הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יא – אם מותר לצאת מהבית באמצע הסעודה

יא,א – טוב שהממשיך סעודה בבית אחר יאכל שם כזית לחם

לנוהגים לכוון ב'המוציא' להמשיך סעודתם בבית אחר, נכון להקפיד שיאכלו גם בבית השני כזית לחם, כדי שברהמ"ז תהיה במקום הסעודה (ע' שערי הברכה ט, הערה נב, ופס"ת קעח, 54).

יא,ב – הרחבת הערה 13 – בירור דעת רב ששת

פסחים קא, ב, לדעת רב ששת לפי הרמב"ם, מי שיצא ממקומו באמצע סעודתו, ורצה אח"כ להמשיך לאכול, צריך לברך תחילה ברהמ"ז על מה שאכל ו'המוציא' על מה שהוא מתכוון לאכול, כי בזה שיצא ממקומו סיים את סעודתו והתחייב בברהמ"ז. וכך נפסק בשו"ע קעח, א-ב. אמנם אם התחיל לאכול בלא לברך ברהמ"ז, לא יפסיק לברך ברהמ"ז, כי כבר ייפטר בברהמ"ז שיברך בסוף הסעודה, ע' שו"ע קעח, ד.

ולדעת הרמב"ם, אין חילוק בין דברים הטעונים ברכה במקומם (לחם וי"א גם מזונות, וי"א כל שבעת המינים, כמבואר ד, יד), לדברים שאינם טעונים ברכה במקומם, בכולם אם יצא צריך לברך ברכה אחרונה ושוב ברכה ראשונה. ולדעת ראב"ד, ר"ן ורמב"ן, הלכה כרב ששת, אבל רק בדברים הטעונים ברכה במקומם צריך היוצא לברך ברהמ"ז ושוב ברכה ראשונה, אבל בדברים שאינם טעונים ברכה במקומם, גם רב ששת מודה שמתחייבים רק בברכה ראשונה. ולדעת המאור והמאירי, גם בדברים הטעונים ברכה במקומם, לדעת רב ששת היוצא צריך לברך שוב רק ברכה ראשונה ולא אחרונה.

יא,ג – דעת רב חסדא והלכה למעשה

דעת רב חסדא, שבדברים שטעונים ברכה במקומם, הואיל ועוד נותרה לו זיקה למקום אכילתו, אין היציאה מהווה הפסקה. ולכן כל זמן שלא הסיח דעתו לחלוטין מהסעודה, יכול להמשיך לאכול בלא ברכה, בין במקום הקודם ובין במקום החדש. וכך פסקו רשב"ם, תוס', רא"ש ורמ"א. והואיל ומחלוקת זו נוגעת בספק ברכות, רבים מאחרוני הפוסקים הספרדים הורו כרמ"א, וכ"כ בא"ח בהעלותך ב, כה"ח קעח, יד, וילקוט יוסף קעח, ג.

אמנם באול"צ (ח"א יז) כתב לנהוג כשו"ע, מפני שלדעתו הואיל ואין כאן חשש ברכה לבטלה אלא רק ברכה שאינה צריכה, טוב לברך ולצאת מהספק. ולשאר הפוסקים, הואיל ובפועל הוא פטור מהברכה, שהרי הוא מתכוון להמשיך לאכול לחם, אסור לו לברך ברכה שאינה צריכה. ורק כאשר יש גם הגיון עצמי במה שהוא עושה, מותר לו לעשות פעולה שתגרום לו לברך ברכה נוספת כדי לצאת מספק. כגון שהוא רוצה לאכול פהב"ב לקינוח בסעודה, וכדי שלא יהיה בספק, הוא מברך ברהמ"ז ואח"כ יאכל פהב"ב בברכה. וההגיון הוא שאכן אכילת העוגה שונה מאכילת הסעודה, ופעמים שאנשים רוצים להפריד בין שני סוגי האכילות, וכמו שהיו נוהגים בעבר בדין 'אחר הסעודה'. וכיוצא בזה לגבי מאה ברכות בשבת, עיין להלן יב, ב.

יא,ד – כיצד לנהוג לכתחילה

לכתחילה יש להיזהר שלא לצאת מהבית באמצע הסעודה, ראשית כדי לחוש לדעת השו"ע, שנית, גם לשיטת הרמ"א לכתחילה אין לצאת, שמא ישכח לחזור לברך ברהמ"ז, ושמא ישהה עד שיהא רעב ויפסיד הברכה (רמ"א קעח, ב, מ"ב לג).

ומי שצריך לצאת ליותר מחצי שעה, אף שהוא מתכוון לחזור ולהמשיך לאכול, אם אינו ממהר, נכון שיברך לפני יציאתו ברכת המזון, ואחר שיחזור יטול שוב ידיים ויברך 'המוציא'. שכן אפשר לומר שאלו שתי אכילות שונות, ואין כאן חשש ברכה שאינה צריכה. אבל אם הוא יוצא לזמן קצר, כיוון שהאכילה שאח"כ נחשבת המשך סעודתו, לא יברך, כי לסוברים כרב חסדא זו תהיה ברכה שאינה צריכה (מ"ב קעח, לה, באו"ה ד"ה 'בלא').

ועיין להלן י, יג, לעניין הפסק בשאר מאכלים, אימתי נכון לברך על הכל ברכה אחת, ואימתי כמה ברכות. ועל פי זה, אם הוא יוצא ליותר מחצי שעה אבל השאיר שם את חבריו שממתינים לו, גם אם יש לו פנאי, לכתחילה עדיף שלא יברך, שכן הישארותם של חבריו יוצרת את רצף הסעודה. וק"ו אם הם שניים, שלא יברך, שכן הוא עוד צריך לחזור ולזמן עמהם.

יא,ה – להערה 14 – מדוע הכוונה ב'המוציא' מועילה

לגבי הסברה שכוונה ב'המוציא' תועיל למקום אחר, לשו"ע הרב קעח, ד, הכוונה עושה את האדם כהולך דרכים, וממילא יוכל להמשיך לכתחילה לאכול בכל מקום שירצה. ולב"ח, מ"א ח, ומ"ב לג, הכוונה מכילה את הברכה על שני המקומות, וממילא היא מועילה רק למקום שאליו התכוונו.

תפריט