ב – גדר המצווה לגברים

[1]. יסוד זה, שחובת תלמוד תורה היא להקיף את התורה, עולה מכל הפסוקים שעוסקים בנושא. שנאמר (דברים ו, ז): "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", ונאמר (דברים יא, יט): "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם", ונאמר (דברים ה, א):"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם, וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם", משמע כל החוקים והמשפטים. וכן מבואר מהמצווה על כל אחד מישראל לכתוב לו את התורה כולה, כדי שילמד את כולה (ראו פנה"ל חפצי קודש ח, א-ב). ולכן לרא"ש שם, כיום שלומדים מספרים – מצווה לקנות את ספרי התושב"כ והתושב"ע שמהם לומדים בפועל. וכן נאמר לאחר המצווה לכתוב את התורה (דברים לב, מו): "אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". וכן מצינו במצוות 'הקהל', שיקרא המלך "אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם… לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ… וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת…" (שם לא, יא-יב). ואף שקראו בפועל רק חלק מחומש דברים, נאמר שקראו "אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת" כדי לעורר את ישראל ללמוד אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. (וכן לגבי כתיבת התורה על אבנים, דברים כז, ח; והקראת התורה על ידי יהושע, יהושע ח, לה, ורד"ק ומלבי"ם שם). וכן למדנו מהוראת חכמים (אבות ה, כא): "בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה… בן חמש עשרה לתלמוד". משמע כל המקרא, כל ההלכה, וכל העיון בה.

בנוסף, למדנו שחובה על האדם ללמד את בנו תורה שבכתב ושבעל פה, ואף לשלם על כך, ראו להלן ז, 2, הרי שיש לחובה זו קצבה, שהרי לא יתכן שהאב יצטרך לממן את לימודי בנו עד שיהיה בן ארבעים ויותר. וכן למדנו, שאם האב לא לימדו, חייב הבן ללמוד בעצמו (קידושין כט, ב), משמע שיש לזה זמן מוגבל, ומכאן שיש קצבה למה שהוא צריך ללמוד (הרב ישראלי בעמוד הימיני נה). וכן למדנו משאלת הגמרא (קידושין כט, ב), האם עדיף ללמוד תורה תחילה או לשאת אשה תחילה, משמע שיש תוכן מסוים שצריך להקיף, והשאלה האם לדחות את הנישואין לשם כך (עי' שועה"ר ת"ת קונ"א ג, א; עינים למשפט קידושין כט, ב, כ).

וכן אמרו חכמים בספרי (עקב מח): "שלא תאמר: למדתי הלכות, דיי. תלמוד לומר: 'מִצְוָה' 'הַמִּצְוָה' 'כָּל הַמִּצְוָה' – לְמוֹד מדרש, הלכות והגדות". וכן עולה מההוראה (קידושין ל, א): "לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד", ראו להלן בהלכה יא, בדברי הרמב"ם (ת"ת א, יא-יב), שו"ע (רמו, ד), ושועה"ר (הל' ת"ת ב, ב). וכן במדרש משלי י: "אמר ר' ישמעאל: בוא וראה כמה קשה יום הדין, שעתיד הקדוש ברוך הוא לדון את כל העולם כולו… בא לפניו מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקב"ה הופך את פניו ממנו, ושרי גיהנם מתגברים בו… בא לפניו מי שיש בידו שני סדרים או שלושה, אז הקב"ה אומר לו: בני, כל ההלכות – למה לא שנית אותם?… חמשה חומשי תורה למה לא שנית?… למה לא למדת הגדה?… תלמוד – למה לא שנית?…". וכן הובא בנפש החיים ד, ב.

ב'שולחן ערוך הרב' ביאר בהרחבה ובעמקות את הלכות תלמוד תורה, ובתוך כך ביאר שהמצווה היא להקיף את כל יסודות התורה, גם אלו שאינם למעשה (ראו שם א, א-ו; ג, א; ד, ד; ד, ו; ובקונ"א ג, א). ורבים הביאו את דבריו. וכ"כ לפניו ר' יעקב עמדין (סידור בית יעקב הל' ת"ת ד). וכ"כ אג"מ (יו"ד ב, קי). וכן עולה מהרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה, שמגמת ספרו שיוכלו הלומדים בו לקיים את מצוות תלמוד תורה כולה.

ויש שהדגישו שהמצווה היא ללמוד ולדעת את הנצרך להדרכת החיים, ובזה אין הבדל בין גברים לנשים (אלא שבפועל, הנשים נצרכו בעבר ללמוד פחות לשם הדרכת החיים, מפני שמיעטו לצאת מבתיהן). כ"כ ראשון לציון (רמו, א), כה"ח (פלאג'י, כ, טו), עין המים (למהר"י מנשה דרוש יב), אור ישראל כז, עיניים למשפט (קידושין כט, ב), עמוד הימיני נה. והכוונה, שאת הנצרך להדרכת החיים צריך ללמוד יותר בעיון ובדייקנות, כמבואר להלן בהערה 7. אולם גם הם מסכימים שצריך להקיף את כל יסודות התורה באופן בסיסי, שכן בלימוד המקרא כראוי, נמצאים כל יסודות התורה. קל וחומר בימינו, שבלא הבנה כללית של התורה, על כל מצוותיה, אין אפשרות להתקשר אליה ולהבין את מלא משמעותה. מפני שבני הדורות האחרונים אינם יכולים להסתפק בידיעת ההלכה היבשה, אלא נצרכים להבין את הרעיון הכולל שממנו נובעות ההדרכות.