יש נוהגים לומר בכל יום כמה פרקי תהילים, וכך מסיימים בכל חודש את ספר תהילים. ובתשעה באב עדיף שלא לאומרם, והרוצה לסמוך על המקילים לאומרם אחר חצות – רשאי (עי’ מ”ב תקנד, ז; כה”ח כ).[23]
אחת מברכות השחר היא ברכת ‘שעשה לי כל צרכי’, ויש בה הודאה על נעילת הנעליים. ואף שאסור לנעול נעליים בתשעה באב ויום הכיפורים, נהגו יוצאי אשכנז ומקצת מיוצאי ספרד לאומרה, מפני שהיא הודאה כללית על מנהגו של עולם, ולא על נעילת הנעליים של אותו היום. ועוד, שגם בימי הצום מותר לנעול נעלי בית שמרגישים בהם את קושי הדרך. ועוד, שבמוצאי הצום נועלים נעליים, ויש אומרים שההודאה שבברכות השחר חלה גם על הלילה. אולם לדעת האר”י, אין לברך ברכה זו בימים אלו, וכך נוהגים רוב יוצאי ספרד.[24]
בליל תשעה באב מותר לומר את כל סדר קריאת שמע שעל המיטה, כי הפסוקים שבו נאמרים כדרך תפילה ולא כדרך לימוד.
[23]. הט”ז התיר לומר שנים מקרא ואחד תרגום של אותו יום, ויש שנהגו לפיו, וכן מנהג חסידי חב”ד לעניין חת”ת. אבל רוב ככל האחרונים לא קיבלו את דעתם, כמבואר בשעה”צ תקנד, יא. וכן אין לקרוא בסדר חוק לישראל ומעמדות, כמבואר בברכ”י תקנד, ה, ומ”ב ז. מי שיש לו חולה, מותר לומר עליו תהילים גם לפני חצות, כי זו תפילה ולא לימוד.
[24]. לדעת רא”ש, ר”ן וטור או”ח תריג, מברכים ‘שעשה לי כל צרכי’ ביוה”כ, וכ”כ במ”ב תקנד, לא. ולפי הרמב”ם הסובר שאין מברכים על דבר שלא נהנים ממנו, אין לברך, כמובא בב”י שם. וכן נהג הגר”א. אבל במוצאי הצום בעת שנעל מנעלים בירך (מעשה רב ט). ומנהג האר”י, שככלל מברכים גם על דברים שלא נהנים מהם (פנה”ל תפילה ט, ג), אבל בצומות אין מברכים, וכן נוהגים ההולכים אחריו, כמובא בכה”ח מו, יז. וברב פעלים ב, ח, כתב שגם במוצאי הצום לא יברכו. ועי’ בתורת המועדים י, יד, ושם כתב את ההוראה המקובלת אצל הספרדים שלא לברך בצומות, אבל הוסיף שהמברכים יש להם על מה שיסמוכו, ושאביו הגרע”י נוהג לברך.