ו – רחיצה של מצווה

[7]. המצווה לנידה לטבול בזמן הראשון שהיא יכולה להיטהר לפי ההלכה, אינה דוחה איסור רחיצה בתשעה באב. וכן מי שרגיל לטבול לקריו, אינו רשאי לטבול בתשעה באב, שאין מנהג חסידות דוחה איסור רחיצה (ב"י שו"ע תקנד, ח, תריג, יא).

[8]. לדעת רוה"פ, אין צורך ליטול ידיים אחר שירותים אלא פעם אחת, ויש נוהגים שלוש פעמים (עי' מ"ב ד, לט). והנוהגים ליטול תמיד שלוש פעמים, רשאים לנהוג כן גם בתשעה באב, מפני שזו נטילה לטהרה ומצווה ולא לתענוג. (ועי' בפנה"ל תפילה ח, ג-ה, 2).

[9]. אם נגע באצבע של יד אחת במקום מכוסה שבגופו, יש אומרים שיטול רק ידו אחת עד סוף קשרי אצבעותיו (ח"א מ, יח, מ"ב תריג, ו), ויש אומרים שצריך ליטול את שתי ידיו (של"ה, יפה ללב, ועי' כה"ח ד, פו). וכן לגבי הנוגע באצבע אחת בנעלו אפילו היא מבד, י"א שיטול יד אחת וי"א שתי ידיו. ויש בדינים אלו עוד ספקות רבים, לדוגמא, האם הנוגע במקום מכוסה שאין בו מלמולי זיעה צריך נטילה (עי' בפנה"ל תפילה ה, 2). לכאורה קשה, שמצד הדין מותר למי שנגע במקומות המכוסים שבגופו לשפשף את ידיו ולומר דברים שבקדושה (שו"ע ד, כג, ומ"ב סא), ומדוע לא ננהג כך ביוה"כ ותשעה באב? ונראה למעשה, שבכל דבר שאדם רגיל להחמיר בכל השנה ליטול ידיים, גם בתשעה באב יטול, כי הוא נוטל לשם מצווה. וכך הדין לגבי הנוגע באצבע אחת במקום מכוסה שבגופו או בנעליים, אם הוא תמיד רגיל ליטול את שתי ידיו, גם בתשעה באב יטול את שתי ידיו עד קשרי האצבעות. ואם הוא רגיל ליטול יד אחת, כך יעשה בתשעה באב. ואם לפעמים הוא נוגע במקומות מכוסים וכדי לומר דבר שבקדושה הוא מסתפק בשפשוף ידיו בבגדיו, כך ינהג גם בתשעה באב. אבל אם הוא עומד להתפלל אחר שנגע במקומות המכוסים שבגופו, יטול ידיו, שכך הדין, כמבואר בפנה"ל תפילה ה, ב. והיוצא משירותים ונגע שם באצבע אחת במקום המכוסה, נראה שלכל הדעות יטול את שתי ידיו, מפני שלדעת רבים, גם היוצא מבית הכסא בלי שהתפנה ובלי שנגע במקום מכוסה, צריך ליטול את שתי ידיו (ועי' בבאו"ה תריג, ג). ואם נגע באצבעו בטיט, ירחץ את מקום הלכלוך בלבד, כי אין בזה רוח רעה שמתפשטת על שאר היד. (ועי' בפנה"ל ימים נוראים ט, 5).