ז – מעמד בתי המשפט החילוניים

[2]. השופט פרופ' ר' מנחם אלון ('המשפט העברי' ח"ג עמ' 1607-1605), השופט פרופ' ר' יעקב בזק (תחומין ב, עמ' 527-523), והפרופ' ר' יצחק ברנד, סוברים שאין על בתי המשפט החילוניים בישראל דין 'ערכאות של גויים' שאסור לדון לפניהם. לעומתם, העמדה המקובלת על הרבנים היא שדינם כ'ערכאות של גויים', וכפי שכתב הרב יצחק הרצוג, הרב הראשי לישראל בעת הקמת המדינה: "כעת, כאשר עם ישראל שוכן בארצו, ולדאבון לבנו הוא דן על פי חוקים זרים, הדבר חמור אלף פעמים יותר מיחיד או קהילה בישראל שהולכים לדון בערכאות של גויים… ותוצאות מצב מחפיר ומביש זה – מי ישורן" (התורה והמדינה כרך ז; תחוקה לישראל על פי התורה א, עמ' 148; 152). וכן סברו הרב צבי פסח פרנק, ציץ אליעזר (יב, פב), חזון איש (סנהדרין טו, ד), הרב עובדיה יוסף (יחו"ד ד, סה), הרב מרדכי אליהו (תחומין ג, עמ' 244). בחלוף השנים ניכר כי הרב הרצוג צדק בדבריו, שכן מערכת המשפט החילונית שמבוססת על עקרונות מוסר שמנוכרים לערכי התורה, העם והארץ, היא המוסד הממלכתי הפוגע ביותר בזהותה היהודית של המדינה, בביטחונה וביישוב הארץ. כדוגמה נזכיר חלק מהחלטותיה:

פגיעה בזהותה היהודית של המדינה: א) מערכת המשפט פגעה במעמדה של השפה העברית כשפה הרשמית של המדינה, תוך שהיא כמעט משווה אליה את השפה הערבית. ב) מנעה פסילת מפלגות ומועמדים אנטי ציוניים מלהתמודד לכנסת, בניגוד לעמדת ועדת הבחירות שהסתמכה על חוק יסוד הכנסת האוסר התמודדות של מפלגה ששוללת את זהותה היהודית של המדינה. ג) בית המשפט סיכל החלטות ממשלה וחוקים שהכנסת חוקקה, שנועדו לגרש מסתננים אפריקאים מהארץ. ד) היועץ המשפטי לממשלה מנע מהמדינה להתנגד לאיחוד משפחות ערביות בטענה דמוגרפית של שמירה על הרוב היהודי, והתיר לה להתנגד רק מטעמים ביטחוניים, ואף את זאת בג"ץ אישר ברוב שברירי. (אלו דוגמאות בלבד).

פגיעה בענייני הלכה ורבנות: א) בשׁוּרת החלטות פגעה מערכת המשפט בערכי השבת, תוך שהיא מתירה חילולי שבת ציבוריים (בתי קולנוע, מרכזי קניות מחוץ לערים, חנויות "נוחות" בתוככי תל אביב וכו'). ב) בשוּרה של החלטות התערב בג"ץ בשיקול דעתם של רבני ערים ביחס למתן כשרות. ג) אסר על בתי הדין הממלכתיים לשמש כבוררים לפי 'חוק הבוררות'. ד) הכנסת חוקקה את 'חוק יסודות המשפט', שלפיו כאשר בית המשפט אינו מוצא תשובה בדבר חקיקה, בפסיקה או בדרך של היקש, עליו להכריע לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל, אולם בפועל בית המשפט העליון רוקן חוק זה מתוכן. ה) מוסד היועץ המשפטי לממשלה כפה בשיטתיות השתתפות של זמרות ושחקניות בטקסים רשמיים וחצי רשמיים, בלא להתחשב בעמדת ההלכה והציבור הדתי והחרדי. ו) בית המשפט מנע קיום אירועי תרבות בהפרדה מגדרית. ז) בית המשפט קבע כי בתי החולים אינם רשאים למנוע הכנסת חמץ בפסח, ושינה בכך את הנוהג המקובל במשך שנים רבות. (אלו דוגמאות בלבד).

פגיעה בערך יישוב הארץ: כבר כמאה וחמישים שנה מתרחש מאבק לאומי בין יהודים לערבים על ארץ ישראל. כדי לגאול את הארץ וליישבה, הוקמה 'קרן קיימת לישראל', ואחר כך מדינת ישראל. אולם בית המשפט העליון, בתהליך הדרגתי, פוגע ביכולתה של מדינת ישראל להגשים את ייעודה: א) אסר על הממשלה להקצות קרקעות מדינה להתיישבות יהודית. ב) אסר לתת תמריצים ליישובים יהודיים בגליל ובנגב ('ייהוד הגליל והנגב'), ובכך ביטל את הייעוד של התנועה הציונית מראשיתה. ג) אף ביחס לקרקעות קק"ל, שנקנו בכספי יהודים בלבד, בעקבות דיוני בית המשפט העליון, הורה היועץ המשפטי שלא להעדיף התיישבות יהודית. ד) בעקבות עתירות ארגוני שמאל, בית המשפט הזדרז להתערב ולדרוש פינוי שכונות ומאחזים של יהודים ביהודה ושומרון, תוך שבירת כללי הדיונים, המחייבים הליכים משפטיים לבירור הבעלות על הקרקע בפני בתי משפט השלום והמחוזי. ה) בית המשפט אסר על המדינה לרסס מן האוויר בקוטלי זרעים חלקות של בדואים בנגב שנזרעו שלא כחוק, למרות שהוכח שזו שיטה יעילה לבלימת השתלטותם על אדמות המדינה. ו) בית המשפט פסל את חוק ההסדרה, שביקש ליצור מנגנון להסדרת בתים ויישובים ביו"ש שנבנו בתום לב או בעידוד המדינה. ז) בית המשפט חייב את המדינה לספק שירותים (כדוגמת הקמת גנים, בתי ספר, סלילת כבישים, חיבור לחשמל ועוד) להתיישבות לא חוקית של בדואים בנגב. ח) בית המשפט פסל את סעיף החוק שמאפשר לחייב בפיצוי ללא הוכחת נזק את מי שקורא לחרם של אזרחים או עסקים ישראלים. ט) בית המשפט חייב את המדינה להכניס לארץ פעילי BDS. (אלו דוגמאות בלבד).

פגיעה בביטחון ישראל: א) בית המשפט אסר טלטול מחבלים נחקרי שב"כ גם במצבים של 'פצצה מתקתקת' זולת מקרים קיצוניים. ב) ביטל את 'נוהל שכן' למעצר מחבלים, שיטה שהצילה חיי חיילים רבים. ג) הציב מגבלות חמורות שקושרות את ידי צה"ל באשר לפגיעה במחבלים שעומדים לבצע פיגוע. ד) פסל חוק שנחקק בכנסת והתיר לעצור מחבלים 'קשים' במשך שבועיים בלי לראות שופט, למרות הצורך הביטחוני שבכך כדי להוציא מהם מידע. ה) בניגוד לעמדת מערכת הביטחון, במקומות רבים הורה על פירוק והזזת קטעים מגדר ההפרדה או מגדרות היישובים, וכן הורה לפתוח כבישים ולהסיר מחסומים, תוך ידיעה ברורה שהדבר עלול לגרום לסיכון ביטחוני. ו) בג"ץ מנע וצמצם את האפשרות לשלול אזרחות ממחבלים. ז) בית המשפט חייב את המדינה להכניס בני משפחות מחבלים מעזה לישראל לשם קבלת טיפול רפואי. ח) בית המשפט אוסר או מעכב הריסת בתי מחבלים, דבר שיכול להפחית פיגועים. ט) בית המשפט הביא בפועל להפסקת גירוש מחבלים לחו"ל (למרות שלא אסר זאת באופן מוחלט). י) בית המשפט פסל את החוק ששולל קצבאות מהורים למחבלים קטינים. יא) בשורה של החלטות, בית המשפט והממסד המשפטי כפו על צה"ל גיוס בנות ליחידות לוחמות, בניגוד לעמדת הוועדות המקצועיות. יב) במלחמה שהחלה בשמחת תורה תשפ"ד, הייעוץ המשפטי אסר על צה"ל לבצע מצור יעיל על חלקים מרצועת עזה, וכך גרם בעקיפין למותם של חיילים ואף חיבל בהצלחת המלחמה. (אלו דוגמאות בלבד).

פעמים רבות עצם העובדה שבג"ץ מתחיל לדון בעתירות מסוימות, גורמת למערכת השלטונית לסגת מתוכניותיה. לדוגמה: בג"ץ קיים דיונים בעתירות השמאל נגד צמצום אספקת דלק, חשמל ומצרכים שונים לעזה, ובעקבות זאת יועצים משפטיים במספר מקרים, הורו לממשלה לעצור את תוכניתה. כמו כן, בעקבות דיוני בג"ץ הופסק השימוש בפגזי פלאשט ובירי ארטילרי בעזה, הופסק השימוש בזרחן לבן, שונו הוראות הפתיחה באש נגד המחבלים בעזה ובפועל ה"פרימטר" בוטל. כל זה פגע מאוד בהרתעה וסייע למחבלים להכין את המתקפה הרצחנית בשמחת תורה. די בסקירה תמציתית זו כדי לקבוע כי המערכת המשפטית היא כיום הממסד הציבורי המנוכר ביותר לערכי היהדות והציונות בישראל, והפוגע בהם ביותר.

חובה לציין, שקיומו של הממסד המשפטי הוא הכרחי לשמירת החוק והסדר, ולקיומה התקין של המערכת החברתית והכלכלית. על כן למרות כל הפגמים החמורים, חלים עליו דברי חכמים: "הוי מתפלל לשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה – איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג, ב).