יז – הסרת הפרוכת, טלית ותפילין

לפני תפילת ערבית מסירים את הפרוכת מלפני הארון, וכדרך שנאמר (איכה ב, יז): “עָשָׂה ה’ אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ”, ופרשו חז”ל שכביכול קרע ה’ את גלימתו. ובזה אנו מבטאים את שפלותנו מאז שנחרב בית המקדש (רמ”א תקנט, ב). ולפני תפילת מנחה מחזירים את הפרוכת למקומה (כה”ח יט).

רבים נוהגים שלא להתעטף בטלית גדול ולא להתעטר בתפילין בתפילת שחרית; וכדרך שהקב”ה כביכול “בִּצַּע אֶמְרָתוֹ” – קרע גלימתו, כך אנו איננו מתעטפים בטלית; וכדרך שנאמר (איכה ב, א): “הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל”, אלו תפילין של הקב”ה, כך אנו איננו מתעטרים בתפילין. אולם כיוון שלדעת רוב הראשונים, יש מצווה להתעטף בטלית ולהניח תפילין בתשעה באב כבשאר הימים, לפיכך מתעטפים בטלית ומניחים תפילין בשעת המנחה. ובחרו להימנע מהמצווה בשחרית, מפני שאז אנו מבטאים את שיא האבל והצער באמירת הקינות, ואילו בשעת מנחה כבר מקבלים קצת נחמה. וכך מנהג כל קהילות יוצאי אשכנז והרבה קהילות מיוצאי ספרד (שו”ע תקנה, א). אבל טלית-קטן לובשים כבר בבוקר, אלא שהתעורר ספק אם לברך עליו, ועל כן עדיף לישון בליל תשעה באב עם הטלית-קטן, וכך לא יצטרכו לברך עליו בבוקר. ולפני תפילת מנחה מתעטפים בטלית-גדול בברכה.

ויש מדקדקים שאינם רוצים לקרוא קריאת שמע של שחרית בלא טלית ותפילין, ועל כן נוהגים להניחם לפני תפילת שחרית בביתם, ולקרוא בהם קריאת שמע, ואח”כ הולכים להתפלל עם הציבור בלא טלית ותפילין. ויש קהילות ספרדיות שנהגו להתעטף בטלית ולהניח תפילין בשחרית. וכל קהילה תמשיך במנהגה.[21]


[21]. לראב”ד, אין להניח תפילין בתשעה באב, כדרך שאבל אינו מניח תפילין ביום הראשון לאבלותו. ויש אומרים, שאין חיוב להניח תפילין אבל גם אין איסור, וכ”כ המאירי שדעת קצת חכמים, וכן באר המגיד משנה את דעת הרמב”ם (לעניין תפילין של ראש). ולרמב”ן, רשב”א, רא”ש ורוב הראשונים, חובה להניח תפילין בתשעה באב. והמנהג הרווח, כפי שכתב בשו”ע תקנה, א, שלא להניחם בשחרית אלא רק במנחה. וכן מובא בשם מהר”ם מרוטנבורג ועוד ראשונים, שבשחרית יש לנהוג כמו באבלות של יום ראשון, אבל אחר המנחה – כמו באבלות שאר הימים, שצריך להניח תפילין. ורבים מגדולי הספרדים ומקצת מגדולי האשכנזים, דקדקו להתעטף בטלית ולהניח תפילין לפני תפילת שחרית, כדי לקרוא ק”ש בהידור, ואח”כ הלכו לביהכ”נ והתפללו בציבור בלא טלית ותפילין, וכך נהג מהר”ם גלאנטי. ויש שכתבו שכך ראוי שכולם ינהגו, וכ”כ בבא”ח דברים כה. ויש שנהגו להתפלל בבית ובאו לבית הכנסת לקריאת התורה וקינות, וכך נהגו החיד”א ור”ח פלאג’י. ויש קהילות שהתפללו במניין עם טלית ותפילין, וכ”כ הכנה”ג שמנהג מנטובה שבאיטליה, וכ”כ בשולחן גבוה שמנהג סלוניקי ואיזמיר, וכך נהגו מקובלי בית אל שבירושלים, כמובא בכה”ח תקנה, ד. מי שמנהג אבותיו להניח תפילין בשחרית בביהכ”נ, והוא מתפלל במניין שאינם מניחים תפילין, יניח תפילין בביתו ויקרא בהם ק”ש, ואח”כ יבוא לביהכ”נ להתפלל עם הציבור בלא תפילין.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן