הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

י – כללי מדרגות הכפרה

כללי מדרגות הכפרה

י, א – ארבעה חילוקי כפרה

יומא פו, א: "שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר: שלושה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב – אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר (ירמיהו ג, כב): שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. עבר על לא תעשה ועשה תשובה – תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר, שנאמר (ויקרא טז, ל): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם… מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה – תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט, לג): וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם, אבל מי שיש חילול השם בידו – אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק. אלא כולן תולין, ומיתה ממרקת, שנאמר (ישעיהו כב, יד): וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְ-בָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן".

פירוש חילוקי כפרה – סוגי עבירות שחלוקים זה מזה בכפרתם. רבי אלעזר בן עזריה סובר שישנם רק שלושה חילוקי כפרה ולא ארבעה, אולם בהמשך מונה הברייתא ארבעה סוגי עבירות – מצוות עשה, לא תעשה, כריתות ומיתות בית דין, וחילול השם. וביאר מהרש"א יומא פו, א, שאין מונים מצוות עשה, לפי שמצוות עשה מתכפרות על ידי תשובה בלבד: "ויש לומר דהכי קאמר: ג' חלוקי כפרה הן, אבל האחד שהוא עבר על עשה לא חשיב, כיון דכפרתו תשובה והיא עם כל אחד ואחד לא חשיב ליה בכלל חלוקי כפרה, וכפרש"י, וכן הוא לשון הירושלמי ג' הם חוץ מן התשובה". וכפי שהזכיר, דייק כך ברש"י פו, א, 'אמר לו': "שלוש הן הנחלקין, שיש עבירה שהיא צריכה לזה ואינה צריכה לזה, אבל תשובה אינה מן החלוקין, שהיא צריכה לכולן".

לעומת זאת, הכסף משנה (הל' תשובה א, ד) מונה בג' חילוקי כפרה – מצוות עשה, לא תעשה, וכריתות ומיתות בית דין. חילול השם אינו נמנה בחילוקי הכפרה מכיוון שהחוטא בחילול השם נצרך לכל הכפרות (תשובה, יוה"כ, ייסורים ומיתה). בדומה לזה כתב תוספת יום הכיפורים (יומא פו, א, 'שאל'): "ואלו לא מסתפינא מכבודו דרש"י ז"ל הייתי מפרש דתשובה דמכפרת על עשה הוא מכלל הג', ומאי דמפיק ממניינא הוי ההיא דחלול ה' דאין לו כפרה עד שימות, ואין ראוי להכניסה במנין ולומר ד' חלוקי כפרה כיון דאין מתכפר לו בעודו חי עד שימות, ואין המתים נכנסים למנין חלוקי כפרה אלא בעלי תשובה שהם חיים, וכן מצאתי שפירש בעל העקדה שער ס"ג". וכ"כ תלמיד הרשב"א (עניינים שונים ב).

בתוספתא יומא ד, ט, מנו ארבעה חילוקי כפרה.

י, ב – דעת רבי ישמעאל כחכמים

בפשטות, רבי ישמעאל שמנה ארבעה חילוקי כפרה סובר כחכמים שיום הכיפורים אינו מכפר ללא תשובה.

וכ"כ תלמיד הרשב"א (עניינים שונים ב): "ותשובה עם כל אחת ואחת מהן – לומר, שאין אחד מהן מתכפר בלא תשובה כלל, ולאפוקי מדרבי דאמר (יומא פה, ב): יום הכיפורים מכפר בין על השבין בין על שאינן שבין".

וכ"כ מהרש"א יומא פו, א: "אבל עבר אל"ת כו' תשובה תולה ויוה"כ מכפר, שנאמר כי ביום וגו'. דמוקמינן ליה אַלֹא תעשה בעלמא דהיא קלה לגבי לא תעשה דכריתות ומיתות ב"ד. ואף על גב דתשובה אינה מפורשת בהאי קרא, ס"ל דתשובה ודאי בעי עם כל אחד דלא ס"ל כרבי דאמר דבין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר. ועוד י"ל דמייתי ליה מדכתיב (ויקרא טז, ל): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר וגו' לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ, דר"ל דיוה"כ מכפר, אך בתנאי לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ, דהיינו יוה"כ עם התשובה".

וכך עולה מהרמב"ם שאחרי שפסק כחכמים הביא בפרק א, הלכה ד, את ארבעת חילוקי הכפרה. (עיין לעיל ט, ב, בדברי המנחת חינוך).

י, ג – כפרה על מצוות עשה

יומא פו, א: "עבר על עשה ושב – אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר (ירמיהו ג, כב): שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים". רש"י: "שׁוּבוּ בָּנִים – ומיד ארפא, למדת שיש עבירה שמכפרת בתשובה לבדה; כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר (ויקרא טז, ל) – למדת שיש עבירה שצריכה יום הכפורים, וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם (תהלים פט, לג) – למדת שיש עבירה שצריכה יסורין, ומסתברא, הקל לקלה והחמור לחמורה".

כתבו תוס' שבועות יב, ב, 'לא', שבמצוות עשה המחילה היא גמורה: "לא זז משם עד שמוחלים לו – ואף על גב דתנן במתני' בפרק בתרא דיומא (פה, ב ושם): על עשה ועל לא תעשה תשובה מכפרת, ואמר נמי במס' חגיגה (ה, א): כל העושה דבר ומתחרט מוחלין לו מיד אפילו בשאר עבירות – אינה מחילה גמורה אלא שמקילין לו הדין, אבל במצות עשה מוחלין לגמרי".

לעומת זאת, כתב הרוקח (הל' תשובה סימן כח): "והא דאמר בפ"ב דיומא (פו, א): עבר על עשה ועשה תשובה – לא זז משם עד שמוחלים לו, וכן בפ"א דשבועות (יב, ב): האי עשה היכי דמי? אי דעשה תשובה – מוחלין לו מיד, מיהו קצת צער יבוא לו שעבר על העשה".

וכ"כ רבנו יונה בשערי תשובה ד, ו: "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא לו, א): עולה מכפרת על מי שעבר על מצות עשה אחרי התשובה, כי אמנם נתכפר עונו בתשובה, אך העולה תוסיף על כפרתו, ויוסיף להתרצות בה את השם יתברך".

י, ד – קריאת פרשת עולה

עוד כתב רבנו יונה (שערי תשובה ד, ז), שהעולה מכפרת על הרהורי הלב ומחשבת העבירות. והוסיף (שם ד, ח): "ועתה כי אין לנו קרבנות בעונותינו ובעונות אבותינו, אם חטא בהרהורי הלב או שעבר על מצות עשה, יקרא פרשת העולה אשר בתחילת סדר ויקרא ובתחלת סדר צו את אהרן. כי מקרא פרשת הקרבן יהיה לנו במקום הקרבת הקרבן, בין שנקרא בכתב בין שנקרא בעל פה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות קי): כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה, בפרשת חטאת – כאילו הקריב חטאת, בפרשת אשם כאילו הקריב אשם".

י, ה – החילוק בין מצוות עשה למצוות לא תעשה

הטעם שתשובה לבדה מועילה לכפר על מצוות עשה, כתב מהרש"א: "דמסברא להקל עונש עובר בעשה בעלמא דיושב ואינו עושה, מעובר בלא תעשה שעובר במעשה. ומהאי טעמא עשה דוחה לא תעשה כיון דהעשה מקויים במעשה".

אמנם במנחת חינוך שסד, יד, כתב שאי אפשר לומר שהחילוק הוא בין שב ואל תעשה לקום עשה, "דהא יש עשין כגון לאוין הבאים מכלל עשין דעובר בקום עשה, וכן יש לא תעשה שעובר בשב ואל תעשה כגון לאוין שאין בהם מעשה, וכאן מבואר סתם דיש חילוק בין עשה ללא תעשה, משמע דבכל העשין מהני תשובה אף שעבר בקום עשה, ובכל הלאוין אף שעבר בלא מעשה לא מהניא תשובה לחוד. על כרחך צריך לומר דלא תעשה בכל ענין חמור מעשה".

עיין עוד מהר"ל נתיב התשובה פרק ג.

י, ו – מצוות עשה שיש בה כרת

כתב הרמב"ם (הל' תשובה א, ד): "עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה – אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד, ובאלו נאמר (ירמיהו ג, כב): שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם וגו'". וכ"כ מנחת חינוך (שסד, יד): "ודוקא במצוות עשה שאין בה כרת, אבל ביש בה כרת כגון פסח ומילה נראה דנחשב מן החמורות כמו חייבי לאוין שיש בהם כרת ומיתות בית דין, ואין תשובה לבד מועלת".

אמנם בתוספת יוה"כ (פה, ב, 'אמר ר"י' בסוף הדיבור) כתב שמשמע מרבי ישמעאל שאין חילוק בין עשה שיש בו כרת לעשה שאין בו כרת.

י, ז – כפרה על מצוות לא תעשה

יומא פו, א: "עבר על לא תעשה ועשה תשובה – תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, שנאמר (ויקרא טז, ל): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם… מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם".

כתב הרמב"ם בפירוש המשניות יומא ח, ח, שאם עבר על מצוות לא תעשה בשוגג, דינו כמצוות עשה. לעומת זאת במנחת חינוך (שסד, יח) כתב: "ואין מבואר בדברי רבי ישמעאל חילוק בין שוגג למזיד, ונראה דשוים, דאף בשוגג צריך תשובה ויום הכיפורים, ובמזיד גם כן מכפר תשובה ויום הכיפורים".

הוסיף רבנו יונה (שערי תשובה ד, ח) שאחר שחזר בתשובה צריך לדאוג מהחטא עד שיגיע יום הכיפורים: "ואם עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה, ידאג לעוונו, ויכסוף ויחכה להגיע ליום הכפורים למען יתרצה אל השם יתברך, כי רצונו חיי הנפש והגוף וחיי כל נוצר, כמו שנאמר (תהלים ל, ו): חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ר"ה ט, א): כל הקובע סעודה בערב יום הכפורים כאילו נצטווה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם, כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו, ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו, ויגונותיו לעונותיו".

י, ח – המרבה בעבירות, אפילו הן קלות דינן כחמורות

כתב הרא"ש (יומא ח, יז): "תניא רבי יוסי בר' יהודה אומר אדם עובר עבירה ראשונה – מוחלין לו, שניה – מוחלין לו, שלישית – מוחלין לו, רביעית – אין מוחלין לו, שנאמר (עמוס ב, ו): כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, ואומר (איוב לג, כט): הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵ-ל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר… נראה לי לפרש: רביעית אין מוחלין לו – אם היא מצות עשה אין מוחלין מיד כשעשה תשובה, אלא תשובה תולה ויום הכפורים מכפר כדין חייבי לאוין. וכן אם היא מצות לא תעשה מיתה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין".

י, ט – חילוקי הכפרה אינם מוחלטים

כתב תלמיד הרשב"א (עניינים שונים סי' יב): "ומכל מקום נראה לי אין זה כלל גמור לכל מצות עשה ולא תעשה, כי יש בהן שהן חמורין שצריכין גם כן יסורין ככריתות ומיתות ב"ד וחמורים מהם".

והביא את הגמ' בב"מ נח , ב: "אמר ר' חנינא: שלושה צועקים ואינם נענין: המכנה שם לחברו אע"ג דדש בשמיה, והמלבין פני חבירו ברבים, והבא על אשת איש". ולמרות שהמכנה שם והמלבין פני חברו הם לאוין בלבד, מנו אותם עם איסור כרת של הבא על אשת איש. ובאר תלמיד הרשב"א: "והטעם שנראה בזה מפני שהמכה חברו או גוזלו וכיוצא בהן ניתן לימחל, אבל מכנה ומלבין לא ניתן לימחל מפני שהשומעים יבזוהו היום או מחר באותו כנוי שם וילבינוהו באותה הלבנה וזה גורם קטטה ושנאת חינם בינו ובין הבריות עד עולם, וכבר אמרו לעיל ט' ע"ב ששקולה שנאת חנם כע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים, וזהו שדימו אותם לאשת איש שהיא תקלה עולמית גם כן, מפני שעל ידי שהוא בא עליה היא חשודה ממנו וגורם שם רע גם לבניה הכשרים שהולידה מבעלה וגורם להם איסור לבא בקהל, ואין לך תקלה עולמית גדולה הימנה… וכיון שדימו מכנה ומלבין לאשת איש שמענו שהם חמורין מכריתות ומיתות ב"ד אע"ג דעשה ולא תעשה נינהו. הלכך הא ברייתא לאו כלל גמור, וכבר אמרו אין למדין מן הכללות".

ועוד כתב לגבי חילול השם: "ולאו דוקא חילול השם קאמר, דהוא הדין למפר ברית בשר ופורק עול ומגלה פנים בתורה, ששלוש אלו אין לך חמורות מהן…. ונראה מדברי הרמב"ן ז"ל בשער הגמול, דהוא הדין לעבירות חמורות מאד כמשומדין ומינין ואפיקורסין ושכפרו בתורה ובתחיית המתים, ושאר המנויין בברייתא דשלוש כתות ליום הדין (ר"ה יז, א). ומה שמנו אלו, ר"ל אלו והדומים לאלו, שהם רשעים מוחלטים".

י, י – כריתות ומיתות בית דין

כפי שלמדנו, עבר על כריתות ומיתות בית דין – תשובה ויוה"כ תולין וייסורין ממרקים. וכ"כ הרמב"ם הל' תשובה א, ד: "עבר על כרתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין, ובאלו נאמר (תהלים פט, לג): וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם".

גם שבועת שווא ושקר, אף שאין בהן כרת, דינם כחייבי כריתות, כמבואר בגמ' ביומא פה,ב-פו, א, לפי שנאמר בה: לֹא יְנַקֶּה (שמות כ, ז). וכ"כ הרמב"ם הל' תשובה א, ב: "ומה הן הקלות ומה הן החמורות? החמורות הן העבירות שחייבין עליהן מיתת בית דין או כרת, ושבועת שוא ושקר – אף על פי שאין בה כרת הרי הוא מן החמורות".

גם חייבי מיתות בידי שמיים בכלל חייבי כריתות לעניין זה (מנחת חינוך שסד, כב, כו; רמ"ע מפאנו, עשרה מאמרות חיקור הדין א, יח; אגרת התשובה לגר"ז סוף פרק א).

י, יא – כריתות ומיתות בית דין בשוגג

ירושלמי יומא פ"ח ה"ז: "על כריתות ומיתות בית דין במזיד, התשובה ויום הכיפורים מכפרין מחצה והייסורין בשאר ימות השנה מכפרין מחצה". וכ"כ הרמב"ם בפיהמ"ש יומא ח, ח, שרק אם עבר על כריתות או מיתות בית דין במזיד צריך ייסורין.

אמנם רבנו יונה (שערי תשובה ד, יד-טו) כתב שגם החוטא בשוגג ייענש: "כאשר יעבור אדם על כריתות ועל מיתות בית דין בשוגג, חייב להתודות ולבקש תחנונים על הסליחה, ולהאנח במרירות לב ולדאוג ולפחד, כי אלה מעיקרי הכפרות… ודע כי השוגג ענוש יענש, כאשר הקדמנו לבאר, אף כי הפושע, רוצה לומר: מי ששגג בדבר שדרך בני אדם להזהר ממנו, ויש לו לדאוג ולפחד מחטאו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים מח): בפירוש מה שכתוב (תהלים מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב, כאשר היה אדם עובר עבירה בשוגג היה לבו דואג עליו וחרד ומפחד לחטאו עד שהיה עולה לירושלים והיה מקריב קרבן החטאת היה אך שמח, על זה נאמר: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ".

עוד כתב רבנו יונה שמי שעבר בשוגג עבירה המחייבת קרבן חטאת, "יעסוק תמיד בפרשת חטאת, ויחשב לו כאילו הקריב חטאת, רוצה לומר: כי יועיל הרבה בדבר ויתכפר לו מעין כפרת חטאת".

י, יב – ריבוי מצוות, מעשים טובים ותורה לשמה במקום ייסורים

כתב בשערי תשובה ד, יא: "ואם עבר אדם על כריתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה, אחרי כי לא נרצה העון בלי יסורים כי התשובה תולה ויסורים ממרקים, יכין לבו לעשות מצוות המגינות מן היסורים כמו מצות הצדקה, כי היא מצלת גם מן המות, שנאמר (משלי י, ב): וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת, ומי שאין לו ממון לעשות צדקה – ידבר טוב על העני, ויהיה לו לפה לבקש אחרים להיטיב עמו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב"ב ט, א): גדול המעשה יותר מן העושה.

וכן יעסוק במצות גמילות חסדים לעזור את חברו בעצמו והשתדלותו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוכה מט, ב): גדולה גמילות חסדים מן הצדקה, שהצדקה בממונו וגמילות חסדים בין בגופו ובין בממונו, והצדקה לעניים בלבד וגמילות חסדים בין לעניים ובין לעשירים. וכן ידבר על לב העני ויכבדהו וינחמהו מצרתו, כענין שנאמר (ישעיהו נח, י): וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב"ב ט, ב): כי המפייסו בדברים גדול מן הנותן צדקה. וכן יעסוק במצות בקור חולים וקבורת מתים ותנחומי אבלים ולשמח חתן וכלה, כי כל אלה מדרכי החסד, וכנגד כולן מצות תלמוד תורה לשם שמים. וכל המועצות שזכרנו הן בכלל מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (משלי טז, ו): בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן, כי קנין התורה נקרא קנין האמת, כמו שאמר (משלי כג, כג): אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, ונאמר (תהלים קיט, קמב): וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.

ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה קדושים כה, א): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג, יח) – עבר אדם על כריתות או מיתות בית דין, אם היה רגיל לקרוא פרק אחד ביום – יקרא שני פרקים, אם היה רגיל לקרוא פרשה אחת – יקרא שתי פרשיות. ומשני פנים תגן עליו התורה מן היסורים: האחת – כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (קדושין לא, ב): תלמוד תורה כנגד כלם, והשנית – כי ישית עמלו בתורה וטרחו בה ואשר תדד שנתו מעיניו יעלה במקום יסורים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין צט, ב): כל הגופים לעמל יולדו, אשרי מי שהיגיעה שלו בתורה! ואמרו (שם כו, ב): למה נקרא שמה תּוּשִׁיָּה (ישעיהו כח, כט)? שמתשת כחו של אדם".

י, יג – תעניות וסיגופים

עוד כתב רבנו יונה (שע"ת ד, יב) שבמקום הייסורים יצום ויוריד דמעות וימנע עצמו מן התענוגים, ויאנח תמיד במרירות ליבו, וריבוי המרירות יהווה תחליף לייסורים.

נשאל רבי יוסף חיים בשו"ת תורה לשמה (סי' תיד): "והנה רצינו לידע מי שעשה התיקונים האלה של מספר התעניות שגילה רבינו האר"י זיע"א על לאוין ועל כריתות ומיתות ב"ד, אם גם בו שייך הני חלוקי הנז' שבלאוין בעי יוה"כ לכפר ובמיתות בעי יסורין, או דילמא כיון שעשה תעניות אלו הקצובים אז תכף ומיד יתכפר ולא בעי יוה"כ ולא יסורין".

והשיב שכל סדרי התעניות והסיגופים הם חלק מהתשובה שצריך לעשות וממילא אם עבר על עשה נמחל לו, או לא תעשה נמחל לו כשיגיע יום הכיפורים. אבל, "אם היא עבירה של כרת ומיתות בית דין צריך הוא ג"כ ליסורין לגמר כפרתו מלבד יוה"כ, אך היסורין האלו הם מסורים בידי שמים ואינם קצובים ושוים לכל אדם, כי יש כמה מדרגות בזה ולפעמים יספיקו יסורין קלין, הכל לפי מה שהוא אדם וכפי השערת הבורא יתברך שמו אשר שוקל בפלס משפט. וכבר ידעתם מה ששאלו בגמרא (ערכין טז, ב) היכי דמי יסורים? וכל חכם השיב דבר אחר, ומשם תדעו ותבינו כי אפילו דברים קלים הם חשובין בכלל יסורין".

י, יד – חילול השם

כפי שלמדנו, מי שחילל את השם, רק מיתה יכולה לכפר עליו כפרה גמורה, וכ"כ רמב"ם הל' תשובה א, ד: "במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר, אבל המחלל את השם אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה ויום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת, שנאמר (ישעיהו כב, יד): וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְ-בָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן".

וכן הוא בירושלמי (יומא פ"ח ה"ז): "אבל מי שנתחלל בו שם שמיים, אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביה"כ לכפר ולא בייסורין למרק אלא תשובה ויוה"כ מכפרין שליש והייסורין מכפרין שליש והמיתה ממרקת בייסורין, עליו הכתוב אומר: אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן, הא למדנו שהמיתה ממרקת". רש"י (יומא פו, א, 'חילול') הגדיר: "חילול השם – חוטא ומחטיא אחרים". ובהמשך הגמ' ביומא שם דנים היכי דמי חילול השם.

הוסיף תלמיד הרשב"א (עניינים שונים סי' יב), שישנם עוונות נוספים שהם בדרגת חילול השם שרק מיתה מכפרת עליהם לגמרי: "ולאו דווקא חלול השם קאמר, דהוא הדין למפר ברית בשר ופורק עול ומגלה פנים בתורה, ששלוש אלו אין לך חמורות מהן, דהא לרבי יום הכפורים מכפר על שאינן שבים בכל לא תעשה ואפילו כריתות ומיתות ב"ד, ואעפ"כ הוציא שלושה אלו מן הכלל כל שלא עשה תשובה… ונראה מדברי הרמב"ן ז"ל בשער הגמול דה"ה לעבירות חמורות מאד כמשומדין ומינין ואפיקורסין ושכפרו בתורה ובתחיית המתים ושאר המנויין בברייתא דשלוש כתות ליום הדין (ר"ה יז, א), ומה שמנו אלו, ר"ל – אלו והדומים לאלו, שהם רשעים מוחלטים".

י, טו – קידוש ה' ולימוד ביגיעה ושקידה יכולים לכפר על חילול ה'

כתב רבנו יונה (שערי תשובה א, מז): "ועוד יש עון, והוא עון חלול השם, שהתשובה ויסורים תולים ומיתה ממרקת, כמו שנאמר (ישעיהו כב, יד): אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן. והנה כאשר האדם משתדל לתמוך ביד האמת, ויעזור אחריה ויתעורר בדבריה, והופיע אורו לעיני בני עמו, ויחזק ידי אנשי האמת ונשא ראשם, וכתות השקר ישפילם יגיעם עד עפר, הנה אלה דרכי קדוש ה' והוד והדר לאמונתו ועבודתו בעולם, ועוז ותפארת במקדש תורתו, על כן בהרבות פעליו לקדש את ה' ולעודד האמת להכין אותו ולסעדו, ונסלח לו מעון החלול עם התשובה בשומו האמת לעומת אשמת החלול, מידת תשובתו נגד מידת משובתו זה באור: בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן (משלי טז, ו)".

עוד כתב רבנו יונה (שם ד, טז): "עתה נדבר על מי שיש בידו עון חלול השם, שלא יתכפר עונו ביסורים. והנה הקדמנו, כי יש לו רפואות תעלה אם יקדש את השם יתברך תמיד, עוד תִמָּצֵא לו כפרה בהגיונו תמיד בתורה ויגיעתו בה, כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ר"ה יח, א): אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה (שמואל א, ג, יד) – בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה אין מתכפר, אבל מתכפר בדברי תורה, ואף על פי שהיה עון בית עלי מחלול מצות קדשים, כמו שנאמר (שם יג): בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו. והנה כי התורה רפואה לכל מכה נחלה מאד, על כן כתוב (משלי טו, ד): מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים".

י, טז – בזמן הזה כל עוון יורד בדרגת חומרתו

עיין בבית אלוהים למבי"ט (שער התשובה סוף פרק ב) שאדם שחוטא בזמן שבית המקדש קיים עוונו חמור יותר. ובזמן הזה כל עוון יורד מחומרתו ולכן מי שעבר על חילול השם די בייסורים כדי לכפר עליו, וכריתות ומיתות בית דין – תשובה ויוה"כ מכפרים עליהם וכו'. וזאת משום שהשכינה לא שורה כפי שהיא שרתה בזמן שבית המקדש היה קיים, ולכן הפגיעה בשכינה בזמן הזה קלה יותר.

י, יז – למאירי תכלית ארבעת חילוקי הכפרה היא התשובה הגמורה

כתב המאירי (יומא פו, א), אחרי שהביא ד' חילוקי כפרה: "ודברים אלו הערה להיזהר ולהפליג בתשובה לפי חומר העון, ולעולם אין הפרגוד ננעל בפני התשובה הגמורה". וכ"כ על המשנה יומא פה, ב: "זהו כלל גדול שאין שום דבר מכפר אלא בתשובה. התשובה, ר"ל לבד בלא מיתה ובלא יום הכיפורים, מכפרת על עבירות קלות, על עשה ועל לא תעשה, אבל על החמורות כגון כריתות ומיתות בית דין – תשובה תולה עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר. כלומר שתכלית התשובה נמצאת בו, ומ"מ הוא הדין שהתשובה הגמורה מכפרת בכל עת שאין הפרגוד ננעל בפני התשובה אלא שסתם הדברים שהיא נמצאת שלימה יותר בזמן הזה משאר הזמנים".

וכ"כ בחיבור התשובה (מאמר ב, פרק יג, עמ' 546): "וכן כל מה שאמרו עליו שהוא מכפר אם שעיר, אם עצמו של יום הכיפורים, אם ייסורין, אם מיתה, ביאור כולם – הערה המגעת לו באיזה מאלו, והכל סיבת התשובה והיא הכפרה".

י, יח – חילוקי הכפרה נאמרו רק למי שעושה תשובה מיראה

כתב בספר חרדים פרק סה: "תנן במס' אבות (ד, יג): רבי אליעזר בן יעקב אומר: העושה מצוה אחת – קנה לו פרקליט אחד, והעובר עבירה אחת – קנה לו קטיגור אחד, תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. הקשה הרב רבינו מאיר מטוליטולא ז"ל דהא תניא ד' חלוקי כפרה: עבר על עשה ועשה תשובה מיד מוחלים לו, עבר על לא תעשה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, ובעון חילול ה' שלשתן תולין ומיתה ממרקת. הרי ע"כ יסורין אפילו עם תשובה? ותירץ דהתם בשב מיראה, דזדונות נעשו לו כשגגות, והכא בשב מאהבה, דעונות נעשו לו כזכיות. ולפי תרוצו אפשר דהיינו דקאמרה תשובה ומעשים טובים, כלומר תשובה שיחשבו עונותיו כמעשים טובים".

וכ"כ רי"ף על העין יעקב יומא פו, א: "עוד נ"ל שהתשובה שהיא מאהבה אינה צריכה עוד ליוה"כ ולא ליסורין כי היא מכפרת לגמרי, וראיה לדבר, שכתוב (ירמיהו ג, כב): שׁוּבוּ בָּנִים שחביבים לפניו יתברך כבנים, ופירשו חז"ל דהכתוב הזה מדבר בתשובה מאהבה, אבל כשהתשובה היא מיראה אז צריכה סיוע לכפרתה… אבל אם התשובה היתה לפני ה', דהיינו מלב ומנפש, כי ה' יראה ללבב ששב בכל לבו, אז תטהרו מכל וכל בלי כפרת יוה"כ".

גם החיד"א (מדבר קדמות מע' ת, סימן יח), הביא דעה זו: "כתבו המפרשים דהשב מאהבה תיכף מתקבל, ובשב מאהבה לא נאמרו ארבעה חילוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש. דוקא בשב מיראה בחלקות ישית למו רבי ישמעאל, אמנם אם שב בכל לב מאהבה – אינו מחוסר זמן ותיכף מתקבל ברצון. ויש ליתן טעם דכיון דבשב מאהבה זדונות נעשו לו כזכויות, אם כן אין כאן לא תעשה וכריתות ומיתות בית דין כי אם זכויות" (עיין שם שהקשה על דעה זו).

וכ"כ מרן הרב קוק (עולת ראיה ב, עמ' שנז), על מה שאומרים בסוף הוידוי בתפילות יום הכיפורים 'אבל לא על ידי ייסורים וחליים רעים': "אע"פ שיפה הוא לנו דלירתח רחמנא עלן, ועל ידי יסורים נהי' טהורים וגדולים במעלה, אבל באמת כל חלוקי כפרה שאמרו שיש בהם שצריכים יסורים, הם דוקא בתשובה מיראה שהזדונות נעשו כשגגות וצריכים כפרה, אך במי ששב מאהבה, שזדונות נעשו כזכויות, נראה שאין צריך יסורים. ובזה ניחא מה שכתבו הפוסקים דתלמיד חכם אינו צריך סיגופים, דהיינו משום שאי אפשר לזכות לאהבת ד' יתברך כי אם ע"י התורה, וכמו שכתבו בספרי (דברים ו, ה-ו): וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלוֹהֶיךָ, כיצד? וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וכו', על זה אנו מבקשים שיזכנו השי"ת לתשובה מאהבה, שלא נצטרך ליסורים וחליים רעים בר מינן. ואם כן, המתפלל אל יוצרו ית' שיעביר חטאיו בלא יסורים, אינו כ"א שמתפלל שיזכהו ד' ית' לתשובה מאהבה, והדבר העיקרי שבתפילתו הוא ההתרוממות הגדולה שיזכה לאהבת ד', ובתורת טפל הוא מה שלא יהיו לו יסורים". 1

י, יט – מדרגות בתוך תשובה מאהבה

הוסיף מרן הרב קוק (מאורות הראיה, ירח האיתנים עמ' לג), שבתשובה מאהבת עולם, הזדונות נהפכות לזכויות אבל נשאר רושם מהעוון, ובתשובה מאהבה רבה העוון נתבטל למפרע. וז"ל: "כשם שיש הפרש בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה, שבראשונה זדונות נעשות כשגגות, ובאחרונה כזכויות, ככה יש הפרש בין המדרגות שבתשובה מאהבה, בין שהיא מסוג אהבת עולם או מסוג אהבה רבה. התשובה שהיא מאהבת עולם מתהפכת היא לזכויות, אבל הדבר דומה כאילו היה פעם איזה חטא, ונתהפך בכוח התשובה לזכות. ואפילו אם נרומם את הציור עד שנאמר שההתהפכות הזאת היא פועלת למפרע, אבל מכל מקום היה חטא פעם בעולם ונתהפך למפרע לזכות. אבל בתשובה הבאה מכוחה של אהבה רבה, הרי מתגלה שמעולם לא היה כלל חטא בעולם, כי אם הוא מאיר באור של זכות מתחילה ועד סוף".

י, כ – חילוקי הכפרה לא נאמרו על מי שממשיך בתשובתו

כתב רבנו יונה בשערי תשובה א, כ, שאף על פי שאדם חזר בתשובה, "יש עליו לפחד תמיד אולי לא השלים חוק התשובה, כי צריכה למדרגות רבות. ויוסיף אומץ בכל יום להשיג המדרגות, גם יפחד אולי יתחדש עליו יצרו, וישמר ממנו בכל עת, ויוסיף יראת השם בנפשו תמיד, ויתפלל תמיד אל השם לעזרו אל התשובה ולהצילו מיצרו".

על פי דבריו כתב רבי מאיר אנג'ל (נפטר לפני כשלוש מאות שנה, נולד באיטליה ועלה לא"י), בספרו מסורת ברית הגדול (מצורע ס, ב, אות רצא): "אבל מדברי רבינו יונה יצא לנו תירוץ אחר: דלא פליגי מתניתין וברייתא אהדדי, שיש שני מיני תשובה: המין הראשון הוא שעשה תשובה וחושב שכבר השלים חוק תשובתו, ועל תשובה כזו אמרינן בפרק יום הכיפורים שיסורין ממרקין או מיתה ממרקת. והמין השני הוא שמפחד תמיד ומתחזק בתשובה כל ימי חייו, ועל תשובה כזו אמר תנא דידן במסכת אבות שהיא כתריס מפני הפורענות, כלומר התשובה שיש אחריה מעשים טובים הוא כתריס ומגן לפני הפורענות".


  1. . בבני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר ד – גדולה תשובה, דרוש יד) כתב על פי דעה זו: "ויאמר עוד: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד וכו' (הושע יד, ב), יש לפרש עפ"י מה שכתב הרב הגדול מו' חיד"א זללה"ה ד' חילוקי כפרה אינם רק להשב מיראה, אבל השב מאהבה אין צריך לד' חילוקי כפרה רק מתכפר הכל בתשובה לבדה, כתב כן בשם גדולי הקדמונים. והנה ענין שב מאהבה כתב המהרש"א זללה"ה (יומא פו, ב) שעושה עניינים יתירים יתר על ציווי התורה והוא ויתור, הנה י"ל כיון שהוא עושה דרך ויתור עם השי"ת כביכול הנה כתורה הוא שהש"י יעשה עמו גם כן דרך ויתור ומתכפר לו הכל בתשובה לבדה".

תפריט