יג – ישיבה ושכיבה על הארץ

מצד הדין אין חובה לישון ולשכב על הארץ בתשעה באב, מפני שמה שאמרו חכמים (תענית ל, א): “כל מצוות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב”, חל רק על איסורי האבלות, כמו רחיצה, סיכה, נעילת סנדל, תשמיש המיטה, אמירת שלום ותלמוד תורה. אבל מצוות שהאבל חייב בהן, כמו כפיית המיטה והישיבה על הארץ, מצד הדין אינן חלות בתשעה באב (טור או”ח תקנה). ואע”פ כן נהגו לבטא אבלות בתשעה באב גם בשכיבה ובישיבה, אלא שכיוון שיסוד הדין ממנהג, דיניו קלים יותר:

שכיבה: יש נוהגים לישון על הארץ, ויש שנוהגים לישון בלא כר, ויש שמניחים אבן תחת מראשותיהם (שו”ע תקנה, ב). ומי שקשה לו לישון באופן זה, רשאי לישון כדרכו (מ”ב תקנה, ו). ורבים מקיימים את מנהג האבלות על ידי הורדת המזרן לארץ, ואזי אין צורך להסיר את הכר. והמהדרים מניחים אבן תחת המזרן. בדרך זאת מקיימים את מנהג האבלות ואין כל כך קושי להירדם.

ישיבה: נוהגים לשבת על הארץ כמנהג אבלים. אולם כיוון שאין בזה חיוב מהדין, אין מחמירים בזה עד סוף תשעה באב (ב”ח תקנט, א). יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד נוהגים להחמיר בזה עד חצות היום, ויש מיוצאי ספרד שמחמירים בזה עד תפילת מנחה (שו”ע ורמ”א תקנט, ג). הישנים אחר הצהרים אינם צריכים להוריד את המזרן לארץ.[16]

יש נוהגים על פי הקבלה שלא לשבת על הקרקע בלא חציצה של בד או עץ (ברכ”י תקנה, ח), אבל על גבי מרצפות לדעת רבים, גם לפי הקבלה, אין צריך להקפיד בזה. ויש מקפידים להניח חציצה גם על גבי מרצפות.

כיוון שאין חיוב מהדין לשבת על הארץ, מותר לשבת על כר, ועדיף שלא יהיה גבוה יותר מטפח מהקרקע. כשקשה לשבת נמוך כל כך, אפשר להקל לשבת על כסא נמוך שאינו מגיע לגובה של שלושה טפחים. וכשגם זה קשה, אפשר להקל לשבת על כסא שגובהו מעט יותר משלושה טפחים.[17]

ישיבה על מדרגות נחשבת כישיבה על הקרקע, כיוון שדורכים עליהן (מקו”ח לחו”י).

מעוברות, זקנים, חולים והסובלים מכאבי גב, שקשה להם לשבת על כסא נמוך, רשאים לשבת על כסאות רגילים (ערוה”ש יו”ד שפז, ג).


[16]. בשו”ע תקנט, ג, ועוד פוסקים כתבו שהמנהג לשבת עד מנחה. ולרמ”א, מ”א ומ”ב יב, עד חצות, וכ”כ הרב אליהו בהערות לקצוש”ע קכד, טז. וכן עולה מספרי מנהגים מצפון אפריקה. ויוצאי ספרד שנהגו להחמיר עד מנחה ומתקשים בכך, רשאים לסמוך על המיקלים לשבת על כסא אחר חצות, או לפחות מחצי שעה אחר חצות שהוא זמן מנחה. ויש אומרים, שמיד אחר סיום אמירת הקינות, אף לפני חצות, אפשר לשבת על הכסא, וכ”כ בספר הברית וכך משמע ממס’ סופרים יח, ז, והביאם בהלח”ב ז, 95, והמתקשים לשבת על הארץ רשאים לסמוך על כך.

[17]. המהרי”ל ישב ממש על הקרקע. וכיוון שאין בזה חיוב, המ”א תקנט, ב, היקל בישיבה על גבי כר. וכתב הבא”ח דברים כ’, שלא יהיה גבוה מטפח. ורבים מקילים עד ג’ טפחים, שהוא לבוד לקרקע. והחזו”א הקל ביותר מג’ טפחים. ובמ”ב יא, ובשעה”צ ט, היקל בשעת הצורך לשבת על גבי ספסל נמוך (ומסתבר שהיה גבוה מג’ טפחים). לעניין מנהג המקובלים, עי’ בכה”ח תקנב, לט, שאין חובה להניח חציצה על מרצפות, ומ”מ היכא שאפשר טוב להחמיר.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן