טז – עננו, נחם, ברכת כהנים ותחנון

דין אמירת ‘עננו’ כדין אמירתו בשאר תעניות ציבור (כמבואר לעיל ז, י). בחזרת הש”ץ החזן אומרו בשחרית ובמנחה. ולגבי תפילת הלחש נחלקו המנהגים: למנהג יוצאי ספרד אומרים ‘עננו’ במשך כל הצום, היינו בכל שלוש תפילות הלחש. ולמנהג יוצאי אשכנז, אומרים ‘עננו’ בתפילת מנחה בלבד.

עוד תקנו לומר תפילת ‘נחם’ בברכת ‘בונה ירושלים’. למנהג חלק מיוצאי ספרד אומרים אותו בכל תפילה שאומרים ‘עננו’. ולמנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, אומרים אותו במנחה בלבד. בכל מקום שאומרים ‘נחם’ משנים גם את חתימת הברכה: “מנחם ציון ובונה ירושלים” (לנוסח אשכנזים וחלק מספרדים), “מנחם ציון בבניין ירושלים” (לנוסח חלק מספרדים).[20]

ואמנם יש בנוסח ‘נחם’ משפטים שאינם מתאימים לירושלים של זמננו, כמו: “האבלה מבלי בניה… והשוממה מאין יושב. והיא יושבת וראשה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה”. אולם אין בידינו כוח להתקין לכל הציבור נוסח חדש בשונה ממטבע שתקנו חכמים. ועוד, שלדאבון לבנו אפשר לומר זאת על הר הבית. ועוד, שלעומת מה שהיה ראוי, שירושלים תהיה בירת העולם, כלילת יופי משוש כל העמים, היא נחשבת חריבה ושוממה. והרב גורן זצ”ל התקין נוסח שמתאים לזמנינו, והרוצה לאומרו רשאי.

אין אומרים תחנון בתשעה באב, ואף במנחה של ערב תשעה באב אין אומרים תחנון, מפני שתשעה באב נקרא ‘מועד’, שנאמר (איכה א, טו): “קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי” (שו”ע תקנט, ד). (כלומר מועד הוא זמן מיוחד, זכינו – נעשה יום טוב, לא זכינו – נעשה אבל).

למנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, הכהנים אינם נושאים את כפיהם בשחרית, כנאמר (ישעיהו א, טו): “וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם”. וכדרך שכהן אבל אינו נושא כפיו מפני שאינו שמח ואינו יכול לברך בשלום. ולמנהג חלק מיוצאי ספרד הכהנים נושאים כפיהם בשחרית (עי’ כה”ח תקנט, ל). במנחה שלפנות ערב לכל המנהגים נושאים כפיים (לעיל ז, יב).

נוהגים לומר את התפילה כדרך אבלים, במתינות, בקול חלש ובלא חזנות (רמ”א תקנט, א).


[20]. למנהג צפון אפריקה אומרים ‘נחם’ רק במנחה כאשכנזים (תפילת החודש). וכ”כ הרב אליהו כז, ב, שמנהג ספרדים הרגיל. ומנהג מקובלי ישיבת בית אל לומר ‘נחם’ גם בשחרית. גם מי שאינו צם אומר ‘נחם’ בתפילה למרות שאינו אומר ‘עננו’. השוכח לומר תפילת ‘נחם’, יאמר אותה בברכת ה’עבודה’ (באו”ה תקנז), ואם שכח יאמר ב’אלוהי נצור’, ואם סיים את התפילה, לא יחזור כדי לומר ‘נחם’.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן