איסור אכילה ושתייה נתבאר בהלכות הצומות הקלים (לעיל ז, ה-ז), וכפי שכבר למדנו ישנו הבדל, שהצומות הקלים מתחילים בעמוד השחר, ואילו צום תשעה באב מתחיל משקיעת החמה. אבל בעצם איסור אכילה ושתייה אין הבדל.
וכבר למדנו שחולים פטורים מצום תשעה באב (גדר חולה נתבאר לעיל ז, ז), ואין צורך שיאכלו פחות מכשיעור, מפני שרק בצום יום הכיפורים שהוא מן התורה, גם חולים מסוכנים שפטורים ממנו, עדיף כשאפשר, שיאכלו פחות מכשיעור. אבל מצום תשעה באב חולים פטורים לגמרי, ולכן אין צורך שיאכלו פחות מכשיעור, וגם אין צורך שיתענו כמה שעות. אמנם כמה אחרונים כתבו, שאם אפשר, נכון שהחולים יחמירו ולא יאכלו וישתו בליל תשעה באב, כדי שישתתפו בצער הציבור, אבל בבוקר יאכלו וישתו כפי צורכם בלא הגבלה.[2]
יולדת עד שלושים יום מלידתה נחשבת כחולה שעוד לא התחזקה מספיק מהלידה, ולכן היא פטורה מן הצום (שו”ע תקנא, ו). וכבר משעה שאחזו בה צירי לידה או משעה שצריך להבהילה לבית חולים, היולדת פטורה מהצום.[3]
מי שהפילה את עוברה, אם היא מרגישה חולשה במשך שלושים הימים שאחר הפלתה, דינה כיולדת ופטורה מצום תשעה באב.
הפטורים מהצום, יזהרו לאכול ולשתות דברים פשוטים לצורך בריאותם ולא בשר או יין או דברי מותרות ופינוקים כדי לענג עצמם (שו”ע תקנד, ה). ונחלקו הפוסקים אם אומרים ‘נחם’ בברכת המזון.[4]
הפטורים מהצום חייבים בשאר העינויים שאינם נצרכים לבריאותם (חת”ס או”ח קנז).
[3]. אמנם כתב הרמ”א תקנד, ו, שיולדת אחר שבעה ימים, כל זמן שאין לה צער גדול תתענה. וכתב במ”ב תקנד, יד, בשם מ”א שרק בט’ באב נדחה תקל. אולם כתב ערוה”ש תקנד, ח, שכיום חלילה ליולדת להתענות בתוך שלושים יום מלידתה. וכן מורים עוד פוסקים מיוצאי אשכנז. והמקילה בזה לא הפסידה.
[4]. לדעת רבים מפוסקי אשכנז, יאמרו ‘נחם’ לפני סיום ברכת ‘ובנה ירושלים’ (רמ”א תקנז, א). ויש שפקפקו בזה, שלא תקנו לאומרו (הגר”א, הובא במ”ב תקנז, ה). ויש אומרים, שטוב לאומרו לאחר סיום הברכות יחד עם אמירת הרחמן (כה”ח תקנז, יא).
