ח – דעת רבי יהודה הנשיא

פורסם בקטגוריה פרק ו - יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

האם יום הכיפורים מכפר ללא תשובה

ח, א – מחלוקת רבי וחכמים

שבועות יב, ב – יג, א: "תניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה – יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה – יום הכפורים מכפר, ואם לאו – אין יום הכפורים מכפר. מאי טעמא דרבי? דתניא (במדבר טו, לא): כִּי דְבַר ה' בָּזָה – זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה, וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר – זה המפר ברית בבשר; הִכָּרֵת תִּכָּרֵת, הִכָּרֵת – לפני יום הכיפורים, הִכָּרֵת – לאחר יום הכיפורים; יכול אפילו עשה תשובה? ת"ל: עֲוֹנָה בָהּ, לא אמרתי אלא בזמן שעֲוֹנָה בָהּ. ורבנן: הִכָּרֵת – בעולם הזה, תִּכָּרֵת – לעולם הבא; עֲוֹנָה בָהּ – שאם עשה תשובה ומת, מיתה ממרקת".

ח, ב – חילול יום הכיפורים

כריתות ז, א (וכן בשבועות יג, א-ב): "רבא אמר: מודה רבי בעבירות דיום הכיפורים גופיה דלא מכפר. דאי לא תימא הכי, כרת דיום הכיפורים, לרבי, כיון דבכל שעתא ושעתא מכפר, היכי משכחת לה? ומאי קושיא? דילמא דעבד עבידתא כולי ליליא ובהדי עמוד השחר מית, דלא הוה יממא דלכפר ליה. תינח כרת דליליא, כרת דיממא היכי משכחת לה? ומאי קושיא? דילמא בהדי דקאכל נהמא חנקתיה אומצא ומית, דלא הוה ליה שהות ביממא דלכפר ליה; אי נמי, דעבד עבידתיה סמוך לשקיעת החמה; אי נמי, בהדי דעביד עבידתיה פסקיה מרא לשקיה ומית, דלא הוה ליה שהות ביממא דלכפר ליה".

עולה שמסקנת הגמ' היא שאין הכרח לקבל את חידושו של רבא, ואפשר שלדעת רבי גם מי שחילל את יום הכיפורים, יום הכיפורים מכפר עליו אא"כ קרה מקרה מיוחד שמת לפני שהספיק יום הכיפורים לכפר עליו.

וכ"כ הרב בספר: "ואפילו אם יחלל את יום הכיפורים באכילה ומלאכה, כיוון שעבר עליו יום הכיפורים, נפטר מעונשי שמיים".

ח, ג – גם לרבי צריך תשובה בשביל כפרה גמורה

כתבו תוספות ישנים (יומא פה, ב 'תשובה'): "יש לומר דלרבי נמי צריך תשובה לכפרה גמורה, אף על גב דמהני יום הכפורים למעט מכרת, מכל מקום כפרה גמורה בלא תשובה ליכא. דאל"כ למה חרב הבית בשביל עונותינו, כיון שיום הכפורים מכפר חוץ מג' דברים דפורק עול וכו'". וכ"כ תוס' הרא"ש שם; והגה"מ הל' ת"ת ג, אות ב.

ח, ד – יוה"כ מכפר ללא תשובה מעונשים בעולם הזה בלבד

כתב רבי דוד פארדו (חסדי דוד על התוספתא יומא ד, ח): "ונראה דודאי לרבי נמי תשובה עדיפא, דמכפרת לגמרי ואפילו לעולם הבא. אבל יום הכיפורים דמכפר בלא תשובה היינו מעכב מן הפורענות בעולם הזה, אבל נשאר ענשו שמור לעולם הבא". וכ"כ בספר חסידים (הוצאת מקיצי נרדמים רעו), בביאורו השני: "ויש אומרים לעניין העולם הזה מכפר על שאינן שבים, שהרי בספרי אומר: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ (במדבר ו, כו) – בעולם הזה, לֹא יִשָּׂא – בעולם הבא".

וכך ביאר הרב בספר לאורך כל ההלכה, שכל המחלוקת בין רבי לחכמים היא על סוג מסויים של ייסורים בעולם הזה, שבאים כעונש על חטאיו, ונקבעו כחוק אלוקי. וכ"כ הרב בספר: "לדעת רבי, עונשים אלו נמחלים ביום הכיפורים גם למי שלא שב בתשובה. שאם התחייב בכרת או מיתה בידי שמיים או כל עונש אחר, כיוון שעבר עליו יום הכיפורים, נתבטלו, והוא יכול לפתוח דף חדש בלא שיהיו חייבים להענישו על העבירות שעשה. ורק מה שטוב לו ביותר על פי מידת הדין הטובה, כדי לתקנו ולזככו, ייעשה בו. ואלו הם שני סוגי הייסורים הראשונים שלגביהם לא נחלקו רבי וחכמים".

ח, ה – הפני יהושע מבאר שהכוונה רק לחוטא באקראי

בפני יהושע (שבועות יג, א), חידש שלרבי יום הכיפורים מכפר ללא תשובה רק אם חטא באקראי ולא בקביעות: "היה נראה לי לפרש דברי התוס' עכ"פ, דמה שכתבו דלרבי מיתה ויום הכיפורים אפילו בלא תשובה מהני אפילו בלא ייסורי גיהנם בשאר חייבי כריתות ומיתות בית דין, דהיינו דוקא במי שבא לידו עבירה אחת או שתים מחייבי כריתות ומיתות בית דין באקראי בעלמא, כדאיתא להדיא בכמה דוכתי בגמרא בר"ה וביומא דעד ג' פעמים מוחלין לו, כדכתיב (איוב לג, כט): הֶן… יִפְעַל אֵ-ל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר, ואמרינן נמי דמעביר ראשון ראשון. משא"כ ברשעים גמורים שעונותם מרובים מזכיותם ונשתרשו בחטא, אפילו רבי מודה דאפילו בשאר עבירות אין להם תקנה אלא בתשובה, ובזה אין מקום לקושיית התוספות ישנים בשילהי יומא ע"ש".

ואף שאין מקובל לבאר כדבריו, דבריו אינם מנוגדים לפשט.

ח, ו – פירושים נוספים שמנוגדים לפשט

יעויין עוד בספר חסידים (הוצאת מקיצי נרדמים רעו) שהקשה על דעת רבי: "ותמיהא הוא, וכי משוא פנים בדבר, שזה עושים מעשים רעים ויתכפר לו, ואם אדם ימות אחר יום הכפורים ולא חטא אחר יום הכפורים איך ימות, וקשה הדבר הרי מה חילוק בין צדיק לרשע, ועוד לרבי לא היה צריך לבקש סליחה ביום הכפורים".

וביאר: "אלא לעניין גזירה כשגוזרין על האומה ומונין מספר בני ישראל מבן עשרים שנה ומעלה, אם רבו הזכאים הרי כף זכות מכרעת… כך יום הכפורים לפי שמתענין יחד גדולים וקטנים, לכך אפילו יחטאו יחידים גזירה שנכונה לרבים, כגון גשמים ושובע, מכפר יום הכפורים שלא יפסיד היחיד לרבים, ולחכמים אין יום הכפורים מכפר אלא על השבים, ומפסיד להם אותו היחיד קצת… אבל למחול לו לרשע לגמרי, אין יום הכפורים מכפר אפילו לרבי, כיון שאינו שב. אם לא תאמר כן, לא היה אדם במיעוט זכויות שהרי נמחלין עוונותיו, אלא כמו שכתבנו".

והחפץ חיים כתב (פירושו לתורת כהנים אמור יד, ב), שלרבי יום הכיפורים מכפר ללא תשובה בתנאי שנזהר מלחטוא: "וכתבו בספרים שכל זה אפילו לדעת רבי דעיצומו של יום הוא מכפר בכל גווני, הוא דוקא בשנזהר על כל פנים על להבא שלא לעשות כן".

ח, ז – ייסורים שבאים לכפר על עוונותיו

ברכות ה, א: "אמר רבי שמעון בן לקיש: נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין; נאמר ברית במלח, דכתיב (ויקרא ב, יג): וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית, ונאמר ברית ביסורין, דכתיב (דברים כח, סט): אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית. מה בְּרִית האמור במלח – מלח ממתקת את הבשר, אף בְּרִית האמור ביסורין – יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם".

קידושין מ, ב: "אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: למה צדיקים נמשלים בעולם הזה? לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה, נקצץ נופו – כולו עומד במקום טהרה; כך הקדוש ברוך הוא מביא ייסורים על צדיקים בעולם הזה, כדי שיירשו העולם הבא, שנאמר (איוב ח, ז): וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד".

מסכת שמחות פרק ג: "ר' יהודה אומר: חסידים הראשונים היו מתיסרין לפני מיתתן בחולי מעים כעשרה כעשרים יום – כדי למרק את הכל, כדי שיבואו זכאין לעתיד לבא, שנאמר (משלי כז, כא): מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ". וכן שבת קיח, ב: "ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתי בחולי מעיים (שמתיסרין ביסורין ומתמרקין עונותיהן, רש"י), דאמר מר: רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים".

ח, ח – ייסורים שבאים לזרז ולכוון לתשובה

מנחות נג, ב: "אמר רבי יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין".

מגילה יד, א: "אמר רבי אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירתן למוטב".

ח, ט – שתי תועלות בייסורים מרבנו יונה

כתב רבנו יונה, שערי תשובה ב, ג-ה: "ותדע ותשכיל כי מוסר השם יתברך לטובת האדם, כי אם חטא איש לפניו ויעש הרע בעיניו, מוסר השם עליו לשתי תועלות. האחת – לכפר על חטאיו ולהעביר את עונו, כמו שנאמר (תהלים כה, יח): רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי, ובתחלואי הגוף אשר חִלה השם בו, ירפא חלי נפשו, כי העון חלי הנפש, כמו שנאמר (שם מא, ה): רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ, ונאמר (ישעיהו לג, כד): וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן. והשנית – להזכירו ולהשיבו מדרכיו הרעים, כמו שכתוב (צפניה ג, ז): אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר, ואם לא קבל המוסר ולא נחת מפני תוכחה, ולא מל ערלת לבבו, אוי לו ואוי לנפשו; כי סבל יסורים ונשא את עונו ולא נרצה עונו, אבל נכפל ענשו, כאשר בארנו.

וכאשר יקבל האדם את מוסר השם וייטיב דרכיו ומעלליו, ראוי לו שישמח ביסוריו, לפי שהועילוהו תועלות נשגבות, ויש לו להודות לשם יתעלה עליהם כמו על שאר ההצלחות, שנאמר (תהלים קטז, יג): כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, ונאמר (שם, ג-ד): צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ספרי דברים ואתחנן ו, ה): רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל זמן שהאדם שרוי בשלוה אין מתכפר לו מעונותיו כלום, ועל ידי הייסורים הוא מתרצה למקום, שנאמר (משלי ג, יב): כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה, פירוש: כאב את בן, כן ירצה ה' את אשר הוכיח וקבל מוסרו, וכדרך שהאב ירצה את בנו אחרי התוכחות. ויש לפרש עוד: וכאב יוכיח את הבן אשר ירצה בו, ואיננו מוכיח את הבנים אשר נואש מהם ויודע שלא יועילום התוכחות. ונאמר על האנשים שאינם מכירים טובת התוכחה ותועלתה, כמו שנאמר (הושע ז, יג): וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים, ונאמר (שם, טו): וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע, ונאמר (שם יא, ג): וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים.

ויש על הבוטח בשם להוחיל במעוף צוקתו, כי יהיה החושך סבת האורה, כמו שכתוב (מיכה ז, ח): אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים מזמור כב): אלמלא נָפַלְתִּי לא קָמְתִּי, אלמלא ישבתי בחושך לא היה אוֹר לִי! וכל איש ואיש ביום צר לו יתן לבו להבין ולהתענות עם התשובה והתפלה, כמו שהצבור חייבים לצום ולהתענות בעת צרתם, כאשר תקנו חכמינו זכרונם לברכה – וזה צום נבחר ויום רצון. וכאשר יבא מוסר השם יתברך על האיש אשר הוא זך וישר, יהיה לנסיון ולהגדיל שכרו לעולם הבא, כמו שנאמר (דברים ח, טז): לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ה, א): פשפש במעשיו בעת צרתו וחפש וחקר ולא מצא חטא בידו – הם הם יסורים של אהבה"

עוד כתב רבנו יונה (משלי ג, יא-יב): "מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וגו' – זה דבר מופלא במעלות הבטחון, כי אם יראה בעל הצדקות והמצוות שאינו מצליח בעושה, או שיבואהו מוסר השם, יחזק ויאמץ בבטחון, ואל ימאס מוסר השם, וידע כי הוא לטובתו יותר מגמול ההצלחה בעושה ובשלוה, כי רצה ה' לזכותו ולנקותו מכל אשמה ועוון, ולהגדיל שכרו בעולם הגמול… והשי"ת יודע בתקנתו ובתועלתו ומה טוב לו אם השלוה אם המוסר.

וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה – כאב יוכיח את בן ירצה, אם יש לאב בנים הרבה, הבן אשר יאהב וירצה מכל בניו – אותו יוכיח מכולם וישקוד על מוסרו למען יהיה כולו יפה במדתו ומום אין בו, על כן יוכיח השי"ת את אשר יאהב מיתר ההמון". (יעויין עוד בתומר דבורה לרמ"ק פרק ה).

ח, י – שני סוגי ייסורים מרמח"ל

את שני סוגי הייסורים, לכפרה או לזרז ולכוון לתשובה, כתב גם הרמח"ל (דרך ה' חלק ב, ג, ה): "כי עוד אפשר שיהיה אדם צדיק ובידו חטאים או בינוני ושקול במעשיו ותהיה הגזרה עליו שיעוררוהו לתשובה, והנה אז ייסרוהו מן השמיים כדי שישים אל לבו ויפשפש במעשיו. ואמנם אין היסורים האלה ממין יסורי הכפרה שזכרנו למעלה, שתכליתם למרק העוונות בעולם הזה, אבל יסורים אלה יסורי הערה הם להעיר הלב לתשובה. כי אולם לא נבראו העונשים אלא בהעדר התשובה, אבל הנרצה לפניו יתברך שמו הוא שלא יחטא האדם, ואם יחטא – ישוב. ואם לא שב, כדי שלא יאבד – יצטרף בעונשים, ועל כן יבואו תחילה יסורים להערה, ואם לא יתעורר האדם בהם אז יתיסר ביסורי המרוק".

ח, יא – סוג נוסף של ייסורים – שבאים כעונש על חטאיו

כתב המבי"ט (בית אלוהים שער התשובה פרק ט): "לפעמים באים לאדם ייסורין בסיבת רוע הנהגתו וסכלותו, ואינם כייסורין שהם לכפרת עוון, מצד כי ברוע בחירתו הביאם עליו, כמי שלא נזהר במאכלו ומשקיו ומלבושו ובא לידי חולי, וכן מי שלא נזהר בלשונו ובמעשיו והיה סיבה שהיכו אותו בני אדם ויסרו אותו, וכיוצא באלו היסורין הבאים על האדם ברוע הנהגתו". 1

אמנם הוסיף המבי"ט שם שאם יעשה תשובתו ויקבל את הייסורים באהבה, ויכווין שבאים על כפרת עוונותיו, אכן הייסורים מכפרים: "ועם כל זה, כשמכווין האדם לסבב שיבואו עליו הרעות לכפרת עוונות – הם מכפרים עוון, וזהו עניין התשובה, וכמו שאמר הנביא ע"ה (יואל ב, יב) שֻׁבוּ עָדַי וגו', בְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד שהם דברים המצערים את הגוף… וגם בדברי הייסורין הבאים על האדם ברוע הנהגתו במאכלו ודיבורו ומעשיו עם הבריות, אחר שכבר באו עליו הייסורין הוא מצדיק הדין עליו ויודע ומכיר שלסיבתו באו אליו הייסורין ההם, ומקבל אותם בסבר פנים יפות, ויודע ומכיר כי הוא חייב בחטאיו יותר מהייסורין שבאו עליו, וסובל אותם לכפרה – גם הם מכפרים ממנו קצת חטאותיו, כיון שאינו מתרעם עליהם".

ח, יב – ייסורים של אהבה

עוד סוג של ייסורים ישנו – ייסורים של אהבה. נחלקו גדולי ישראל אם ייסורים של אהבה באים רק עם עוון או אפילו ללא עוון, והאריכו לבאר מהותם של ייסורים אלו, עיין ברכות ה, א, עם פירוש רש"י; רמב"ן תורת האדם, שער הגמול; ספר עיקרים ד, יג; בית אלוקים למבי"ט שער התשובה פרק ט. עיין עוד בדברי הרמח"ל בדרך ה' חלק ב, ג, ח, ובדעת תבונות קסב-קע, שיש ייסורים שבאים לכפר על הדור.

ח, יג – דברים שנראים רעים יתכן שהם טובים

והרב ביאר בעל פה שגם שני סוגי הייסורים הראשונים, לכפרה וזיכוך ולתשובה, נעשים על ידי כוחות הרשע, ולכן יש בהם צד שהם נראים כעונש. אלא שבעת הוצאתם אל הפועל כוחות הרע פועלים כשליחים של מידת הדין הטובה.

מעין זה כתב הרמב"ם (פיהמ"ש ברכות ט, ה) שיש ייסורים שנראים במבט ראשון כרעים אבל מתברר אח"כ בחוש שהם לטובתו: "אמרו כשם שהוא מברך על הטובה, ר"ל שיקבלם בשמחה ויכבוש רגשותיו ויישב דעתו כשמברך ברוך דיין האמת, עד שייראה כמו בזמן שהוא מברך הטוב והמטיב, וכמו שאומרים חכמים ברוב עניניהם כל מה דעביד משמיא לטב. וזה דבר מושכל אצל הנבונים אף על פי שלא הזהירה עליו תורה, לפי שהרבה דברים נחשבין לרע בתחילתם, וסופם מביאים טובה גדולה, והרבה דברים נחשבים בראשיתם טוב ויהיה בסופם רע מאד, ולכן אין ראוי לנבון להצטער בבוא צרה גדולה וגזירה הרת סכנה, לפי שאינו יודע התכלית. וגם אל יתפתה וישמח שמחה רבה כשתגיעהו טובה לפי מחשבתו, לפי שאינו יודע התכלית, וכן אסרו, עליהם השלום, להרבות בשמחה ושחוק זולתי אם היתה אותה השמחה בדבר נעלה כלומר עשיית הטוב ודרישתו. אבל האזהרה מהדאבון והצער הרי הוא מפורסם מאד בספרי הנביאים עד שאין צורך לדבר עליו".

וכ"כ הערוך (ערך 'טב'): "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, כי הרעות שמביא הקב"ה על האדם לטובתו הן, שהן כפרה לעוונותיו, כאדם שמצער עצמו בהקזת הדם ורפואתו היא וחייב לברך".

ח, יד – פורק עול, מגלה פנים בתורה, ומפר ברית

כפי שלמדנו, לרבי יום הכיפורים מכפר ללא תשובה, "חוץ מפורק עול (כופר בעיקר, רש"י), מגלה פנים בתורה (בא על דברי תורה בחוצפא ובגילוי עזות, רש"י), מפר ברית, שעל אלה אם עשה תשובה – יום הכיפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה – אין יום הכיפורים מכפר".

חידש השפת אמת (יומא פה, ב), שאולי לרבי רק מי שעבר על כל העבירות הללו יחד אין יום הכיפורים מכפר ללא תשובה: "ולע"ד לולי דמסתפינא אמינא דרבי כולהו קאמר, דבעושה שלשתן, פורק עול ומגלה ומיפר ברית, אז אין יום הכיפורים מכפר, דבקרא נמי (במדבר טו, לא) (כִּי דְבַר ה' בָּזָה) וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר כתיב, ובזה הִכָּרֵת תִּכָּרֵת, אבל בחד מינייהו לא".


  1. . העונש הוא תוצאה של החטא, וזה פשט הסוג השלישי, כפי שכתב נפש החיים שער א, יב: "וכן עונש הגיהנם ענינו גם כן, שהחטא עצמו הוא עונשו, כמו שכתוב (משלי ה, כב): עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ וכו'… שכאשר האדם עושה אחת ממצות ה' אשר לא תעשנה, הפגם והחורבן נרשם ח"ו תיכף למעלה בשרשו… ומשם ממשיך גם על עצמו רוח טומאה שמלפפתו בעת עשיית העוון, ואחר עשותו הרוח טומאה מסתלק למקומו והוא בחייו בגיהנם ממש המקיפו בעת עשיית החטא, רק שאינו מרגיש עדיין עד אחר פטירתו שנלכד אז ברשת אשר הכין, הן כוחות הטומאה והמזיקין שנבראו ממעשיו… זהו שאמר הכתוב (איוב לד, יא): כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ, שהפעולה עצמה, הטובה היא אם רעה ח"ו, היא היא עצמה התשלומין שלו כנ"ל". ע"ע תומר דבורה לרבי משה קורדוברו (א, ביאור מידת 'נושא עוון').
פורסם בקטגוריה פרק ו - יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן