כפי שלמדנו (לעיל ד), מעוברות ומיניקות חייבות להתענות בתשעה באב. אבל בצום-נדחה דינן דומה יותר לצומות הקלים. אמנם מפני חומרת חשיבות הצום, לכתחילה כשאין קושי, מוטב שגם מעוברות ומניקות יצומו, אבל בכל קושי שהוא, נפטרות, למרות שאינן חולות. בפועל יוצא שכתשעים אחוז מהמעוברות והמיניקות אפילו הנקה חלקית אינן צריכות לצום (עי' באו"ה תקנט, ט, 'ואינו'; יחו"ד ג, מ).
בעלי ברית – חייבים לצום בתשעה באב. אבל אם תשעה באב חל בשבת ועקב כך הצום נדחה ליום ראשון, דינו קל יותר, ולדעת רוב הפוסקים מותר לבעלי השמחה להתפלל מנחה אחר חצות היום ומיד אח"כ לקיים את הברית ולאכול ולשתות. ויש מחמירים. למעשה, גם בצום שנדחה נוהגים כמו בכל הצומות, לערוך את הברית לקראת סוף הצום, ולקיים את הסעודה אחר צאת הכוכבים.[27]
כאשר תשעה באב חל בשבת והצום נדחה ליום ראשון שהוא י' באב, מנהגי האבלות אינם נמשכים במוצאי הצום, ומיד לאחר צאת הכוכבים מותר להסתפר, לכבס ולרחוץ בחמים. אמנם לדעת רבים יש להימנע בערב מאכילת בשר ושתיית יין, שהואיל והיו באותו היום בצום אין ראוי שמיד אחריו ישמחו בבשר ויין (רמ"א תקנח, א, מ"ב ד-ה; הרב אליהו הל' חגים כט, ט). ויש מקילים לאכול בשר ולשתות יין מיד אחר צאת הצום (ר"ח ויטאל, פר"ח).
[27]. בשו"ע תקנט, ט, היקל בצום שנדחה לבעלי הברית לאכול ולשתות אחר מנחה, וכן דעת רוב הפוסקים, וכ"כ במ"ב תקנט, לה. אמנם יש שנהגו להחמיר, וכ"כ מ"א תקנט, יא. וכן נהגו למעשה בקהילות רבות. וכ"כ בכנה"ג שנהגו להחמיר בטורקיה, וכ"כ בשולחן גבוה שנהגו להחמיר בסלוניקי, וכן נהגו להחמיר בתימן, כמובא בשו"ת פעולת צדיק ג, קמז. וכ"כ ערוה"ש תקנט, ט, שלא ראינו ולא שמענו מי שעשה סעודה בתשעה באב שנדחה, ואפילו לא בשאר הצומות הקלים.
