הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ג – תקיעות מיושב ומעומד

ג, א – תקיעות על סדר התפילה

משנה ראש השנה לב, א: "סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכויות עמהן, ואינו תוקע. קדושת היום – ותוקע, זכרונות – ותוקע, שופרות – ותוקע, ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים, דברי רבי יוחנן בן נורי. אמר לו רבי עקיבא: אם אינו תוקע למלכויות, למה הוא מזכיר? אלא: אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכויות עם קדושת היום – ותוקע, זכרונות – ותוקע, שופרות – ותוקע, ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים".

ג, ב – תקיעות על סדר הברכות של תפילת מוסף

משנה ראש השנה לב, ב: "העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה – השני מתקיע. ובשעת ההלל – הראשון מקרא את ההלל".

ובגמ' שאלו: "מאי שנא שני מתקיע? משום דבְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ (משלי יד, כח. כל מה שמאחרין לתקוע בכל שעה באים בני אדם יותר לבית הכנסת ואיכא רוב עם, טורי אבן), אי הכי, הלל נמי נימא בשני משום דבְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ! אלא מאי שנא הלל דבראשון – משום דזריזין מקדימין למצות, תקיעה נמי נעביד בראשון, משום דזריזין מקדימין למצות! אמר רבי יוחנן: בשעת השמד שנו (אויבים גזרו שלא יתקעו, והיו אורבין להם כל שש שעות לקץ תפלת שחרית, לכך העבירוה לתקוע במוספין, רש"י)".

הרשב"א והר"ן (ט, א, מדפי הרי"ף) תמהו על שאלת הגמ' למה תוקעים במוסף, הרי צריך לתקוע על סדר ברכות של מלכויות זכורונות ושופרות, ורק בתפילת מוסף תקנו ברכות אלו! וכתבו שיש שרצו להוכיח מכאן כשיטת הרז"ה, שבכל תפילות ראש השנה מוסיפים מלכויות זכרונות ושופרות. אמנם למעשה כתבו שהמנהג הוא שלא כרז"ה, וביארו שהגמ' שואלת למה חכמים לא תקנו לברך מלכויות זכרונות ושופרות בתפילת שחרית, וממילא יתקעו בשחרית על סדר הברכות, משום זריזין מקדימים למצוות.

בתוספות רא"ש כתב שכוונת הגמ' שיתקעו בשחרית שלא על סדר הברכות, ויחזרו ויתקעו על סדר ברכות מוסף, "כדרך שאנו תוקעים מיושב, וחוזרין ותוקעין על סדר ברכות".

ג, ג – מדוע לא חזרו לתקוע בתפילת שחרית

אחרי שנתבטלה גזירת המלכות, לכאורה צריך היה לחזור ולתקוע בשחרית. ביארו התוס' (ר"ה לב, ב, 'בשעת'): "ואע"פ שבטלה גזירת המלכות, לא עבדינן כדמעיקרא, אע"ג דזריזין מקדימין למצוות, דחיישינן שמא יחזור דבר לקלקולו". וכ"כ הריטב"א (שם), והוסיף: "ולא עוד אלא שכל גזירה שבית דין גוזרין, אע"פ שבטל הטעם – גזירה במקומה עומדת, עד שיעמוד בית דין ויבטל".

בירושלמי (ר"ה פ"ד ה"ח) למדנו ביאור אחר לגזירת השמד: פעם שמעו האויבים את ישראל תוקעים בשופר בתפילת שחרית, וחשבו שזוהי קריאה למלחמה, ויצאו כנגד המתפללים והרגו בהם. ולפיכך התקינו שיהו תוקעים בתפילת מוסף, שכאשר יראו האויבים שאנו מתפללים וקוראים בתורה, ושוב מתפללים ותוקעים בשופר – יבינו שאנו עוסקים בתפילה ובמצוות ולא בהכרזת מלחמה. מה שאין כן אם התקיעות יהיו בתחילת היום, בשחרית, לא יהיה ניכר שזה חלק מהתפילה.

ועוד מובא בירושלמי שם: "אמר רבי יונה: כתיב (ישעיהו נח, ב): וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן – זו תקיעה וערבה. רבי יהושע בן לוי בשם ר' אלכסנדרי שמע לה מן הדא (תהילים יז, א): שִׁמְעָה ה' צֶדֶק – זו קריאת שמע, הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי – זו רינון תורה, הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי – זו תפילה, בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה – זו מוסף, מה כתיב בתריה (שם ב): מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא. א"ר אחא בר פפא קומי ר' זעירה: שנייא היא, שמצות היום במוסף (שאני תקיעות מהלל, שמצות היום לתקוע היא דוקא במוסף, קרבן העדה). א"ר תחליפה: קיסרייא קרייא אמר כן (במדבר כט, א-ב): יוֹם תְּרוּעָה… וַעֲשִיתֶם".

וכתבו הראשונים (תוס'; רשב"א; ריטב"א ועוד) שלפי הטעמים המובאים בירושלמי, התקיעות מתאימות דוקא לתפילת מוסף, וכפי שביאר הריטב"א: "דאכתי איכא למיחש לשונאים ולדרשה של רבי יהושע (בן לוי)".

ג, ד – האם מותר ליחיד לתקוע בתוך תפילתו על סדר הברכות

ראש השנה לד, ב: "רב פפא בר שמואל קם לצלויי, אמר ליה לשמעיה: כי נהירנא לך – תקע לי. אמר ליה רבא: לא אמרו אלא בחבר עיר (חבורת ציבור, אבל יחיד – מברך את כולו, ואחר כך תוקע תשע תקיעות, רש"י). תניא נמי הכי: כשהוא שומען – שומען על הסדר, ועל סדר ברכות. במה דברים אמורים? – בחבר עיר, אבל שלא בחבר עיר – שומען על הסדר, ושלא על סדר ברכות".

יש אומרים שכוונת הגמ' לומר שיחיד אינו חייב לתקוע על סדר הברכות של תפילת מוסף, אך אם רוצה – רשאי. וכ"כ המאירי (ר"ה לד, ב, בדעה הראשונה): "יחיד, אף לכתחילה אינו צריך, אלא שומען על הסדר שלא על סדר ברכות, הא אם רצה בכך – עושה". וכ"כ הראב"ן: "יחיד המתפלל בראש השנה אין צריך לתקוע על סדר ברכות של תפילה". וכך סוברים רבים בדעת הרמב"ם הל' שופר ג, יב (רדב"ז א, שמז; שיירי כנסת הגדולה תקצב; מעשה רוקח; ברכי יוסף שם, א, ועוד). וכ"כ למעשה שו"ת רדב"ז א, שמז, ובני יששכר (תשרי ב, לה).

אמנם בגמ' משמע שיחיד אינו רשאי לתקוע בתוך תפילתו על סדר הברכות של תפילת מוסף. וכ"כ ר"י מלוניל (ר"ה לד, ב) ומכתם. וכ"כ הטור תקצב: "אבל יחיד, אפילו אם יש לו שופר – אינו מפסיק בברכות לתקוע". וכ"כ שו"ע תקצב, ב; לבוש; שועה"ר ז; מ"ב ו; חזו"ע עמ' קמט-קנא. וכ"כ הרב בספר.

ג, ה – מנהגי העדות אם עומדים או יושבים בתקיעות דמיושב

כתב המשנה ברורה תקפה, ב: "ועכשיו נהגו הציבור לעמוד כולם גם בשעת התקיעות שתוקעין קודם מוסף, ואעפ"כ נקראין תקיעות דמיושב, מאחר שרשות לישב בהם. ואם יחיד שומע תקיעות לצאת בהם, ואינו עתיד לשמוע על סדר הברכות – צריך מדינא לעמוד לכתחילה". וכך מנהג כל האשכנזים לעמוד בתקיעות דמיושב.

אמנם רבים מהספרדים נהגו לשבת בעת תקיעות דמיושב, כתקנה המקורית, כפי שביאר רדב"ז (שו"ת ד, כה): "עיקר התקיעות הם אותם שעל סדר הברכות, ובאותה שעה הרי כל הקהל עומדים, והיינו דקרינן להו תקיעות דמעומד. אבל תקיעות דמיושב אינם אלא כדי שיהיה השטן מעורבב בתקיעות דמעומד, ומשום כבוד הצבור לא ראו להטריח עליהם לעמוד כיון שעתידים לשמוע תקיעות דמעומד, והצריכו לתוקע שיעמוד כדין המצוה שהיא מעומד, אי נמי משום כבוד צבור". 1

והמנהג הרווח בקרב הספרדים לשבת גם בעת הברכה על מצוות תקיעת השופר, וכ"כ בא"ח נצבים טו: "ויש מקומות נוהגים לעמוד בעת הברכה של תקיעת שופר, ויש מקומות שלא נהגו לעמוד. ופה עירנו לא נהגו לעמוד".

וכ"כ שו"ת שמש ומגן א, סג: "גם אנחנו במרוקו, בעיר מולדתי מקנאס, וגם בעיר קזבלנקא, לא נהגו לעמוד בברכת המגילה. אלא כל הציבור יושבים ושומעים הברכה, ורק הש"ץ מברך מעומד כיון שכבר הוא עומד לקרות את המגילה, וכן גם כן תקיעת שופר, וכן בכל המצוות שעושין מיושב – מברכין עליהן מיושב". וכ"כ קיצור שו"ע טולידאנו תקכט, ג; זוכר ברית אבות (דלויה, עמ' 130 אות טז).

גם בשו"ת איש מצליח ג, לט, ג, כתב שבתוניס לא נהגו לעמוד. וכ"כ בעלי הדס ח, כג. ובשולחן ערוך המקוצר ג, קי, טו, כתב שגם עולי תימן נהגו לשבת בעת שהשליח ציבור מברך את הברכות.

אמנם יש מהספרדים שנהגו לעמוד בעת הברכה, כמובא בבן איש חי הנ"ל (ע"ע כף החיים תקפה, א). ויש שנהגו לעמוד גם בעת התקיעות עצמן, וכך מנהג ג'רבה (עיין עטרת אבות טז, סט).


  1. . וסיים רדב"ז שם: "ומעתה מי שלא שמע התקיעות על סדר הברכות, ועתה בא לשמוע אותם – צריך לעמוד, וכן ראיתי מדקדקים בדבר. גם כפי סוד כוונת המצוה צריך מעומד ולא מיושב".

תפריט