ח – לימוד אמונה ומוסר

[8]. לימוד האמונה מרכזי בתורה, שכן פרשיות רבות בתנ"ך עוסקות בהנהגת ה' בעולם ובמוסר. על חשיבות לימוד אמונה כתבו: רס"ג (בהקדמתו לאמונות ודעות), חובות הלבבות (א, ג, וכן בהקדמתו), וכתב שחיוב זה נובע גם ממה שנאמר (דברים ד, לט): "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה' הוּא הָאֱלוֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד". וכ"כ רבנו בחיי בן אשר (דברים ד, לט); מעשה רקח (על יסודי התורה א, א) ופנים מאירות (א, לט). וכ"כ של"ה (עשרה מאמרות, מאמר ראשון יד-טו), והוסיף לסמוך זאת על הפסוק (דברי הימים א' כח, ט): "דַּע אֶת אֱלוֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ". וכ"כ מרן הרב קוק בהקדמתו ל'עין איה' על לימוד "מידות והמוסר, האמונות והדעות", "שהם שורשי התורה ויסודותיה", וכ"כ ב'מעט צרי' (הקדמתו ל'אדר היקר').

גם דברי האגדה של חכמים עוסקים באמונה ובמוסר, והם חלק מרכזי בתורה, וכפי שאמרו חכמים (ספרי עקב, מח): "כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כׇּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת – שלא תאמר: למדתי הלכות – דיי, תלמוד לומר: 'מִצְוָה', 'הַמִּצְוָה', 'כׇּל הַמִּצְוָה' – למוֹד מדרש, הלכות והגדות, וכן הוא אומר: 'כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם' – זה מדרש, כי על כל מוצא פי ה' – אלו הלכות והגדות". וכן הוא בירושלמי (פאה ב, ד): "… מקרא, משנה, תלמוד ואגדה". וכן במדרש משלי (י, א). עוד אמרו (ספרי דברים יא, כב): "רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם? – למוֹד אגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה, ומדבק בדרכיו". וכ"כ בשו"ת רדב"ז (ד, רלב): "האגדה אמת ועיקר, ונִתנה מן השמים כשאר תושב"ע". וכ"כ רמב"ם בהקדמת המשנה, מנורת המאור בהקדמתו, מהר"ל (באר הגולה ו, טו), הקדמת עץ יוסף על עין יעקב; רמח"ל (בהקדמת מסילת ישרים), מבוא התלמוד (יז, למהרי"ץ חיות), הקדמת הרב קוק ל'עין איה'.

נשמת התורה: מבואר בזוהר (בהעלותך קנב, א), שההלכות הן גופי התורה, והסודות הם עיקר התורה ונשמתה. וכ"כ בנפש החיים (א, טז; ד, כח). ובשער הגלגולים (הקדמה טז) כתב שהאדם חייב לעסוק בכל חלקי התורה – "פשט, רמז, דרוש, סוד. וצריך שיתגלגל עד שישלים אותם". והרחיב בזה ר"ח ויטאל בהקדמתו לעץ חיים, וכתב "שאין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד, אלא הוא מחוייב לעסוק בכל יכלתו בסתרי תורה ובמעשה מרכבה". וכ"כ האלשיך (איוב יא, ז), שועה"ר (ת"ת א, ד; ב, א-ב). עיקר משמעות 'נשמת התורה' הוא הבנה עמוקה של דברי התורה ודברי חכמים, שהיא הפנימיות של התורה הנגלית, וכל דברי הקבלה הם רמזים להבין על ידם את הרעיונות העמוקים, אבל המבין אותם כפשטם אינו זוכה לעיקר לימוד הסודות. להבנת המשמעות הפנימית כיוון המהר"ל בספריו, וכפי שכתב פעמים רבות על ביאוריו, שהם עמוקים ויוצאים מהחכמה הפנימית (ראו מהר"ל גבורות ה' נח; באר הגולה א, ז). וכן כתבי מרן הרב קוק (שמונה קבצים ג, רנט, ועוד). וכתב (אורות התורה י, ז), שחסרון גדול בלומדי הקבלה הרגילים, שלא למדו לפני כן דברי אמונה על פי השכל, ועל כן אינם עומדים על משמעות הסוד, אלא רק רגש כהה מתעורר בהם (וכן באגרות הראיה קג, ח"ב עמ' קכג-קכד). וכ"כ פעמים רבות, שיש ללמוד את תחום האמונה בעיון, ולא להסתפק "רק בלבושי התורה" (אגרות הראיה ח"א מה, עמ' נד; ח"ב תקכב, עמ' קנג).

ואף שלימוד פנימיות התורה נעלה מכל, ועיון התלמוד נחשב כדבר קטן לעומת מעשה מרכבה שהוא דבר גדול (סוכה כח, א), הורו הפוסקים לעסוק תחילה בלימוד ש"ס ופוסקים, שמתוך לימודם יוכלו להבין כהלכה את הסודות. כ"כ רמב"ם (יסודי התורה ד, יג), הקדמת מהרח"ו לעץ חיים, אגרות ראיה (ח"א עו עמ' פא-פב). וכ"כ רמ"א (יו"ד רמו, ו), ש"ך ו, ראשון לציון ד, ערוה"ש טו.