כפי שלמדנו (הלכה ד), חובת הנשים היא לדעת תורה כפי הנדרש להדרכת החיים, כל אשה כפי הנצרך לה לפי כישרונה ולפי הסביבה שבה היא חיה. אך שלא כמו הגברים, אין לנשים חובה לעיין בתורה וללמוד נושאים שאינם קשורים להדרכת החיים. לכן בעבר גם לא היה צורך שנשים ילמדו לקרוא. כך היה במשך כל התקופה שבה האנושות היתה שקועה בבערות, כשרק אחוזים בודדים ידעו לקרוא. מיוחד היה העם היהודי, בכך שחלק גדול מהגברים שבו למדו לקרוא במסגרת חובתם במצוות 'תלמוד תורה'.
בדורות האחרונים, בתהליך שמבשר גאולה, החכמה התפשטה בקרב האנושות. רבים למדו לקרוא ולכתוב, בתחילה באירופה ובארצות שאליהן היגרו אירופאים, ובהמשך בכל הארצות. בתחילה הגברים למדו לקרוא ובהמשך גם הנשים, עד שכיום קרוב לתשעים אחוז מהמבוגרים בעולם יודעים לקרוא. בתוך כך, גם נשים שמנהלות את משק ביתן ומגדלות את ילדיהן, נפגשות עם דעות שונות בתחומי האמונה, החברה, המשפחה והאדם, וכבר אין די להן בידיעה כללית של התורה.
בנוסף, בעבר נשים נצרכו להקדיש את כל זמנן ומרצן לעבודות הבית והטיפול בילדים. אולם בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית עבודות הבית נעשו קלות, ונשים רבות החלו לרכוש השכלה, לעבוד בכל המקצועות, להשתתף בלימוד ובמחקר האקדמי, ולהיות שותפות מלאות בחיי הציבור ובהנהגתו. בתוך כך, נשים נפגשות עם שאלות נוספות מכל תחומי החיים.
לפיכך, כדי לדעת כיצד לחיות כיום על פי התורה, ולדעת את הדרכתה בתחומי האמונה והמוסר, היחיד, המשפחה והחברה, חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה כמבואר בתלמוד ובמפרשיו. בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה, כדי להבין את החזון הכללי של התורה. כמו כן, חובה ללמוד את יסודות האמונה ואת תולדות גילוי האמונה על ידי ישראל, כמבואר בתנ"ך ובדברי חכמים, ראשונים ואחרונים, כדי להבין את הרעיון המוסרי והאידיאלי שבתורה לתיקון העולם. ככל שאשה מוכשרת יותר בלימוד, כך האתגרים שלפניה גדולים יותר, ובמקביל עליה להעמיק יותר בלימוד התורה.
בסדרת 'פניני הלכה' השתדלתי להציע אפשרות לקיום החובה המוטלת על גברים ונשים כאחד, בהיקף ובהעמקה הנראים לי כמתאימים. אמנם במצוות המיוחדות לגברים, כדוגמת תפילין וציצית, די לנשים ללמוד את ההלכות שבהן מבואר כלל המצווה.
נמצא שבפועל, אחר שחובת הלימוד בהלכה, באמונה ובמוסר התרחבה מאוד, ההפרש בין חובת הגברים לנשים הצטמצם, ואף את מה שנשים חייבות, רוב הגברים אינם מספיקים ללמוד כיום.[9]
[9]. כתב ה'חפץ חיים' (ליקוטי הלכות סוטה כא, א, בהערה), שאחר שהמסורת נחלשה, ובנות רבות אינן גרות סמך להוריהן, ולומדות בבתי הספר מדעים, "בוודאי מצווה רבה ללמדם חומש, וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל, כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור וכדומה, כדי שיתאמת אצלם עניין אמונתינו הקדושה, דאי לאו הכי – עלול שיסורו לגמרי מדרך ד' ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו". וכ"כ במכתב עידוד לבית ספר לבנות (הובא בספר החפץ חיים ופועלו ח"ג, עמ' תתשיג): "וכל החששות והפקפוקים מאיסור ללמד את בתו תורה, אין שום בית מיחוש לזה בימינו אלה…". באותה תקופה, בתמיכת גדולי ישראל, הוקמו מוסדות חינוך ולימוד תורניים ברמה גבוהה המיוחדים לבנות, כדוגמת רשת 'בית יעקב' שנוסדה על ידי הגברת שרה שנירר בשנת תרע"ח, בתמיכתם של גדולי רבני פולין. כיוצא בזה כתב בשו"ת זקן אהרן (ב, סו), בשנת תרצ"ח, שמותר להסב תרומה לתלמוד תורה לבית ספר בית יעקב, שכל מה שמלמדים שם לשם שמירת היהדות הוא מצווה גדולה. וכ"כ הרב צירלסון (שו"ת לב יהודה יו"ד, נו). וכ"כ הרב סורצקין (מאזנים למשפט מב), לגבי לימוד תורה שבעל פה בבית יעקב, ואף הדגיש שכיום אין זו רק רשות אלא "חיוב גמור". וכ"כ הרב ולדינברג (ציץ אליעזר ט, ג), הרב מלכה (מקווה המים ח"ג יו"ד כא), הרב חיים דוד הלוי (עשה לך רב ב, נב), הרב אליהו (מאמר מרדכי ח"א יו"ד יא). מטבע הדברים, ככל שעברו השנים, במיוחד בחברות המודרניות, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה, וממילא הרבנים הורו להרבות יותר בלימוד תורה לנשים. כך הורה הרבי מלובביץ' בשיחה (ספר 'את עלית' עמ' 45-46), שהואיל וממילא הנשים "יוצאות מבתיהן ומקבלות השפעה מבחוץ וכו', בהכרח לייסד עבורן מוסדות חינוך שבהם יקבלו חינוך הכשר… צריך ללמדן תושבע"פ, לא רק לימוד הלכות פסוקות בלי טעמיהן, אלא גם לימוד טעמי ההלכות ועד לשקלא וטריא שבתורה, שמטבע האדם [איש או אישה] שחפץ ומתענג יותר בלימוד זה, שעל ידי זה תהיה אצלן התפתחות החושים והכשרונות… ברוח תורתנו הקדושה…". וכן הורה הרב סולובייצ'יק (פניני הרב עמ' קסז): "היום, בתקופה שנשים שוות לאנשים הן באקדמיה והן במדיניות, הנשים לא יסכימו להתנהג לפי התורה אם העניין לא יהיה מובן להן ממקורו במקרא ובגמרא, מוכרחים אנו להתיר להן ללמוד תורה שבע"פ… ואם בנות לא ילמדו יסודות התורה מן החומש ומן הגמרא עם פירושי הראשונים, אז ח"ו תפסיק היהדות האמיתית שלנו". אמנם היו רבנים בדור הקודם שהתרעמו על שהתירו ללמד תורה לנשים, כי רק הלכות פסוקות מותר ללמדן (דברי יציב יו"ד קלט-קמ; שבט הלוי ו, קנ). ויש שאסרו ללמדן משנה (אג"מ יו"ד ג, פז; הערות ריש"א סוטה כא, ב).