מניעת הריון לפני קיום מצוות פריה ורביה
כפי שהרב כתב בספר (הערה 12), בדיני מניעת הריון מצינו תשובות רבות לאנשים שונים במצבים שונים, ובכל זאת מכלל התשובות עולות שלוש שיטות עיקריות, ולהלן נביא את עיקרי תשובותיהן. חשוב לציין שהרבה תשובות נכתבו על אמצעי מניעה שיש בהם חשש של השחתת זרע, ולא על גלולות והתקן שאין בהם חשש זה.
יג, א – הסוברים שאין למנוע הריון ללא צורך גדול
יש מחמירים וסוברים שלפני קיום מצוות פריה ורביה אין למנוע הריון בלא צורך גדול, וגם לאחר לידה אין למנוע הריון זולת במקרים מיוחדים של חולי גופני או מצב נפשי רעוע.
כך עולה משבט הלוי ג, קעז: "יקרתו קבלתי והאותיות שאלוני אודות מניעת ההריון באשה היולדת בצער, אם מותר לה להשתמש בטבעת עמוק המכסה פי הרחם, כי שמע בשם אחד מגדולי הרבנים בירושלים להתיר בפשטות בשעת צורך גדול, כגון מתיחת עצבי אשה מחמת לידות תכופות". ואחרי דיון בסוגיית ג' נשים משמשות במוך, העלה: "באשה שאנו רואים בה מתיחות עצבים במידה גדולה מאד, לא מתיחות עצבים סתם, שזה רגיל בכל הנשים, וגם נרגש שלטובת בריאותה היא שתנוח קצת, כי בערך מבנה גופה יתכן שמלידות התכופות יוולד אצלה ספק סכנה, בזה מטינא שיבא מסברא להתיר טבעת עמוק וכיו"ב בזמן מסוים של חצי שנה, ואח"כ צריך שוב לעיין במצבה כי חלילה להפריז בהיתרים. בכוונה תחילה לא הארכתי בפלפול ובסברא בנושא זה מטעם הכמוס אתי".
וכך הורה רשז"א, כמובא בנשמת אברהם ה, טז, 1: "ואם עדיין לא קיים מצוות פריה ורביה אך יש קושי רב מבחינה פיזית או נפשית של האשה, כגון אחרי לידות תכופות, אחרי לידת תאומים או שלישיה וכדומה, שמעתי מרשז"א זצ"ל שיש מקום להתיר הרחקת תשמיש או איחור בטבילה, ואם זה לא ניתן או אינו מספיק, אז אפילו על ידי אמצעי מניעה כגון גלולות. אך כל זה רק לתקופה קצרה בלבד, ולפי ראות עיני המורה הוראה".
שיטה זו הובאה בחריפות גדולה בשו"ת משנה הלכות ה, רי, עיין שם דבריו התקיפים (בתשובה שם נשאל על מניעת הריון אחרי קיום פריה ורביה, וקל וחומר שהחמיר לפני קיום פו"ר).
ומשמע כשיטה זו גם באגרות משה אה"ע ג, כד, שהתיר רק אם יש קושי או חולשה מיוחדת: "הנה בדבר הפילן (גלולות למניעת הריון) שלא תתעבר האשה, ודאי מצד איסור זרע לבטלה ליכא, ואם קשה העיבור לפני האשה מצד חולי, ואף אם רק מצד חולשה בעלמא כשהוא יותר מבסתם נשים, יש להתיר מצד זה אף בלא קיים עדיין פריה ורביה, אם היא חלושה לחכות איזה זמן קצר עד שתתחזק גופה". וכך עולה ממנחת יצחק ו, קמד; וציץ אליעזר ח"ט נא, שער ב. עיין עוד שו"ת אשר חנן ח, אה"ע קיד.
יג, ב – הסוברים שאפשר לכתחילה למנוע עד שנתיים
בשו"ת שיח נחום צד, כתב שאם האשה מרגישה בכך צורך, אפשר למנוע הריון לכתחילה עד לכשנתיים מהלידה. וביאר שאמנם מצוות פריה ורביה גדולה מאד, אך היא לא תלויה בזמן. עוד הביא ראיה מכך שתקנו חכמים טבילת קרי (שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים) גם למי שלא קיים עדיין פריה ורביה, למרות שיש בזה משום ביטול פריה ורביה – הרי שמשום שיקולים מוסריים וחברתיים ניתן לדחות את המצווה. "נמצא שהדבר נתון לשיקול דעת הלכתי, ולא ניתן לקבוע מסמרות בדבר. אין ספק שבריאותה של האשה היא שיקול מכריע, והרי אמרו ביולדת (נדה ט, א): אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עד עשרים וארבעה חודש. וכן ישנם עוד שיקולים בעלי ערך רב, כגון שיש ילדים אחרים הטעונים טיפוח וכדו'… נמצא שפריסת הלידות לאורך זמן סביר היא ראויה ומומלצת". ולסיכום כתב: "ובסתם אם מרגישה צורך, יכולה לשהות כשנתיים מלידה עד תחילת הריון, אך אין לקבוע מסמרות בדבר, ובמקום שיש צורך לפרק זמן ארוך יותר, יש לשאול שאלת חכם".
ובשו"ת בני בנים א, לא, כתב בשם סבו הרב יוסף אליהו הנקין, שמותר למנוע הריון אחרי הלידה למשך כשנתיים ויותר, "וכן שמעתי בארץ ישראל שהורה כן גדול אחד, והרבה נוהגים כן". ובתשובה הקודמת א, ל, כתב שלצורך הוולד מותר למנוע הריון יותר זמן: "עוד פסק הגמו"ז (הרב יוסף אליהו הנקין) זצלה"ה שמותר לאשה למנוע הריון אפילו לארבע ויותר שנים אחרי הלידה כשצריכה לטפל בולד, והורה כן הלכה למעשה כמה פעמים, ולא חילק בין אם קיים הבעל פריה ורביה או לא… וכן אני מורה ובא". והביא ראייה מכתובות ס, א, שהתירו להניק ארבע או חמש שנים, ואין לומר שהתירו זאת בגלל שהתינוק צריך את החלב, שהרי התירו להתחתן עם מעוברת חבירו אחרי שנתיים, ומוכח ששנתיים זה מספיק להניק לצורך בריאותו של התינוק. "אלא בודאי היתר יניקה אחרי שנתיים אינו תלוי בסכנת הוולד, שאף על פי שאין סכנה, התירו לו לינוק כל זמן שלא פרש כיון שהוא לטובת הוולד, ולא השגיחו באיסור דרבנן של יונק שקץ. וידוע שבמניקה יותר משנתיים לפעמים מחמת ההנקה לא תתעבר, ואיך התירו לה לדחות פריה ורביה של הבעל בשביל דבר שאינו ענין סכנה, אלא על כרחך כיון שהוא לטובת הוולד שימשיך, גם זה מותר ונכלל בקיום פריה ורביה, ובזה מבוארים דברי הגמו"ז זצלה"ה בסעייתא דשמיא לענ"ד". אמנם לא התיר לצורך עבודה אלא רק לצורך טיפול בילד.
יג, ג – ההוראה המקובלת
כתב הרב בספר: "כיוון שהנסיון מראה, שמצד בריאות הגוף והנפש רצוי לרוב הנשים לעשות הפסקה של כתשעה חודשים עד שנה בין הלידה להריון הבא, מותר לכתחילה לכל הנשים להשתמש לצורך זה באמצעי מניעה". ובהערה 12, כתב הרב: "לצורך חשוב של התאוששות מלידה וטיפול בתינוק, מותר לכתחילה למנוע הריון למשך תשעה חודשים עד שנה. ואף אשה שאינה חשה בצורך זה, יכולה לכתחילה למנוע הריון למשך זמן זה, כי הנסיון מצביע על הצורך שבדבר. ובמצבים מיוחדים של חולשה גופנית או נפשית גדולה, מקילים עד שנתיים. וכמדומה שרוב הרבנים מורים כן".
ובספר אסיא כרך ד, עמ' 175-176, מובא במאמרו של הרב אבינר: "שאלה: האם המתנה מסוימת אחרי לידה נחשבת כרווח בעלמא או סרך סכנה? תשובה: החזו"א הורה בעל פה (שמעתי בשם הגראד"א בשם ת"ח בשם הרב גרינמן) שאחרי לידה מותר להשתמש בכל אמצעי המניעה, אפילו כיפה, כדי להרחיק את הכניסה להריון לתשעה חודשים עד שנה, אפילו אם אין לאשה שום סיבוכים רפואיים מיוחדים, כי תכיפות בלידות גם נחשבת לספק סכנה. שאלה: אם כן, אולי לכתחילה טוב להמתין אחרי לידה? תשובה: יתכן מאד. הרחם זקוק למנוחה, אחרת יש חשש לצניחת הרחם, גם שרירי הבטן זקוקים למנוחה וחיזוק וכן הוורידים המורחבים. לנשים שיש בעיות כאלה, יתכן שצריכות לעשות הפסקה. אבל זה מושג על פי רוב על ידי הנקה". והביא דברי החזו"א בנשמת אברהם ה, טז, 1.
וכך מורים רוב מורי ההוראה בישראל, עיין בספר מציאות ורפואה בסדר נשים (עמ' 141-142) ובשו"ת באהלה של תורה א, סו-סח. ואף חלק מהמחמירים יתכן שיקלו באמצעי מניעה שאין בהם חשש השחתת זרע, כגלולות או התקן (עיין קובץ תשובות לרב אלישיב ג, קעד).
יג, ד – מקרה מיוחד של מחלה
כתב הרב בספר: "בשעת הדחק, כאשר האשה סובלת ממחלה, גופנית או נפשית, שהטיפול בה דורש מניעת הריון, מותר גם לפני קיום מצוות פרו ורבו מהתורה בבן ובת, למנוע הריון למשך יותר משנתיים לאחר הלידה. והיתר זה צריך להישקל בכובד ראש לאחר קבלת חוות דעת מרופא ירא שמיים".
