וכבר למדנו שחולים פטורים מצום תשעה באב (גדר חולה נתבאר לעיל ז, ז), ואין צורך שיאכלו פחות מכשיעור, מפני שרק בצום יום הכיפורים שהוא מן התורה, גם חולים מסוכנים שפטורים ממנו, עדיף כשאפשר, שיאכלו פחות מכשיעור. אבל מצום תשעה באב חולים פטורים לגמרי, ולכן אין צורך שיאכלו פחות מכשיעור, וגם אין צורך שיתענו כמה שעות. אמנם כמה אחרונים כתבו, שאם אפשר, נכון שהחולים יחמירו ולא יאכלו וישתו בליל תשעה באב, כדי שישתתפו בצער הציבור, אבל בבוקר החולים רשאים לאכול ולשתות כפי צורכם בלא הגבלה.[2]
יולדת עד שלושים יום מלידתה נחשבת חולה, מפני שעוד לא התחזקה מספיק מהלידה, ולכן פטורה מן הצום (שו"ע תקנא, ו). וכבר משעה שאחזו בה צירי לידה או משעה שצריך להבהילה לבית חולים, היולדת פטורה מהצום.[3]
מי שהפילה את עוברה, אם היא מרגישה חולשה במשך שלושים הימים שאחר הפלתה, דינה כיולדת ופטורה מצום תשעה באב.
הפטורים מהצום, יזהרו לאכול ולשתות דברים פשוטים לצורך בריאותם ולא דברי מותרות ופינוקים כדי לענג עצמם. ונחלקו הפוסקים אם אומרים 'נחם' בברכת המזון.[4]
לעיתים ישנם מצבים של ספק חולי, ונראה שאם הספק נובע מחולשה, שיש סבירות שתגיע במשך הצום לחולי, כגון מעוברת חלשה, נכון להורות להתחיל בבוקר לשתות ולאכול לשיעורים כדברי הבאו"ה. וכאשר הספק קשור לפחד, יש מקום להורות להתחיל לצום, ואם הצום יכביד כחולי – לאכול ולשתות.
הפטורים מהצום חייבים בשאר העינויים שאינם נצרכים לבריאותם (חת"ס או"ח קנז).
[3]. אמנם כתב הרמ"א תקנד, ו, שיולדת אחר שבעה ימים, כל זמן שאין לה צער גדול תתענה. וכתב במ"ב תקנד, יד, בשם מ"א שרק בט' באב נדחה תקל. אולם כתב ערוה"ש תקנד, ז, שכיום חלילה ליולדת להתענות בתוך שלושים יום מלידתה. וכן מורים עוד פוסקים אשכנזים. והמקילה בזה לא הפסידה.
[4]. לדעת רבים מפוסקי אשכנז, יאמרו 'נחם' לפני סיום ברכת 'ובנה ירושלים' (רמ"א תקנז, א). ויש שפקפקו בזה, שלא תקנו לאומרו (הגר"א, הביאו במ"ב תקנז, ה). ויש אומרים, שטוב לאומרו לאחר סיום הברכות יחד עם אמירת הרחמן (כה"ח תקנז, יא).