אלו הדברים המותרים בלימוד: בתנ"ך מותר ללמוד את מגילת איכה ופרקי החורבן שבספרי מלכים ודברי הימים, וכן נבואות החורבן שהם רוב ספר ירמיהו, חלק מיחזקאל ומעט מישעיהו ותרי עשר. אבל אין ללמוד את נבואות הפורענות והחורבן של הגויים הרשעים, שהם שמחה לעולם. וכן מותר ללמוד את ספר איוב שעוסק בייסורים, ואת סיומו אין ללמוד. וכן מותר ללמוד בתורה את דברי התוכחה והפורענות מפרשות בחוקותי, כי תבוא והאזינו. מותר ללמוד את הפסוקים עם פירוש, כדי להבין את הפשט אבל לא כדי להעמיק.
באגדות חז"ל מותר ללמוד את אגדות החורבן ממסכת גיטין (נה, ב – נח, א), ואת מדרש איכה רבה, בלא המדרשים שעוסקים בנחמה שעליהם צריך לדלג. וכן מותר ללמוד פרק שלישי ממסכת מועד קטן שעוסק בהלכות אבלות ונידוי, וכן את הגמרא בסוף מסכת תענית שעוסקת בדיני תשעה באב.
בהלכה, מותר ללמוד את הלכות ימי בין המצרים ותשעה באב (שו"ע או"ח תקנ – תקסא), וכן את הלכות אבלות (שו"ע יו"ד שלד – תג). רב שנשאל שאלה שאינה סובלת דיחוי בהלכות שאסורות בלימוד – יענה עליה בלא לבאר את טעמי ההלכה (מ"ב תקנד, ה).
מותר ללמוד ספרי מוסר, ואף שמובאים בהם פסוקים ודברי חז"ל, כיוון שמגמתם לעורר את האדם לתשובה על חטאיו, אין בכך שמחה רגילה שבלימוד תורה.[14]
לכתחילה יש להקפיד בדינים הללו מחצות היום של ערב תשעה באב. אבל כבר למדנו, שהחושש שההגבלה ללמוד דווקא בנושאים אלו תגרום לו ביטול תורה, עד תשעה באב מוטב שילמד במקום שליבו חפץ (רמ"א תקנג, ב, ומ"ב ח, ולעיל ט, ג).
אסור לקרוא בתשעה באב ספרים מרתקים או עיתונים או ללמוד שאר חכמות, כדי שלא להסיח את הדעת מהאבלות (ערוה"ש יו"ד שפד, ט). אבל מותר ואף ראוי לקרוא ספרי היסטוריה על החורבן והגלות והצרות והייסורים שעברו על עם ישראל.
יש סוברים שמצוות תלמוד תורה אינה חלה בתשעה באב ואינה חלה על האבל בשבעת ימי אבלות. ורבים סוברים שהיא חלה תמיד, אלא שבימים אלו צריך ללמוד בדברים הרעים (עי' ביבי"א ח"ח יו"ד לה, ובפס"ת תקנד, 2, 3).
לעניין לימוד תורה של ילדים קטנים, ראו להלן בהלכה כא.