ז – הלכות ומנהגי תקיעות

פורסם בקטגוריה פרק ד - מצוות השופר. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/15-04-07/

ז, א – האם החזן יכול להיות בעל תוקע

משנה ראש השנה לב, ב: "העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה – השני מתקיע".

הביאו הראשונים (ר"ן, רא"ש, ריטב"א ועוד) בשם רב האי גאון: "וכתב רבינו האי גאון ז"ל דמדקתני: השני מתקיע ולא קתני תוקע, שמע מינה שאין ש"ץ תוקע, אלא מצוה לאחר לתקוע, שמא ישתבש בדעתו בשביל התקיעות ולא ידע לחזור לתפילתו. דומיא דמאי דאמרינן בפרק אין עומדין (ברכות לד, א): העובר לפני התיבה – לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטרוף. ואם אין שם כהן אלא הוא – לא ישא את כפיו, ואם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפילתו – רשאי. וה"נ דכוותה".

וכ"כ שו"ע תקפה, ד: "אחר תוקע ולא שליח ציבור, כדי שלא יתבלבל, ואם מובטח שחוזר לתפילתו, רשאי לתקוע". וכתב מ"ב יד: "ואם מתפלל מתוך הסידור והמחזור, לכולי עלמא דינו כמובטח". וכ"כ הרב בספר.

בעל העיטור (עשרת הדברות הל' שופר, צט, ב) הביא טעם אחר: "דקדק רבינו האי ז"ל: תוקע לא נאמר, אלא מתקיע, אלמא אחר תוקע. ומסתברא שאם שליח ציבור יודע יותר, הרשות בידו. אלא מנהג ראשונים שהיו זריזין במצוות ומחבבין אותן, והיה כל אחד ואחד מהן נוטל חלקו כדי לקבל שכר, כדאמרינן במילה (שבת קלז, ב): המל אומר… והמברך, ומנהגם אחד מל ואחד מברך".

פורסם בקטגוריה פרק ד - מצוות השופר. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן