יש להקפיד לתרום למוסדות שמלמדים בהם תורת אמת, ובכלל זה מחנכים למצוות החשובות ששקולות כנגד כל התורה: מצוות יישוב הארץ, מצוות הגיוס לצבא, מצוות אהבת ישראל כלפי כל היהודים והחוגים וזהירות מאיסור לשון הרע ומחלוקת. כמו כן, מחנכים את התלמידים להעריך את העבודה והמדע, ומעודדים את כל מי שאינו מיועד לשמש כמורה או רב ללמוד מקצוע מכובד כדי לפרנס את משפחתו ולעסוק ביישובו של עולם, כל אדם בתחום המתאים לו.
ככלל, עדיף לתרום למוסדות תורה כישיבות על פני תרומה לתלמידי חכמים יחידים. שכן מוסד שכל ייעודו להרבות תורה, בדרך כלל יודע יותר כיצד נכון לחלק את הכסף באופן שיועיל יותר להגדלת התורה ולהאדרתה. אמנם מי שמכיר תלמיד חכם שמתמסר ללמד תורה, ומכיר בו שהוא ישר, יכול לתרום לו את מעשר הכספים שלו. כמו כן, העדיפות לתרום למוסד היא בתנאי שידוע שהמוסד מתנהל ביושר, ועיקר הכסף שנתרם אליו הולך ללימוד תורה ולא למתרימים ולבעלי תפקידים שונים.
בסדר הקדימה למתן 'מעשר כספים' צריך כל אדם להקדים לתרום לישיבות שקרובות אליו יותר. וכפי שהורו לגבי כל הלכות הצדקה והחסד, שנאמר (שמות כב, כד): "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ", מי שיותר עִמָּךְ – יותר קודם. וכן מצאנו, שהיו ישראל בוחרים את הכהנים והלוויים שיקבלו את מתנותיהם (לעיל ה, ו).
כמה סוגי קרבה ישנם: ראשית, קרבה אישית. אדם שלמד בישיבה מסוימת, הקרבה שלו לאותה ישיבה היא קרבה אישית, ונכון שיקדים לתרום לה, לפחות כשיעור הסכומים שהשקיעה בו.
שנית: קרבה רעיונית. התורה רחבה מיני ים, ולכל ישיבה ישנו דגש מיוחד. יש שמדגישים את השמחה ויש את המוסר; יש שמדגישים את לימוד הגמרא ויש את ההלכה או האמונה; יש שמדגישים את הכלל ויש את הפרט; יש את הלמדנות המופשטת ויש את ההכנה לחיים. וכל אדם צריך להיות נאמן להשקפת עולמו, ומתוך אהבת ישראל ולשם שמיים, לסייע לישיבה המתאימה להשקפתו.
שלישית: קרבת מקום. מי שמתלבט בין שתי ישיבות, ששתיהן קרובות לרוחו, אלא שאחת בעיר אחרת והשנייה בעירו, עליו להקדים את הישיבה שבעירו.