פניני הלכה

כא – דין קטנים

כמו בכל המצוות כך מצווה לחנך את הקטנים למצוות הקשורות בתשעה באב והאבלות על החורבן, אלא שמפני חולשת הקטנים, אי אפשר לחנכם לצום. ורק מגיל תשע ומעלה נוהגים לחנכם לצום מספר שעות ביום כפי כוחם, אבל לא יתענו כל היום (רמ"ע מפאנו קיא, ועי' כה"ח תקנד, כג). רבים נוהגים להדר לחנך קטנים שהגיעו לגיל שש, שלא לאכול ולשתות בליל התענית.

כשמאכילים קטנים, נותנים להם מאכלים פשוטים בלבד, כדי לחנכם להתאבל עם הציבור (מ"ב תקנ, ה).

מגיל חינוך, היינו מעת שהילד מתחיל להבין את משמעות החורבן והאבלות, שהוא בערך בגיל שש, מחנכים את הקטנים שלא לנעול סנדלים או נעליים שרגילים ללכת בהם בחוץ על אבנים. ושלא לסוך ושלא לרחוץ לשם תענוג. ויש נוהגים להחמיר בנעילת הסנדל אף מגיל שלוש, ואף שהם אינם מבינים את עניין האבלות, הדבר מבטא את עגמת הנפש של המבוגרים על החורבן, שגם את התינוקות משתפים במידה מסוימת באבל.[29]

כשם שאסור לגדולים ללמוד תורה, מפני שהיא משמחת, ורק בדברים הרעים הקשורים לחורבן הבית והלכות אבלות מותר ללמוד (לעיל הלכה י), כך גם הדין לגבי גדולים הרוצים ללמד קטנים, שמותר להם ללמד את הקטנים רק בדברים הקשורים לחורבן ולאבלות (ט"ז תקנד, א). ויש אומרים, שאפילו סוגיות הקשורות לחורבן והלכותיו אסור לגדולים ללמד את הקטנים, מפני שבשעה שהגדול מלמד את הקטן, הגדול שמח, ורק לספר לו על החורבן מותר (מ"א תקנד, ב). וכיוון שאלו שתי דעות שקולות, רשאי כל אדם לבחור כיצד לנהוג. ולכל הדעות מותר לקטן ללמוד בעצמו בכל הדברים שמותרים לגדול.


[29]. אמנם לגבי יוה"כ פסק בשו"ע תרטז, א, שרק בנעילת הסנדל הקטנים חייבים כי אין כל כך צער בקיום האיסור, אבל מותר לרחוץ ולסוך אותם. אלא שטעם ההיתר מפני שנהגו לרחוץ ולסוך את הקטנים כדי לסייע בגידולם, אבל כיום שאין נוהגים בזה, נראה שגם רחיצה וסיכה אסורה כנעילת הסנדל. וכ"כ בנטעי גבריאל סט, ב; עג, ג. ואמנם בחכ"א קנב, יז, כתב שרק ביום הכיפורים מחמירים לחנך את הקטנים בנעילת הסנדל, אבל בתשעה באב ובאבלות, כיוון שיש בזה קצת צער, אין צריך לחנכם. אולם ביאר מ"א תקנא, לח, שהואיל וזו אבלות של רבים – מחנכים בה את הקטנים. (כתב במ"ב תקנא, פא, שיש שני טעמים לאיסור תספורת לקטן בשבוע שחל בו: א' מצד חינוך, ואזי האיסור מתחיל מגיל שש. ב' מפני עגמת נפש של הגדולים, ואזי הוא מתחיל לפני כן).

תפריט