א – כבוד היום

פורסם בקטגוריה פרק ז - הלכות יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/15-07-01/

א, א – מקראי קודש וכסות נקיה ביום הכיפורים

שבת קיט, א: "אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא: מאי דכתיב (ישעיהו נח, יג): ולִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד? אמר ליה: זה יום הכפורים, שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה".

הסביר רש"י שמכיוון שהמילים וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג נדרשות על שבת, "מכלל דלִקְדוֹשׁ ה' לאו אשבת קאי". ביאר מהרש"א: "ורצה לומר, דוְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג משמע בעונג אכילה, ולִקְדוֹשׁ ה' משמע דכולו לה' בלא אכילה. וכהאי גוונא אמרינן פ' אלו דברים: הכל מודים בשבת דבעינן לָכֶם דכתיב: וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, ובעצרת פליגי דכתיב לה' וכתיב לכם, ואם כן על כרחך ולִקְדוֹשׁ ה' דמשמע כולו לה' לא איירי בשבת, ולא מתוקמא אלא ביום הכיפורים שהוא נמי מקרי שבת".

כתב הרי"ף (יומא ב, ב מדפי הרי"ף): "ומיבעי ליה לאיניש ליקוריה ליומא דכיפורי בכסות נקיה (שבת קיט, א), דא"ל ריש גלותא לרב המנונא: מאי דכתיב (ישעיהו נח, יג): ולִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד? א"ל: זה יום הכיפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה". וכ"כ רא"ש (יומא ח, ט); ארחות חיים (הל' יום הכיפורים כז); מנהיג (הל' צום כיפור כז); מאורות (יומא עח, ב). וכ"כ בספר מצוות זמניות (הל' יוה"כ שער שני): "וצריך להגדיל יום הכיפורים ולכבדו בלבוש בגדים נאים החמודות לכבוד ולתפארת, וזהו שאמרו (שבת קיט, א): מאי ולִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד? – זה יוה"כ שאין בו אכילה ושתייה, אמרה תורה כבדהו בכסות נקייה".

הוסיף המאירי (שבת קיט, א) שביום הכיפורים צריך ללבוש את הבגדים המכובדים ביותר מכל הימים הטובים: "ימים טובים אף הם ראוי לכבדם ולענגם במאכלים ולהדרם במלבושים, ויום הכיפורים עולה על כולם במצוות הידור מלבושים נכבדים ובגדים מצויינים. דרך הערה אמרו: ולִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד – זה יום הכיפורים ,שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה". 1

א, ב – הצעת השולחן ביום הכיפורים

כתב המרדכי (יומא תשכה): "עורכים השולחן כמו בשבת, משום דאיקרי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן (ויקרא טז, לא)". וכ"כ רמ"א תרי, ד. ובבית יוסף תרי, ב, תמה: "ואיני יודע מה מקום לעריכת השולחן ביום הכיפורים".

בנזירות שמשון ביאר הטעם: "ונראה לי כדי שיזכור תמיד שהוא יום כיפור ולא יחלל בשום דבר, כמו שכתב בסי' שא סעיף טז בהגה, שלא יצא בשבת כדרך שהוא יוצא בחול. ומהאי טעמא מציעים השולחן בשבת ויום טוב כל היום, כמו שכתב רמ"א ריש סימן רסב, וכן נראה". וכ"כ אורחות חיים (סאפינקא תרי, ז); אלף המגן (תרי, יא); ושדי חמד (אס"ד מע' יום הכיפורים א, יז).

במאמר מרדכי תרי, ג, הוסיף שנהגו להניח ספרים על השולחן: "והנה המנהג פשוט בינינו אחר סעודת ערב יום הכיפורים לערוך השולחן במפה יפה, ועורכין עליו ספרים הרבה במקום הפת, ומכסין אותם במפה אחרת כמו שמכסין הפת בשבתות וימים טובים, ומניחים אותו כך עד מוצאי יום הכיפורים. ונראה לי שהוא מנהג נכון עד מאד אין לשנותו כלל, לפי שיש כאן רמז הרומז שזה יום אדיר ונורא מכובד מאד, ואין לנו לכבדו באכילה ושתיה כי אם לשוב אל ה' לעסוק בדברי תורה ותפילה ודברי ריצוי ותחנונים לרצות את בוראינו יתברך ויתעלה". וכ"כ שדי חמד (אס"ד מע' יום הכיפורים א, יז). הוסיף רבי יוסף חיים (מקבציאל א, וילך מא): "ומניחין על השולחן חמישה חומשי תורה, להורות: יום זה המזון הוא מן חמישה קולות".

בערוך השולחן תרי, ב, הוסיף שיש גם להציע את המיטות ולנקות את הבית.

א, ג – בגדים לבנים

כתב בדרכי משה תרי, ג: "ובמרדכי דיומא (סי' תשכג): ומכבדין בכסות נקיה, כדי שיהיו נקיים כמלאכי השרת עכ"ל. ונראה דמטעם זה נהגו ללבוש בגדי פשתן לבן נקיים, כמו שנאמר (דניאל י, ה): אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים". וכ"כ ברמ"א שם.

וכך דייק מהרש"א (שבת קיט, א) שלגבי בגדי שבת אמרו חז"ל שלא יהא בגדי שבת כמו בגדי חול, ואילו ביום הכיפורים הוסיפו שצריך כסות נקיה: "ונראה משינוי לישנא דלעיל גבי שבת קאמר שלא יהא מלבושך של שבת כו', והכא גבי יוה"כ קאמר בכסות נקייה, דהיינו דבר נוסף על השבת, שיהא שינוי המלבוש ביוה"כ בנקיות, ועל זה סמכו ביום הכיפורים בבגדים לבנים נקיים, וכדאיתא במדרשות דוגמת מלאכי השרת".

עוד מבואר במדרש (ילקוט שמעוני ואתחנן תתכ"ה), שהבגדים הלבנים רומזים לכפרת עוונותיהם של ישראל: "אמר דוד (תהלים קמז, כ): לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וגו', בנוהג שבעולם, אם נכנס לדין אינו יודע אם נוצח הוא אם אינו נוצח, וישראל יודעים דעת בוראם, בראש השנה באין ותוקעין בשופרות, ביום הכיפורים הן הולכין יחפים ולובשים לבנים שהוא מלבין כל עוונותיהם, אמר משה (דברים לג, כט): אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ שהוא יודע דעת של א-לוה".

כיוצא בזה כתב ריטב"א (ב"ב קכא, א, 'בכלי') שבנות ירושלים נהגו לצאת ביום הכיפורים בכלי לבן שאולים (משנה תענית כו, ב), "ללמד כי יצר הרע מסולק מהם ושהם נקיים מחטא, כמה דכתיב (קהלת ט, ח): בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים, ובמדרש אמרו שראוי ללבוש לבנים ביום הכיפורים על שם כך". 1

א, ד – התעטפות בטלית במשך כל יום הכיפורים

במשנה ברורה יח, ו, ביאר שהמנהג להתעטף בטלית במשך כל יום הכיפורים הוא כדי להידמות למלאכים שמעוטפים לבנים.

אמנם לפי חלק מהמנהגים הטליתות אינן לבנות לגמרי, ולכן הביא הרב בספר (הלכה יא) טעם אחר: "נוהגים שכל מי שרגיל להתעטף בטלית בתפילות שחרית, מתעטף גם בתפילות ליל יום הכיפורים, ומכוונים לזכור על ידי הציצית את כל המצוות, ועל ידי כך תינצל נפשנו, רוחנו ונשמתנו מן החיצוניים, ויפרוש ה' עלינו את סוכת שלומו".

א, ה – תכשיטי ובגדי זהב ביום הכיפורים

כתב רבי עקיבא איגר (בהגהותיו על רמ"א תרי, ב) בשם הפמ"ג (בספרו תיבת גומא פר' אחרי מות): "יש מקומות דנוהגים שלא ללבוש בזהב, מטעם קטיגור. ובנשים לא שייך דהא לא נתנו זהב לעגל, וכן לויים". אמנם בתיבת גומא שם כתב למעשה שגם נשים נוהגות לא ללבוש זהב ביום הכיפורים, "דלא לייתו לאינצויי (שלא יבואו להתקוטט), ואשה מזונותיה ביד בעלה, שייך קטרוג". וכ"כ באלף למטה תרי, ז, שגם הנשים אין לובשות בגדים המחופים זהב, ואף "שהנשים לא היו בחטא זה, מכל מקום אין לחלק בעניין זה, שכל הקהל הם בלולים ונחשבים כאחד".

ובמקור חיים לחוו"י תרי, ג, פקפק במנהג: "מנהגים קנ"ט: שאין ללבוש תכשיטי זהב ביום הכיפורים. ויש לפקפק בו, והמתפללים בציבור יזהרו, וכך ראיתי מש"ץ".

ויש להקשות על המנהג ממה שלמדנו בר"ה כו, א, שהכלל "אין קטיגור נעשה סניגור" שייך רק בתוך קודש הקדשים (וגם השופר אין לצפות בזהב, "כיון דלזכרון הוא – כבפנים דמי"), ולכן הכהן הגדול אינו לובש בגדי זהב ביום הכיפורים בקודש הקדשים. וכ"כ הריטב"א שם: "וטלית מצוייצת שהיא מוזהבת מותר ללבוש ביום הכיפורים, דהא ודאי כלחוץ דמי".

וכ"כ בשו"ת בצל החכמה ו, ג, שמותר לענוד תכשיטי זהב ביום הכיפורים, ו"מוכח דכל שאינו דומיא דמכפר, אין קפידא לעשותו של זהב, אדרבה מבואר במתניתין (יומא לז, א): של אשכרוע היו, ועשאן בן גמלא של זהב, והיו מזכירין אותו לשבח. מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יוה"כ של זהב, ע"כ. הרי דכל שאין בו צד מכפר יש מעלה בשל זהב לכבוד היום. מעתה משקפיים ושעון וכל כהאי גוונא שאין בהם שום צד ורמז מכפר, אין קפידא שלא ללובשם כשהם של זהב". וכ"כ שו"ת רבבות אפרים ו, שכג; ופס"ת תרי, ה.

א, ו – הרחת בשמים ביום הכיפורים

רוב הפוסקים כתבו שאין להריח בשמים בתשעה באב מפני שיש בזה תענוג וצריך למעט בתענוג ביום שנחרב בית המקדש (שעה"צ תקנו, א; כה"ח ד; וכך משמע משו"ע תקנט, ז; וכ"כ הרב בפניני הלכה זמנים י, ז).

יש אומרים שהוא הדין שאין להריח בשמים ביום הכיפורים, וכ"כ כנסת הגדולה (מו, הגה"ט): "נראה לי דלהריח ריח טוב ביום שציותה התורה לענות אדם נפשו אינו מן הדין, שהנשמה נהנה מן הריח". וכ"כ הרב משאש (ילקוט שמ"ש קעא) ועוד כמה פוסקים (עיין חזו"ע עמ' רפג).

אמנם רוב הפוסקים התירו להריח בשמים ביום הכיפורים, והוסיפו שכך נכון לעשות כדי להשלים מניין מאה ברכות, וכ"כ מ"א תריב, ד; א"ר ב; גינת ורדים גן המלך קמה; שועה"ר ז; חיי אדם קמה, לג; ברכ"י תריב, ב; פמ"ג א"א ד; יוסף אומץ תתרב; בגדי ישע מו, ח; מטה אפרים תריב, ו; מ"ב מו, יד; תריב, יח. ועוד רבים (עיין חזו"ע עמ' רפד-רפה). 1

וכ"כ הרב בספר, והוסיף טעם חדש: "ביום הכיפורים נוהגים להריח בשמים ולברך עליהם, משום שהוא יום טוב, וכל מה שמכבד את היום ואינו אסור משום התענית, מצווה לעשותו". כלומר, לא רק בשביל מאה ברכות טוב להריח בשמים, אלא יש בזה משום כבוד יום הכיפורים. וכ"כ גינת ורדים (גן המלך קמה): "כפי זה, ביום הכיפורים מצוה לכבדו בכל מיני דתענוג, כיון שאין בזה מטעם עינוי".

לעניין אם מותר להריח פירות ביום הכיפורים ולברך 'הנותן ריח טוב בפירות', עיין חזו"ע עמ' רפה-רפו. עוד יעויין בדברי רבי יוסף חיים (מקבציאל א, וילך נח) שהתיר להריח טבק "כדי שתתיישב דעתו בתפילה ולימוד", אבל אסר להריח בשמים.

א, ז – השלמת מאה ברכות ביום הכיפורים

פוסקים רבים כתבו שטוב להריח בשמים ביום הכיפורים כדי להשלים מאה ברכות (עיין לעיל א, ו).

ואילו השל"ה (מס' יומא נר מצוה לא) כתב, שקדושת יום הכיפורים עצמו כוללת בתוכה קדושת מצוות מאה ברכות: "ומה שטרח למצוא מאה ברכות, נראה לע"ד דאין בזה כלום בדלא אפשר. דאי לא תימא הכי, מה תאמר ביום כיפורים שחל להיות בשבת, היאך יקויימו שלש סעודות שהם דאורייתא, אלא לא אפשר שאני. וקדושת היום בעצמו, מספיק ועומד נגד כל הקדושות של מצוות אלו".

וסיים השל"ה שבכל זאת מה שאפשר לעשות יעשה, ולכן "יכוין בברכותיו במאד, ויכוין בברכות של השליח צבור מכל התפילות, ויכוין בברכות הקוראים בתורה, וכן בברכות ההפטרות, וכן בברכות המצוות של יחידים, כשמתעטפין בטליתות ומברכין בקול רם וכיוצא, אז יעלו לו מאה ברכות והרבה מהם". (ע"ע מטה אפרים תרכב, ג).


  1. . בשו"ת תורה לשמה קנב, מובא המנהג שאבלים לובשים בגדי חול שחורים כל י"ב חודש, כולל שבתות וימים טובים, "ואין מחליפים בשבת רק טלית, כתונת ומכנסיים". ונשאל רבי יוסף חיים על אבל שרוצה להמשיך ללבוש בגדי חול שחורים ביום הכיפורים (למרות שיום הכיפורים מפסיק את האבלות). והשיב: "מנהג זה הוא אסור בודאי וראוי לבטלו. אך ודאי כי דבר זה ביום כיפור קשה יותר משבת כמה וכמה, כי אף על גב דהשבת קדושתו חמורה מן הכיפור, עם כל זה לענין זה של בגדים ביום הכיפורים חמיר טפי, והוא איסור גמור מדברי קבלה דהכי דרשי רז"ל בפסוק ולִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד – זה יוה"כ שאין בו לא אכילה ולא שתיה, כבדהו בכסות נקיה, ע"כ". ע"ע בא"ח ש"ש לך לך יח; שו"ת רב פעלים או"ח ד, לג.
  2. . כתב מ"א תרי, ה, שאין הנשים לובשות בגדים לבנים כי אינן יכולות להיות כמלאכים. אבל במטה אפרים ט, כתב שגם נשים נוהגות ללבוש בגדים לבנים, מכיוון שעיקר הטעם משום כבוד יום הכיפורים. וכן מוכח מריטב"א בהסבר המשנה בתענית המובא למעלה, שגם נשים נהגו ללבוש בגדים לבנים ביום הכיפורים.
  3. . אחרונים רבים רצו להוכיח שמותר להריח בשמים ביום הכיפורים ממה שכתב שו"ע יו"ד רסה, ד, שבברית המילה ביום הכיפורים ובתשעה באב אין מברכים על הכוס מאחר והיולדת אינה יכולה לשתות, "ובתשעה באב, אסא נמי לא מייתינן". משמע שביום הכיפורים מביאים בשמים ומריחים אותם בברית המילה, וכ"כ פוסקים רבים. אמנם בשיירי כנסת הגדולה (מו, הגה"ט ה) דחה ראייה זו: "ולא קושיא היא, דשאני התם שהוא לדבר מצוה, שנהגו להריח בבשמים בברכת המילה, אבל בלתי סיבה, ופעמים רבות כדי להשלים מאה ברכות, שיכולין אנו להשלימן בלתי ריח, אינו מן הדין".
פורסם בקטגוריה פרק ז - הלכות יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן