ג – זורע

פורסם בקטגוריה פרק יט - מלאכות שבצומח. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ג,א – בגדרי זורע

מלאכת זורע היא מלאכה מיוחדת שמתקיימת בגרמא, שהרי בשבת עדיין לא יגדל כלום, מפני שהזרעים עתידים להשתרש לאחר כמה ימים, אלא שהואיל וכך דרך המלאכה, העושה אותה כדרכה חייב.

ואם זרע בשבת וקודם ההשרשה הוציא את הזרעים מהאדמה, לדעת הרש"ש הציל את עצמו מאיסור תורה, מפני שרק בשעת ההשרשה נקבע איסורו. ולדעת מנ"ח ואגלי טל זורע ס"ק ח, כבר בהנחת הזרעים התחייב. גם בשה"ש (זורע יג) מסכים לדבריהם, אלא שאם השליך זרעים ועדיין לא נקלטו, מוטב לחוש לדעת הרש"ש ולהוציאם במוצאי שבת. וע' בילקוט יוסף מלאכת זורע שלו, י. ושם א-ב, מזכיר את המקורות למלאכת זורע, ואת הדעות מה אב ומה תולדה.

כתבו האחרונים, שאם הקרקע יבשה, המניח בה זרעים אינו עובר באיסור תורה (מ"ב שלו, לא), והרי זה דומה למי שמביא את הקדרה לפני שהביאו את האור שפטור (ביצה לד, א). וכ"כ בשש"כ פ"א, כללי מלאכות שבת, כה; ובמנו"א ח"ב ג, 2-3. אמנם יש עוד מקום לעיין, שאולי כיוון שדרך הזריעה בגרמא, כאשר חורש תלמים וזורע בהם, למרות שהם יבשים, כיוון שקרוב לוודאי שירדו שם גשמים והזרעים יצמחו, הזורע עובר באיסור תורה. ונראה שהתכוונו שהזורע בימי הקיץ בקרקע יבשה אינו עובר באיסור תורה.

ג,ב – נראה שגידולי מים אסורים מהתורה

כתבתי בהערה 4 שנראה שהזורע בגידולי מים בכלי שאינו נקוב, עובר באיסור תורה, שכך דרכו. וזאת למרות שבשבט הלוי א, עא, תלה דינם במחלוקת הנזכרת, האם הזורע בעציץ שאינו נקוב עובר באיסור תורה.

ג,ג – הגדרת זורע וחורש

נחלקו במו"ק ב, ב, אם המשקה לצמחים חייב משום תולדת זורע או תולדת חורש. ופסקו הרמב"ם ואו"ז, שחייב משום תולדת זורע. והסמ"ג והגמ"י והרוקח כתבו שחייב משום שתי המלאכות. וכ"כ מ"ב שלו, כו. וכתב בשעה"צ יח, שנפקא מינא כאשר אין שם צמחים, שאם רק משום זורע, מותר לשפוך מים, ואם חייב גם משום חורש אסור. והכריע לאסור, כי חייב גם משום חורש. וצ"ע שאולי גם לרמב"ם חייב, ולפני חרישה חייב משום חורש, ואחר שיש צמחים חייב רק משום זורע.

ג,ד – ההיתר לפתוח חלון במקום שיש עציצים

כתב בהר צבי או"ח קלג, שמדובר בפסיק רישא בשני דרבנן, שכן האיסור מהתורה בהשקייה הוא רק כשמשקה ממש בעיקר הזרעים (חת"ס), ואילו כשמשקה רחוק האיסור מדרבנן. ובנוסף לכך, גם בלא פתיחת החלון הצמחים יגדלו, והרי זה כנטילת גוש אדמה עם עשבים, שלדעת רבים אין בזה תולש וזורע מהתורה (עפ"י שבת פא, ב, שו"ע שיב, ג). וזה פסיק רישא שכן הוא פותח חלון ובעקיפין מועיל לצימוח. ואף שהמ"א שיד, ה, מחמיר בפסיק רישא בדרבנן, בשני דרבנן אפשר להקל.  ועוד שאין זה אלא בדרך גרמא.

והוסיף ביחו"ד ה, כט, שאמנם יש שנטו להחמיר בפסיק רישא בשני דרבנן כאשר ניחא ליה (שעה"צ שלז, ב). מ"מ יש שהקילו (שו"ת קרן לדוד לח, מהר"ם בריסק נט). ואמנם בשביתת השבת (זורע י) החמיר אם העציץ ממש ליד החלון. אבל נראה משאר הפוסקים שאם אינו מתכוון להועיל לצמיחתו מותר. יתר על כן, לדעת הרבה פוסקים פסיק רישא בדרבנן אחד מותר (תה"ד, השלמה, רא"ש מלוניל, ישועות יעקב, רע"א). אמנם בדרך כלל מקובל להורות כדברי המ"א ודעימיה שפסיק רישא גם בדרבנן אחד אסור, אלא שכאן הוא פסיק רישא בשני דרבנן, ובנוסף לכך הוא בגרמא.

וביחו"ד שם ביסס את ההיתר על דברי הרשב"א (שבת קז, א) בשם הירושלמי, שמותר לאדם לנעול את ביתו כדי לשמור על תכולתו ואף שתוך כך הוא גם צד ושומר על הצבי שבביתו, ובלבד שלא יתכוון לשמור את הצבי בלבד. וביאר בשלטי גיבורים, שאין זה פסיק רישא האסור, הואיל וכוונתו לפעולה אחרת שמותרת. והוסיף לבאר באבני נזר (או"ח קצד), שאם המעשה היה נעשה בצבי עצמו בוודאי היה אסור, אלא כאן אין המעשה בצבי והוא דומה לגרמא, ולכן כאשר כוונתו לדבר אחר, מותר. והוסיף ביחו"ד שם, שאפילו להר"ן שחולק על הרשב"א, כאן שאינו עושה פעולה שגורמת להבאת מים לצמח אלא רק מסירה המונע מהשמש להגיע לצמח – מותר. והרי זה גרמא. וביסס דבריו על אחרונים רבים. וכן מבואר בילקוט יוסף שלו, יב-יג, ויסודי הלכה ח"א עמוד מ.

ג,ה – לפתוח חממה כדי למנוע נזק

כתב בשש"כ כו, ט, ושם בהערה לב, בשם רשז"א, שאם החום הרב עלול לגרום נזק לצמחים, מותר לפתוח את החממה גם אחר שהתחילה להתחמם. אבל אם רגילים תמיד בעבודה זו, מסתבר שאסור, אפילו אם יפתח לפני שהחום יתגבר. ע"כ.

פורסם בקטגוריה פרק יט - מלאכות שבצומח. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן