום צום הקדוש הייתי בקלויז, ולא הלכתי לביתי מאחר סעודה המפסקת עד אחר תפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים. אחר אמירת שיר הייחוד ושיר הכבוד, הגדתי תהלים עם הציבור, ושוב למדתי הלכות עבודת יום הכיפורים בהרמב"ם ז"ל, וגם גמרא יומא והרא"ש ז"ל, ופרקי משניות יומא, וישנתי במקומי על הארץ. על פי רוב לא ישנתי כי אם שתי שעות או פחות או יותר מעט. הנהגתי עצמי מעודי לומר כל התרי"ג מצוות לכל הדעות ביום הכיפורים, ובשימת לב לכל מצווה, לפשפש במעשי לשוב מעבירות שבידי וביטול העשין ח"ו, והתפללתי שתהא חשובה אמירתי כקיומם בפועל, ושאזכה לקיימם במחשבה, דיבור ומעשה, כדת של תורה".

פורסם בקטגוריה פרק ז - הלכות יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן