העינוי החמישי הוא איסור תשמיש המיטה. כדי להרחיק את האדם מהעבירה, צריכים לנהוג בלילה של תשעה באב כפי שנוהגים בעת שהאשה נידה. לפיכך, לא יגעו זה בזה, ולא ישנו באותה מיטה, ולא יעבירו דבר מידו לידה או להיפך. וביום אין חובה להיזהר בכל מה שנזהרים בזמן נידה. אבל נגיעה של חיבה אסורה גם ביום, וכן אסור לישון ביום באותה מיטה.[12]
[12]. שו”ע תקנד, יח. מיטות צמודות נחשבות כמיטה אחת. כתבו האחרונים שכמו שביוה”כ (שו”ע תרטו, א) יש להחמיר בכל ההרחקות שבזמן נידה כך גם בתשעה באב. לדעת רוה”פ יש להחמיר בזה ביום של יוה”כ כמו בלילה, ולדעת הט”ז אין צריך להיזהר בזה ביום של יוה”כ. ולגבי תשעה באב כתבו הרבה אחרונים, שאין צריך להיזהר ביום, מפני שהם אבלים והאשה אינה מקושטת, ואין לחוש שיגיעו לתשמיש המיטה (מ”ב תקנד, לז, כה”ח פה). ויש שהחמירו בנגיעה גם ביום (קצוש”ע קכד, יב, הל’ חגים כו, מט). ונראה שלכל הדעות נגיעה של חיבה אסורה גם ביום.
